סופרמן לא ממריא

כבר יותר מעשר שנים, ארבעה במאים, 12 תסריטאים ולפחות 20 מיליון דולר חלפו בניסיונות של חברת "האחים וורנר" להפיק את הדור הבא של סרטי "סופרמן", ובינתיים לא יצא מזה כלום. נכון לעכשיו אין במאי, שחקן, או תסריט, והאולפן מתחיל שוב, בפעם הרביעית, מאפס.

מים רבים זרמו בקריפטון מאז שכריסטופר ריב, הסופרמן הקודם, פשט את מדיו ב-87', אחרי הרביעי (והגרוע) בסדרת הסרטים. נדמה שהשעה לעדכן את החייזר המעופף כגיבור הקומיקס של כל הזמנים הגיעה כבר מזמן.

כל מי שיצא לו (ולי יצא) לשאול את הסרטים הישנים מספריית הווידאו נדהם לגלות כמה מיושנים ועייפים הם נראים כיום. האפקטים רדודים והקסם מהוה. בעידן שבו ספיידרמן, הולק, אקס-מן ובאטמן הבא עושים מיליארדים ושמים דגש על שחקנים ורסטיליים, עלילה רבת שכבות וטקסטים עמוקים (נניח), קשה להאמין שהגיבור הגדול מכולם, נותר גלמוד, מחוץ למשחק הקולנועי של ימינו. אבל במקום להרים את היד ולהמריא השמיימה, סופרמן כרגע פשוט מרים ידיים.

קורותיה הפתלתלות של ההפקה הכושלת פורטו באחרונה בעיתון "לוס-אנג'לס טיימס". חברת "וורנר ברדרס" קנתה את הזכויות לסרט מהמפיק אלכסנדר זלקינד ב-93'. שנה אחר כך שכר האולפן את שירותיו של התסריטאי ג'ונתן למקין, החתום על "פרקליט השטן", לצורך כתיבת תסריט לסרט שייקרא "סופרמן ריבורן" (סופרמן נולד מחדש). הרעיון היה מהפכני במובנים קומיקסיים: להרוג את סופרמן "הישן" במערכה הראשונה, ולגלגל את נשמתו אל זוגתו לויס ליין, הנושאת ברחמה סופרמן צעיר שיציל את האנושות אחרי היוולדו.

התסריט שוכתב פעם ופעמיים. בינתיים הוחלף למקין בסוף שנות ה-90 בבמאי טים ברטון. אבל אז "וורנר" ספגה שורה של "מכות" בקופות הקולנוע, ונאלצה לאפסן את ההפקה היקרה, שעלותה תפחה ברוח הזמן ל-140 מיליון דולר. בדרך הלכו לאיבוד מיליונים ששולמו כפיצויים לבמאי ולניקולס קייג', הכוכב שנבחר לגלם את קנט קלארק.

הרעיון הבא היה לעמת בין שני ענקים: "סופרמן נגד באטמן". אבל המכשולים היו גדולים, ובראשם החשש שמא סרט מסוג זה יהיה אפל מדי עבור בני ה-15, השליטים האמיתיים בקופות. אחרי דיונים ממושכים נכנסה גם התוכנית הזאת למגירה, והסטודיו חזר אחורה אל סופרמן הישן והקלאסי, עם במאי שלישי, מקג'י (או בשמו האמיתי ג'וזף ניקול), שעשה את "המלאכיות של צ'ארלי".

העיתוי לסרט סופרמן היה מושלם. אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר הרעב האמריקני לגיבורים היה כל-כך חזק, שאפילו אנטי-גיבורים מובהקים כמו ניה ורדלוס הוכתרו לפתע כענקי הדור. בקיצור, השוק היה פתוח לכל סוג של "פיל-גוד מובי" (סרט של "להרגיש טוב"), כפי שהז'אנר מכונה בהוליווד, ואין דבר בעולם שעושה טוב יותר בלב מגבר מסוקס בטייטס אדומים שמציל אישה מטביעה ונושא אותה בזרועותיו לקול מצהלות הקהל.

אבל גם מקג'י נאלץ להשהות את המלאכה עד שיסיים את סרט ההמשך ל"מלאכיות". בינתיים פיטר פארקר החנון ירש את מקומו של קנט קלארק, ואז הוחלף גם מקג'י בברט ראטנר, ש... ניחשתם נכון, פרש גם הוא אחרי כמה זמן בגלל מחלוקות תקציביות.

כשמקג'י עלה אשתקד בחזרה לרכבת, וסוף-סוף נקבע מועד יציאה רשמי לסרט (קיץ 2006), פרצה מחלוקת נוספת בין האולפן לבמאי בסוגיית אתר הצילומים. "וורנר" רצתה להתרחק מניו-יורק לעבר אוסטרליה, במאמץ לרסן במקצת את העלויות המטורפות. מקג'י רצה להישאר באמריקה, כדי שיוכל להיות קרוב לחברת ההפקות הטלוויזיוניות שלו. בשבוע שעבר פורסם שהעסק התפוצץ. מקג'י (שוב) בחוץ.

אז מה עכשיו? מחפשים במאי חדש, כדי שסופרמן יוכל יום אחד לעוף. לא בוער, חברים. גיבורים (ראו ג'יימס בונד) אף פעם לא מזדקנים.