ואף מילה על הארי פוטר

בעקבות רשימת ההמלצות שהתפרסמה כאן לפני שבועות אחדים, פנו אלי מ-ynet בבקשה שאעזור למצוא כמה בנים שימליצו על ספרי קריאה לבנים. הרמתי טלפון לעומר, בן ה-11, לבדוק מה הוא קורא ועל מה הוא ממליץ.

"הארי פוטר, כמובן." אמר עומר. "וגם דברי ימי נרניה (סדרת הספרים מאת ק"ס לואיס), וטרילוגיית 'שר הטבעות', כולל 'ההוביט' ו'סילמריליון'."

התרשמתי עמוקות מיכולת ההתמדה של עומר (אני בעצמי לא צלחתי את כל כתבי טולקין, ונשברתי לפני שהגעתי עד ל"סילמריליון"); ובכל-זאת קיוויתי שיוכל לגלות לי איזה ספר חדש שלא הכרתי. "אולי משהו שכתב סופר ישראלי?" הצעתי. עומר חשב, ולא הצליח לגרד המלצה. "אז אולי משהו חדש יותר, משהו פחות מוכר?"

"אה! אני יודע," אמר עומר, "את סדרת 'צמרמורת', של (ר.ל.) סטיין, מכירה?"

אני מודה, קראתי כמה מספרי "צמרמורת" בעצמי, ואפילו קצת נהניתי – אבל גם מסטיק אני קצת נהנית ללעוס לפעמים. הנשמה רעבה לספרים מזינים יותר.

עומר הבטיח שיחשוב על עוד כמה המלצות, ויחזור אלי. ובינתיים אני מגישה לכם את ההמלצות שלי לספרי קריאה לבנים: מהמסטיק ועד הסטייק, לרבות ספרים שבעיני הם בגדר לחם-וחמאה, מוס שוקולד וגבינת גורגונזולה (יש אנשים שאוהבים את זה). ואם הבנים שלכם ממליצים על ספרים אחרים, אנא, צרפו פה את המלצתם.

נ. ב. לפני שתתחילו לשלח את תגובות התרעומת הבלתי-נמנעות, אצהיר קבל עם ועדה, שגם בנות יכולות ובמפורש מוזמנות לקרוא את הספרים האלה. אני רק נענית לבקשת הקהל, לספק רשימה של ספרים שבהם הגיבורים הם בנים, או הנושאים הם כאלה שלא בהכרח מרתיעים בנים.

1. "בורות", לואיס סאצ'ר, הוצאת עם עובד (גילאים 9+)

לעיתים רחוקות יוצא לי לקרוא ספר, שהוא לא כמו שום ספר אחר שקראתי לפניו. "בורות" היה אחד מאותם ספרים: מרענן ומפתיע. גיבור הספר הוא נער בשם סטנלי ילנטס. ביש גדא שכזה, ששום דבר מעולם לא הצליח לו, והסיבה ברורה: הקללה שאבי סבו המיט על משפחתו.

סטנלי נשלח – על לא עוול בכפו – למחנה עבודה סוריאליסטי לשיקום עבריינים צעירים, שם יום יום כורים הילדים בורות באדמת המדבר, תחת השמש הקופחת. מקו העלילה המרכזי הזה סוטה הסיפור לכל מיני אנקדוטות צדדיות, שאיכשהו מתבררות כהרבה יותר חשובות לסיפור משאולי היה נדמה. סיפור על צדק ועל הגינות, מסופר בהומור וברגישות, והסוף מרומם. הספר עובד באחרונה לסרט מוצלח לא פחות.

2. "תשע הנשמות של קריסטופר צ'נט", דיאנה וין ג'ונס, הוצאת כתר (גילאים 9+)

זהו אחד הספרים האהובים עלי מאת אחת הסופרות האהובות עלי בכל הזמנים. עוד כשהיה ילד מאוד קטן, ניחן קריסטופר ביכולת לטייל בחלומותיו לכל מיני מקומות מופלאים, ולהתעורר עם מזכרות מהמקומות בהם ביקר. היכולת הזאת, מתברר, מאוד חשובה לאנשים מסויימים, המעוניינים לחקור אותה ולעשות בה שימוש. קריסטופר בכלל רוצה להיות ילד רגיל, ולשחק קריקט. אך כשכנופיית מבריחים בין-עולמית נכנסת לתמונה, רק קריסטופר יכול להושיע.

ספר זה הוא ספק המשך, ספק מבוא ל"חיי קסם", עוד ספר נפלא שמתרחש באותו עולם שלושים שנה מאוחר יותר; ובעצם לא משנה באיזה סדר קוראים את השניים. בשנינות רבה וביצירתיות אינסופית בוראת דיאנה וין-ג'ונס עולמות מופלאים, אך מתמקדת בהתפתחות הרגשית של הילדים והילדות הגיבורים בספריה.

3. טרילוגיית חומריו האפלים ("המצפן המוזהב", "הסכין המעודן" ו"משקפת הענבר"), פיליפ פולמן, כתר/אופוס (גילאים 11+)

ואם כבר עוסקים במסעות בין עולמות מקבילים, מתבקש להזכיר את יצירתו המפוארת של פיליפ פולמן, שבבריטניה זכתה למעמד רם כמעט כמו זה של הארי פוטר, ובהחלט בצדק. גיבורת הספר הראשון בטרילוגיה היא אמנם ילדה, ליירה, אבל בספר השני כבר מצטרף אליה בן, ויל. ארגון מיסתורי חוטף ילדים מרחובות אוקספורד, וליירה יוצאת אל הקוטב הצפוני, לחפש את חברה הטוב שנחטף. היא פוגשת במלך הדובים המשוריינים המודח, בשבט מכשפות אמזוניות, בקבוצת מדענים שמחפשת הוכחות אמפיריות לקיום האלוהים והנשמה, ועוד שלל דמויות ססגוניות ומרשימות מכמה עולמות, כולם בדרכם לקרב המכריע בין השמיים לארץ.

מי אמר שספרי ילדים הם שטוחים וקלילים? הטרילוגיה הזאת עוסקת בין השאר ברצח האל, בחטא הקדמון, במהות המוות ועוד נושאים תיאולוגיים כבדים. ועם זאת היא מרתקת, סוחפת ומרגשת, גם את הילדים וגם את הוריהם.

4. "הזדמנות אחרונה לראות", דאגלס אדמס, הוצאת ידיעות אחרונות בשיתוף ספרי עליית הגג (גילאים 11+)

לפני כמעט עשרים שנה, הסופר דאגלס אדמס (מחבר סדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" שהלך לעולמו בשנת 2001) יצא למסע סביב העולם עם הזואולוג מארק קרווארדיין, לפגוש כמה חיות שעומדות ממש על סף ההכחדה. בניו-זילנד, לדוגמא, הם התחקו אחרי אחד מקומץ ציפורי הקאקאפו שעוד חיים בטבע, ולמדו על מנהגי הרבייה הבלתי-אפשריים של התוכי הענק וחסר-המעוף הזה (כ-3.5 קילו), רגע לפני שהוא מצטרף אל הדודו ברשימת הציפורים הנכחדות.

כתיבתו של אדמס כרגיל גדושת הומור, ואפשר להתפוצץ מצחוק תוך כדי קריאה. אלא שלא כמו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", הספר הזה עוסק בחיות אמיתיות, באנשים אמיתיים, בעוולות אמיתיות ובסכנה קיומית אמיתית הנשקפת לטבע שלנו. לפעמים המציאות עולה על כל דמיון. בני נוער בהחלט יכולים להנות מהספר הזה, כמו מספריהם של ג'ראלד דארל ("משפחתי וחיות אחרות") ושל ג'יימס הריוט ("סיפורי חתולים"). וגם ספרי המדע-הבדיוני ההומוריסטיים של אדמס מומלצים לצעירים.

5. "ארטמיס פאול", אואן קולפר, הוצאת כנרת (גילאים 9+)

האמת, אני אישית לא ממש אהבתי את הספר הזה. אבל הוא מותח, יש בו אקשן, פיצוצים, מזימות, פיות עם זיקה טכנולוגית, טרולים עם פלוצים מסוכנים, שומר ראש אימתני שאומן בישראל, והבנים, כך אמרו לי, מתים עליו. גם הנצנצים בעטיפה מגניבים. ארטמיס פאול הוא ילד גאון, פושע-העל האינטליגנטי ביותר בעולם, שמצליח להיות האדם הראשון שגנב וקרא את ספר הסודות של הפיות. הפיות כמובן רוצות נקמה.

זהו ספר ראשון בסדרה שמן הסתם עוד תהיה ארוכה, והחלק השני בסדרה יראה אור בקרוב בתרגום לעברית. שימו לב לכתובת המוצפנת בתחתית העמודים: הצופן די קל לפיענוח (יש רמז בתחילת כל פרק), ומי שישקיע את המאמץ ירוויח תוספת חביבה לסיפור.

6. "הרון וים הסיפורים", סלמן רושדי, הוצאת כתר (גילאים 9+)

מרוב שסלמן רושדי הוא "האיש והשערוריה", אפשר לטעות ולחשוב שכל כתיבתו היא כתיבה פוליטית למבוגרים (קרי: משעמם לילדים). לא כך. הנה לפניכם אגדת ילדים מובהקת, רגישה וקסומה, הרפתקה שנגועה באווירת משל פולקלוריסטי מרככת. אביו של הרון היה מספר סיפורים מקצועי, ומוצלח, עד שאישתו עזבה אותו, ומעיין ההשראה שלו יבש. אבל ממש כך. בלילה הרון יוצא, על גבו של דוכיפת (ממין זכר), בהדרכת שדון מים כחול-שפם, אל ים הסיפורים, כדי לחדש את זרימת הרעיונות של אביו.

הנה התשובה האולטימטיבית של הסופר רושדי לשאלה "מאיפה באים הרעיונות שלך". מקסים ומהנה ביותר.

7. "פובי ודינגן", בן רייס, מודן (גילאים 9+)

זהו רומן ביכורים קצרצר (בעצם, נובלה) שמתרחש באוסטרליה, על רקע מכרות אבני הלשם. פובי ודינגן הם החברים הדמיוניים של קליאן, אחותו הקטנה של אשמול. הם הלכו לאיבוד, וקליאן חושבת שהם "אולי מתים". אשמול נגרר באי-חשק בולט לעזור לה למצוא אותם.

הניגוד בין האח הקשוח לאחותו המפונקת, והקשר שנרקם בינהם לא-בכוונה למרות הכל, שובה את ליבם של כל הסובבים, וגם של הקוראים. אזהרה: סוף הסיפור מאוד מאוד עצוב. זה ספר לבנים שלא מתביישים קצת לבכות.

8. "סקליג", דיויד אלמונד, כנרת (גילאים 9+)

והנה עוד ספר לרגישים, אבל הפעם ספר שמתחיל רע ונגמר טוב. למייקל יש הרבה צרות בחיים: הוא גר בבית חדש וזר, אחותו התינוקת מאושפזת בבית-חולים, והוריו עסוקים כל-כך במחלתה, עד שאין להם די זמן בשבילו. במוסך ליד הבית החדש, מייקל מגלה יצור מפחיד, מעין איש ינשופי, מכוסה קורי עכביש ואבק, ששוכן שם מי יודע כמה זמן, ספק חי ספק מאובן.

בתיאורים מינימליסטים ובפרקים קצרצרים, בונה דיויד אלמונד את הידידות הנרקמת בין מייקל לבין שכנתו, מינה, ובין השניים לבין היצור המיסתורי, סקליג. לא כל אחד יאהב את הספר הזה, שדל בעלילה ואינו מוסבר עד הסוף. אבל לסבלנים ואוהבי שירה צפויה חוויה מרוממת ומיוחדת במינה.

9. "המעניק", לויס לורי, כתר (גילאים 11+)

איך זה לחיות בחברה מושלמת? לחיות בחברה שאין בה מצוקה, ולא רעב; שאין בה ריבים, ולא מחלוקות? ג'ונס הוא נער שגדל בחברה אוטופית. כמו כל בני גילו, הוא ממתין לרגע הגילוי, שבו יתבשר איזה תפקיד מיועד לו בבגרותו. הוא מופתע לגלות שנועד לו תפקיד נדיר ביותר – תפקיד שיפקח את עיניו, יפגיש אותו עם המעניק המסתורי, ויגרום לו לשאול שאלות שלא שואלים.

לויס לורי בונה עולם עתידני דיסטופי במיטב המסורת של אלדוס הקסלי וג'ורג' אורוול (שאגב, גם את ספריהם יכולים בני נוער לקרוא ולהעריך), המתגלה לקוראים טיפין טיפין דרך עיניו של הגיבור המתפכח. הספר מרתק, והסוף העמום משאיר פתח לתקווה, אבל עלול גם לתסכל את הקוראים שחייבים לדעת מה קרה בהמשך. אל דאגה, בקרוב יצא לאור ספר המשך, שבו מובטח שיופיעו שוב גיבורי "המעניק" ו"הכחול האבוד" (גם הוא מומלץ, אם כי גיבורתו בת).

10. "המשחק של אנדר", אורסון סקוט קארד, אופוס (גילאים 13+)

עוד מבט אל העתיד, ועוד עתיד קשה. החברה שבה גדל אנדר מעורבת במלחמה ממושכת נגד חייזרים בחלל. בגיל צעיר מאוד, אנדר מאותר כבעל כשרונות של לוחמה, תכנון אסטרטגי ומנהיגות. הוא גדל ומתבגר באקדמיה ללוחמי חלל, במציאות יומיומית של מאבק קיומי אכזרי. ספר קל לקריאה, אבל קשה לעיכול. אין בו שום דבר תמים, חביב או מנחם.

הספר נחשב לקלאסיקה של המדע-הבדיוני, ובשנים האחרונות משווק גם במהדורות מיוחדות לנוער. יש שיטענו שהוא אינו מתאים לילדים, ואכן ילדים קטנים עלולים למצוא אותו מפחיד; אבל בני נוער שמתחילים להתעניין בפוליטיקה, ומתוודעים אל סוגיות של צדק היסטורי ו"מלחמה צודקת", עשויים דווקא להתלהב מהספר, המספק הרבה מאוד חומר למחשבה. עוד שנים ספורות אנחנו נתקע להם נשק בידיים, ונשלח אותם להתמודד עם סיטואציות לא פחות קשות. למה שלא ניתן להם הזדמנות להפעיל קצת את המוח?

11. "בעל זבוב", ויליאם גולדינג, עם עובד (גילאים 13+)

והנה עוד ספר קשה להמריץ את המחשבות. הרומן שזיכה את ויליאם גולדינג בפרס נובל לספרות, אף הוא יכול לספק לבני נוער קריאה מעניינת מאוד. בהתרסקות מטוס פליטים, קבוצת ילדים נפלטת אל אי-בודד. ללא אף מבוגר, הילדים חייבים להתארגן ולשרוד בכוחות עצמם. אך זוהי אינה תחילתה של הרפתקה רומנטית, ואין כאן שמץ מהנאיביות והמתקתקות של ספרים כגון "אי הילדים" ("אי-בוד" בגרסה החדשה) או "משפחת רובינזון השוויצרית" (שאף הם, למרות זאת, מומלצים בחום).

הרומן עוקב אחרי נסיונות השווא של הילדים להתקיים כחברה תרבותית, והתדרדרותם ההדרגתית לברבריות רצחנית. כמו "המשחק של אנדר", זהו ספר שאינו מתחנף לקוראים, ומספק הרבה מאוד חומר למחשבה.

12. סדרת עולם הדיסק, טרי פראצ'ט, כנרת (גילאים 13+)

ומן הכבד אל הקל. אי אפשר שלא לאהוב את הפרודיות הפרועות של טרי פראצ'ט. פראצ'ט בעצמו כתב על ספריו, "היה כיף לכתוב אותם, ובאמת ובתמים לא ייעדתי אותם לקבוצת גיל מסויימת. אם הבנתם את הבדיחות, סימן שאתם בגיל המתאים לקרוא אותם. אמא שלי, לדוגמה, לא."

כעשרה מספריו כבר ראו אור בעברית (קצת קשה לעקוב); טענו באוזני שאיכות התרגומים בסדרה מאוד לא אחידה (אני אישית קראתי אותם רק באנגלית), אבל אפילו זה לא בהכרח פוגע בהנאת הקריאה, ולא מנע התגבשות של קבוצת מעריצי פראצ'ט תוצרת הארץ. ולא כל-כך משנה באיזה סדר קוראים אותם. הספרים כתובים כפרודיות על ספרי פנטסיה ז'אנריים נוסחתיים, ומשלבים שלל קריצות סטיריות על החברה המודרנית שלנו. חבל לבזבז מילים על עלילות שבמילא שוכחים שנייה אחרי שגומרים לקרוא את הספר (או שזאת רק אני?): העיקר שהספרים מצחיקים עד דמעות, קריאים בעליל, מותחים וכיפיים. סוף הדרך.

13. "לעולם-לא-עולם", ניל גיימן, אופוס (גילאים 13+)

ומאליל לאליל. ניל גיימן הוא כוכב רוק שכותב ספרים במקום שירים. הוא הלורד ביירון של שנות האלפיים. אשף הפנטסיות האפלות והסקסיות, שנובר באשפתות של המיתולוגיה ושולף אוצרות רצוצים. "לעולם לא עולם" (Neverwhere) נכתב בהשראת מפת הרכבת התחתית של לונדון. גיבור הספר, ריצ'ארד מייהו, נשאב שלא בטובתו אל מעין לונדון תחתית: עיר שלמה שמתקיימת בין השורות של לונדון המודרנית, כארץ אגדות על רקע הנוף האורבני. הוא יוצא למסע של גיבור בביבים ובתעלות הרכבת, ופוגש בין היתר מגוון בני-אצולה הומלסים, קוסמי זבל, ומלאך.

ספר מפתיע ומפתה, רק אחד מיני כמה יצירות מוצלחות עליהן חתום גיימן. ראוי לציין גם את הספר היחידי עד כה שכתב במכוון כספר לנוער, "קורליין" (לא נבחר לרשימה כי גיבורתו בת); את סדרת הקומיקס שלא תורגמה לעברית, הנחשבת מופת בז'אנר, Sandman; ואת הספר שכתב בשיתוף עם טרי פראצ'ט (עיינו ערך), "בשורות טובות", שבו חוברים ההומור של פראצ'ט והמיסתורין של גיימן לשילוב מנצח.

14. "גשר ציפורים", בארי יוגארט, אופוס (גילאים 11+).

את הפנינה הזאת גילו לי ממש לאחרונה, ואני לא רואה שום סיבה שבני נוער לא יוכלו להתענג על הספר הזה לפחות כמוני. זהו מסע הרפתקאות שנרקם מתוך שברי אגדות סיניות, או כפי המצוין על העטיפה, "רומן אודות סין העתיקה שלא היתה מעולם". גיבור הסיפור, שור מספר עשר, עוזב את ביתו כדי לחפש תרופה לילדי הכפר שלו, שלקו במחלה מיסתורית. הוא מנסה לגייס חכם שיעזור לו, אבל אין לו די כסף, והוא נאלץ להסתפק בחכם "בעל פגם קל באופיו". ביחד השניים יוצאים למסע רב תלאות ותרמיות בחיפוש אחרי "שורש העוצמה", ואגב כך מפענחים חידה עתיקה.

סיפור יפהפה, שנון, ומבדר להפליא; פשוט הנאה צרופה. בעלי מתח את הקריאה בספר בכוונה, "כדי שלא ייגמר לי". אחת מנקודות האור בחיי כרגע היא הידיעה שבקרוב אתפנה לקרוא את ספר ההמשך, "שירת האבן". איזה כיף לקרוא ספר בפעם הראשונה, בידיעה מראש שהוא עומד להיות נפלא.

15. "מסע ההגיוניטים", לאה שילון ובני גלעד, כתר, 1985 (גילאים 7+).

את ספר המקור היחידי ברשימת ההמלצות שלי, אי אפשר כבר להשיג באף חנות, וגם לא דרך הוצאת כתר. התלבטתי ארוכות אם לכלול אותו ברשימה. לא קראתי ספרי מקור רבים בילדותי, ועד עצם היום הזה אני נתקלת רק בהמלצות מועטות לספרי מקור. ולכן כואב לי שבעתיים על ספר מקור שאהבתי בילדותי, שאין להשיגו, ולא שומעים עליו, ולא יודעים עליו, ומבחינת דור הילדים הגדלים בימינו, כאילו לא היה ולא נברא. אבל אם לא אנחנו, ההורים, נדאג לדלות את הספרים שאהבנו מתהום הנשייה, איך יקראו אותם ילדינו?

יום אחד פולשים אל ארץ ההגיוניטים פרשי-הכסף, ושודדים את אבן אי-ההיגיון. משלחת של הגיוניטים יוצאת במסע לחילוץ האבן, ובדרכה נתקלת בגילויי אי-היגיון מסוגים שונים. לאה שילון ובני גלעד הפליאו להפוך שיעור ביסודות הלוגיקה לסיפור עלילתי לילדים. לכו חפשו בספריות. אולי בדרך תמצאו עוד פנינה נשכחת. יש רבות.

גילי בר-הלל תרגמה את סדרת "הארי פוטר" לעברית, ומתרגמת כעת מהדורה מוערת של "הקוסם מארץ עוץ" עבור הוצאת אריה ניר.