חולון - מייאשת את הסקייטרים
בתקופה האחרונה אפשר לראות סקייטרים בכל מקום. בכל פינה ישנו איזה סקייטר עם סקייטבורד ביד, או אם הוא לא סקייטר אז הוא לבוש כמו סקייט. למי שתוהה, אני משתייך לקבוצה השנייה. רבים מבני הנוער בישראל מתחילים לאהוב את תופעת הסקייטבורדינג ומאמצים אותה לעצמם.
כמובן שכהתופעה הגיעה גם לעירנו הקטנה חולון, עיר שבה השיעמום חונק עד מוות, מצאו רבים מבני העיר "מפלט" קטן מהשיעמום על גבי הסקייטבורד. עם הזמן התחילו הסקייטרים לצאת לרחובות ולחפש מקומות בעלי התנאים המתאימים לעשות תרגילים שונים בעזרת הסקייט. עם הזמן מצאו הסקייטרים את הרחבה המושלמת, את המקום המתאים ביותר לסקייט, ממש גן עדן לסקייטרים, מדרכה מרוצפת בעלת רווחים מיזעריים בין כל אבן ואבן, משטח חלק ומושלם לגלגלים, ממש תענוג לעיניים ולרגליים.
אבל כמו בסיפור האמיתי, יש דבר אחד שהורס את גן עדן וגורם לגירושם של אדם וחווה, זהו הנחש. ותפקיד הנחש או במקרה הזה, נחש ממין נקבה - הרשות המקומית. דווקא אלו שיושבים במכונית, אוכלים סופגניות ומפתחים אט-אט כרס בזלילת סופגניות, ואולי הפעילות היחידה שלהם בתור פקחים ברשות המקומית היא נתינת דו"חות לחונים על אדום-לבן, אלו הם האנשים שמונעים, או לפחות עוזרים במניעת התפתחות סצינת הסקייטבורדינג בחולון.
אז בו נעשה סדר, מצד אחד ישנו קומץ קטן של סקייטרים בחולון, שכל רצונם הוא לעשות משהו שעל פי חוק מותר, ומנגד יש את הרשות המקומית שמוענת מהם לעשות זאת. איך הם מונעים? - מגרשים ומאיימים. הפקחים שעושים סיבובים שכונתיים באזור "ח-300" שהוא אזור המדיהטק, מזהים מרכבם מספר סקייטרים באזור המדיהטק ומגרשים בטענה היחידה שהם הורסים ושוברים את המרצפות של האזור כאשר הם עושים תרגילי סלייד, שאלו הם תרגילי החלקה של הסקייט. תופעה זו חוזרת על עצמה פעמים רבות, וכיום כמעט ואין סקייטרים ברחבה. אבל לא הסקייטרים אלו שגורמים לכך.
אז מי הם הגורמים האמיתיים למפגע ? הסקייטרים המבולבלים לא ידעו על מה מדובר, הרי הם לא הגורמים האמיתיים למפגע. אז מי מי כן גורם לכך ?
לאחר זמן מה שמו לב הסקייטרים שאלו הם הבייקרים שגורמים למפגע. בייקרים למעשה הם אנשים שנוסעים על האופניים, ובאותה מטרה כמו הסקייטרים, רוצים לעשות את מה שעל פי חוק מותר להם, אבל הבעייה הגדולה טמונה לא דווקא ברוכבים עצמם, אלא באופניים שלהם! כי כדי לעשות תרגילי סלייד על המרצפות ברחבה, הם נעזרים ברגליות ממתכת, שכאשר משקלם של האופניים עם הרוכב עליהם עולה על המרצפות גורם להשארת סימנים על המרצפות, ולעיתים קרובות גם לשבירתן. וכמובן שלרשויות המקומיות יש עיניינים חשובים יותר לדאוג, אז אין הפקחים מבדילים בין שני הסוגים, ומחליטים להעניש קולקטיבית - מגרשים, ומאיימים במתן דו"חות לאלו שימשיכו לעשות כך.
אז מה עושים בנדון? בנתיים לא עושים כלום, אף גורם לא פנה אל הרשות העירונית, אולי בגלל שזהו נושא קטן ולא חשוב. אבל בעיני רבים מהסקייטרים זהו נושא חשוב, שאולי קובע מה הם יעשו אחר הצהריים - יגלשו על הסקייטבורד, או יסתובבו ברחובות בשיעמום אין-סופי. לא צריך להבהיר עוד יותר שהשאלה היא פה - אם לנסוע על הסקייט או לעשות משהו אחר, שיכול להיות באותה מידה סמים או אלכוהול.
אני מקווה שאולי כתבה זאת תבוא לעיני אחד מהגורמים המשפיעים בעיריית חולון ושסוף-סוף יעשה משהו בנדון.
תודה גדולה מאוד ליוני שטיין שנתן את החומר למיני כתבה הזו, ובלעדיו שום דבר לא היה יוצא לפועל.
