הטוב, הרע והמכוער. סיכום יורו-2004

להסתכל על הכותרות הראשיות ולא להאמין. יוון זכתה ביורו בניגוד לכל הגיון אפשרי. האליפות המטורפת הזו, שלפרקים הוצג בה כדורגל איכותי ולפעמים שעממה עד כדי פיהוק, הגיעה לסיומה וזה הזמן לסיכומים. מי הצטיין, מי התבכיין, מי בלט, מי אכזב, מי ירק ומי הראה ניצוצות, שנקווה שיתממשו ביורו הבא באוסטריה ושוויץ.

המצטיין -  אנטוניוס ניקופולידיס

ארבעה שערים בלבד ספגה יוון באליפות - כולם בשלב הבתים המוקדם. השוער המצטיין, שמצא את עצמו על הספסל של יצחק שום בפנאתינייקוס בחלק ממשחקי העונה, נעל את השער החל משלב רבע הגמר וצפונה. הוא נהנה כמובן ממשחק הגנתי נהדר של כל הנבחרת, אבל הפגין ביטחון עצמי ויכולת ריכוז, שהפכו אותו לשחקן המשמעותי של הטורניר.

גם למילאן בארוש (צ'כיה) ונונו מאנישה (פורטוגל) היה טורניר נהדר, אבל באופן מפתיע, שניהם כשלו בשנייה שפגשו את המערך הטקטי המסודר היטב של אוטו רהאגל. גם וויין רוני עשה את שלו וסחב את אנגליה לרבע הגמר. נגד פורטוגל הוא נפצע, והנבחרת חזרה הביתה.

המאכזב - ראול

אולי זה כבר לא מפתיע, אבל החלוץ של ריאל מדריד נעלם במדי הנבחרת. גם הפעם לא הורגש ראול כמעט לחלוטין, וקיבל קרדיט בלתי נגמר מהמאמן איניאקי סאהז, על חשבונם של שני הפרננדוס - מוריינטס וטורס, שהיו טובים ממנו בהרבה. נקווה שחופשת הקיץ תעזור לכוכב של ריאל להתעשת ולהוכיח שהוא לא גמר את הקריירה בגיל 27.

בקטגוריה הזו אפשר לציין גם את דייויד בקהאם, שהצליח להחמיץ באלגנטיות זוהרת שני פנדלים מכריעים - נגד צרפת ובדו-קרב מול פורטוגל. האם בקהאם הוא Looser?.

המכוער - פרנצ'סקו טוטי (פריי וטרזגה גם)

הוא הבטיח שהפעם איטליה תלך עד הסוף. אז הוא הבטיח. אחרי 90 דקות סיים הכוכב של נבחרת איטליה את דרכו באליפות, אחרי שירק על כריסטיאן פאולסן הדני. באיטליה הוציאו עליו דין רודף, ולא פלא שרק אתמול הוא ביקש מחילה מהכנסייה הקתולית.

הירקן. פרנצ'סקו טוטי ברגע העבירה (איי.פי) 

בכלל, האליפות הזו הפכה לתחרות ממטרות מאורגנת. אלכסנדר פריי משווייץ עשה את אותו הדבר לסטיבן ג'רארד, הכחיש, אך בסופו של דבר נתפס דווקא על ידי מצלמות הטלוויזיה בארצו. דויד טרזגה החליט לשחרר את נוזלי פיו דווקא לעבר מאמנו, ז'ק סנטיני. מופע הרוק הגדול של שנות האלפיים הגיע לסיומו.

הנבחרת המאכזבת - צרפת

עם כל הכבוד לאנגליה, ספרד, גרמניה ואיטליה שעפו הביתה בצדק, ההדחה המפתיעה ביותר היתה של אלופת אירופה היוצאת. אותו סגל של ז'ק סנטיני, שטחן עד עפר את כל הנבחרות שהתמודדו מולו במוקדמות האליפות, לא הצליח לייצר ולו משחק איכותי אחד, בדרך המהירה הביתה. 

היחיד שבלט מעל הבינוניות. זיזו (רויטרס)

מישל פלאטיני סיכם זאת הכי טוב: "שיחקנו רע בדיוק כמו במונדיאל 2002. ההבדל הוא, שהפעם היו לנו את המזל ואת זינאדין זידאן". הכחול יורד, והמאמן החדש שיחליף את אדון סנטיני יצטרך לעשות מהפכה, במיוחד לאור הידיעות הבלתי פוסקות על המחנאות בנבחרת הצרפתית, כזו שלא תבייש את מרכז הליכוד בימיו הגדולים. 

ההפתעה הנעימה - לטביה

יוון כבר הפסיקה להיות הפתעה לפני שבוע. בעוד שבישראל לטביה זכורה בעיקר בגלל תארים פיקטיביים, הנבחרת של אנדרס פרוחננקובס היתה המרענן הרשמי של בית 4. בניגוד לתחזיות, היא לא התפרקה או ספגה תבוסות קשות, אלא גרמה לגרמניה לחלץ ממנה נקודה ושיחקה נהדר נגד צ'כיה.

הפתעה נעימה. פרוחננקובס (איי.פי)

למכבי תל אביב זה סידר מיליון דולר ממכירתו של החלוץ לדינאמו מוסקבה. לחובבי הכדורגל בישראל זה סידר תסכול מתמשך, בניסיון להבין איך נבחרת אותה הבסנו לפני כמה שנים 1:5 בריגה, מופיעה בצורה מכובדת במעמד החשוב ביותר של היבשת.

המשחק הכי הכי: פורטוגל - אנגליה

תגידו שאנגליה הסתגרה אחרי השער של אואן בדקה ה-3 וזה נכון. אבל את המשחק הזה לא נשכח עוד הרבה שנים. דרמה, שערים בדקות מכריעות, דו-קרב מהנקודה הלבנה, אובדן העשתונות של בקהאם מול קור הרוח של ריקארדו. שמחת המנצחים מול תוגת המנוצחים. הקמפיין המתוזמר של האנגלים נגד השופט השוויצרי אורס מאייר. כל המרכיבים של דרמה על מגרש הכדורגל ומחוצה לו.

ריקרדו אחרי הפנדל המכריע מול אנגליה (רויטרס)

דור העתיד: רונאלדו, טורס ורובן גם

האליפות הזו הבליטה במרבית הנבחרות כשרונות צעירים עם ביצי שור, שלא פחדו לקחת אחריות כשהוותיקים נשרכו מאחור. בעיקר מדובר בכריסטיאנו רונאלדו של פורטוגל, פרננדו טורס של ספרד ואריאן רובן מהולנד. רובן, שעם המפרצים בשיער נראה כבר כמו בן 30, היה אחד הגורמים המשמעותיים בקמפיין ההולנדי, ויש כמה אוהדים שבטוחים כי אלמלא החליף אותו דיק אדבוקאט ביתרון 1:2 על צ'כיה, הניצחון היה נשאר באמסטרדם.

חומר למחשבה. פרננדו טורס (רויטרס)

כריסטיאנו רונאלדו הראה בנבחרת פורטוגל דברים שלא ראינו ממנו במנצ'סטר יונייטד, אולי בעיקר כי אלכס פרגוסון לא נתן לו מספיק דקות משחק. עזרה בהגנה, בניהול המשחק, ברק והרבה כישרון. פרננדו טורס חסה קצת בצילם של ראול ומוריינטס, אבל בדקות המעטות ששיחק נתן למאמו החדש של ספרד, לואיס ארגונייס, הרבה חומר למחשבה.