הפולישטיק של פולישוק
הבורות של ח"כ מלי פולישוק-בלוך מאוד ישראלית, נטולת בושה ונגלית לעיני כל מהמקפצה. יש חוט מקשר בין הרצון לשלול התערבות גנטית, החשש כי בניין הכנסת יתמוטט, הרצון שהגולשים בתגובות יעמדו בשורה וידברו יפה, ושאנשים יפסיקו לשלוח דואר אלקטרוני בשם אנשים אחרים, ובמיוחד לא בשם פריצקי. כולן סברות כרס
הבוקר (ד') צפויה ועדת המדע והטכנולוגיה לבחור לעצמה יו"ר חדש במקום ח"כ מלי פולישוק-בלוך (שינוי). הצעד הזה תוכנן כבר מזמן, לפי סבבי הכסאות המקובלים בריבון של מדינת ישראל, הכנסת, והוא בהחלט בא בדיוק בזמן, על רקע ביצועיה של הגברת. ח"כ פולישוק לא הודחה, חלילה, בעקבות הישגיה הדלים, אלא "נבעטה" כלפי מעלה, לוועדת החינוך היוקרתית, כמקובל במחוזותינו.
גם ביקום האלטרנטיבי בו אנו חיים, כשיו"ר הוועדה למלחמה בסמים איוב קרא (ליכוד) משוכנע שגראס ומריחואנה הם שני דברים שונים (את הראשון שותים ואת השני מזריקים, או להפך?), היוותה היו"ר היוצא של ועדת המדע והטכנולוגיה מופת לסוג מסוים של בורות.
כולנו בורים במובנים ותחומים מסוימים. זו באמת לא בושה. אפילו האסטרו-פיזיקאי סטיבן הוקינג, תשאלו אותו מה קורה בין נינט לנועה שחר, הוא לא יבין, וגם בתחום החורים שחורים יש לו בלקאאוט, כך מסתבר.
העולם הוא כדור, זה ברור, זה ברור
ככה זה, העולם מלא מידע, ויש אלפים על אלפים של תחומי מומחיות שונים, וכולנו יודעים מעט, וגם זה בהרבה פחות תחומים ממה שנדמה לנו. הבורות של מלי פולישוק-בלוך מאוד ישראלית, מאותו הסוג שישראלים אוהבים להכליל על אחרים ולא על עצמם, המכונה "הישראלי המכוער". בורות מודעת, נטולת בושה, שחושבת שעצם העובדה שהיא קיימת נותנת לה משמעות קוסמית. ושאין שום סיבה שהיא תמנע ממנה מלהחליט. גם לאחרים. גם לציבור. אחרי הכל, זו תחושת בטן.
כשכואב בבטן, אנו לא מגיבים מהראש. גם אם יש לנו שלל תארים אוניברסיטאיים ואנחנו חברי כנסת של מפלגה שמנסה לנכס לעצמה את הנאורות. ולמלי פולישוק מאוד כואב בבטן. אז מה אכפת לה שיחשבו שהיא בורה. גם פוליטיקאים הם בני אדם, והם בהחלט לא אמורים להבין בכל דבר שהם מתעסקים בו. זה לא אומר שהם לא ישמחו להיחשב כמומחים. הנה, קחו את ח"כ מיקי איתן, שיש לו כזה שם בתקשורת של חצי האקר ומומחה על במחשבים (הוא לא), והכל בגלל שהוא לא קופץ מעל הפופיק ויודע טוב מאוד מה הוא לא יודע.
להראות את הבורות מהמקפצה
רק שפולישוק בלוך, כמאמר הבדיחה, מראה את הבורות שלה מהמקפצה. בשבוע האחרון הפכה יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה לבדיחת אינטרנט, כולל טוקבקים עוקצניים והכינויים המקובלים ("מלי פוילעשטיק", "מלי פוליטרוק"), אחרי שמלמלה משהו על הצורך לשים סייגים לחופש הביטוי ברשת. לא משנה שאפילו איראן וסין לא ממש מצליחות. הייתי שמח להציע לח"כית מדינות אחרות להשוואה, אבל אין. אתמול היא הגיעה לשיחה עם הגולשים, וענתה במשך שעתיים על מעט שאלות בסגנון כל כך אנמי, לא מחויב ונטול תוכן, שלידו נאומיו של כבוד הנשיא, משה קצב, הם רטוריקה מאתגרת במיוחד.
קצת עצוב לי על ח"כ פולישוק בלוך. פתאום נפתחים לה מסכים עם פורנו באינטרנט, והיא מתלוננת על העולם הרחב והמפחיד שנגלה לעיניה פתאום – למרות שמסכים כאלה מושתלים במחשב האישי אחרי שהגולש, או מישהו אחר שמשתמש במחשב שלו, גולש לאיזה אתר פורנו או מוריד תוכנה נכלולית במיוחד. היו כמה מומחים שדיברו בוועדה שלה על הטרור העולמי, ומסרו את הנתונים המפחידים על שהם תמיד מוסרים כדי להרגיש חשובים. בהזדמנות אחרת, היא הזדעזעה עמוקות מהתגובות שהיא קוראת ב-Ynet. גם אני מזדעזע מהן, וכבר כתבתי על זה, אבל נדמה לי שהרעיון להטיל פיקוח פדגוגי על הגולשים קצת מוגזם.
הבטן של הריבון תוקפת
תוסיפו לזה מתיחה שהיתה יכולה להיות סוג ז', אם ח"כ פולישוק לא היתה נופלת בפח באופן שיגרום ליגאל שילון לקנא. מישהו שלח לה ולח"כ אתי לבני (שינוי, גם כן) גלויה אינטרנטית, כביכול מפריצקי. בגלויה היתה ברכת געגוע עם מוסיקה (“You’re always in my mind”). לא משהו שאתם לא יכולים לעשות ברגע מכל אתר שמספק שירותים כאלה. אבל הח"כיות הזעיקו את קצין הבטחון של הכנסת בבהלה שמישהו, למען השם, מתחזה לפריצקי. באמת מסוכן כל האינטרנט הזה, אנשים מסתובבים בלי תעודות זהות.
זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שהבטן של הריבון משפיעה על חיי האזרחים. פעם פרצו לח"כית הביתה, אז היא החליטה לחוקק חוק נגד פריצות (!). במקרה אחר, אחרי רעידת האדמה, היא טענה שבניין הכנסת לא יעמוד ברעידת אדמה. המהנדסים לא ממש מסכימים איתה, אבל לך תתווכח עם תחושת בטן.
זומבים יטיילו ברחובות
בפעם אחרת, שהפכה לבדיחת אקדמיה (כמו בדיחת אינטרנט, רק בתפוצה פחותה), היא ניצלה את היותה נוכחת יחידה בישיבת וועדת המדע, וביצעה מחטף היסטורי שכמעט אסר לנצח נצחים על ניסויים בשיבוט אנושי, בניגוד לדעת חברי הוועדה וכל המומחים שהופיעו בפניה, שהעדיפו לאסור לחמש שנים ואז לחשוב שוב. היא אמנם הודתה שהיא לא מבינה כלום בנושא – ובאותה נשימה עמדה על דעתה וזכותה להחליט בנושאים שהיא בורה גמורה בהם, "בהתאם לצו מצפוני". נראה שפולישוק בלוך מבינה את המונח "שיבוט" בסגנון הוליווודי, ומתכווצת למחשבה על זומבים שיטיילו ברחובות ציון.
יש חוט מקשר בין הרצון לשלול לנצח נצחים מחקרים מדעיים מחשש שיקימו עלינו מוטציות איומות בנוסח האי של ד"ר מורו, התקווה שספקי האינטרנט יסרקו לנו את הווירוסים בהתנדבות, שבניין הכנסת לא יתמוטט עלינו, שהגולשים בתגובות יעמדו בשורה וידברו יפה, וגם הנטייה לחוקק חוקים נגד פריצות לבתים, כי כידוע, במדינת ישראל המחוקק טרם נתן דעתו על כך. אה, וגם שאנשים יפסיקו לשלוח דואר אלקטרוני בשם אנשים אחרים, ובמיוחד לא בשם פריצקי ("יש להניח כי מישהו חמד לצון, כך אני רוצה להאמין, אותו אחד נטל את זהותו של האחר, במקרה זה, פריצקי, האם זה נראה לך ראוי?", ציינה פולישוק בפורום).
העיתונאית אביבה משמרי איזכרה בעבר התבטאות אופיינית של הח"כית מ-2001, בישיבה שעסקה במזון מהונדס: "המילה מהונדס מפחידה. לפני שבוע דיברנו פה, בחדר הזה, על שיבוט בני אדם. בתפישה אנחנו מדברים על אותו דבר". המילה מהונדס אכן מפחידה. עושה רושם, חברים, שבתפישה אנו מדברים על אותה סברת כרס. היא החוט המקשר, והיא תנהל מעכשיו את ועדת החינוך.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
