עוד פרחים לעכבר לבן
"צ'ארלי", בית ציוני אמריקה: הצגה קטנה ואנושית עם הרבה חום
הסיפור 'פרחים לאלג'רנון' של דניאל קיס שימש בסיס לאחת מהצגות היחיד המצליחות ביותר בתיאטרון הישראלי – 'פרחים לעכבר לבן' של אלכס פלג. כעת מביא ארז גוטליב עיבוד משלו לאותו סיפור תחת השם 'צ'ארלי', כשמו של הגיבור – בחור עם פיגור שכלי שנבחר להשתתף בניסוי מיוחד, שבאמצעות ניתוח מהפכני מצליחים להגביר לו את האינטליגנציה ולהפוך אותו לגאון. עד מהרה מתברר שההצלחה היא זמנית: מצבו הולך ומידרדר, שכלו שב למצבו הקודם, וההשפעה על מצבו הנפשי קשה למחיקה.
העיבוד של גוטליב תמציתי יותר מזה שעשה בזמנו פלג, והיתרון בכך הוא שההצגה נעה קדימה בצורה אורגנית משלב לשלב בקצב טוב, אך לפעמים יש תחושה שבמיוחד בקטעים בהם הוא כבר הפך לבעל אינטליגנציה גבוהה אין מספיק מרחב לבחון את השינוי האישיותי לעומק. יחד עם זאת, השימוש העדין במוזיקה במעברים ובהעמדה שקופאת לרגע ללא החשכה וממשיכה הלאה, גורם לכך שאנו יכולים לראות את צ'ארלי לא רק כאוסף של מצבים אלא כשלם אינטגרטיבי מתפתח.
הביצוע של גוטליב משלים את התמונה במשחק רגיש ומשכנע. בחלק הראשון הדמות נראית מעט סטריאוטיפית, אבל מתחת לתנועות המוזרות ולחיוך האוטומטי מצליח גוטליב להקרין נפש מורכבת ומעניינת. בסוף, בשלב של אובדן הזיכרון והנפילה חזרה לתהום הוא מצליח לרגש ולעורר סימפטיה.
בסך-הכל, זו הצגה קטנה ואנושית עם הרבה חום, שמצליחה לגעת בטרגדיה של האדם הקטן שהטבע התאכזר אליו והמדע האנושי רק הוסיף על כאבו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
