מתחילים לעלות. הרי הקצ'קר נמצאים בצפון מזרח טורקיה והם חלק משרשרת הרי הפונטוס. בנקודת התצפית על הכפר אולונטש מרגישים שמרחב וחופש קשורים זה לזה. אפשר למלא את הריאות באויר הרים צלול. הפריחה בעיצומה, מידי פעם רואים נשים וילדות בדרכן לכפר כשבידיהן זרי פרחים שקטפו בשדה. במרחבים העצומים האלו אין יותר טבעי מזה.
למראה שפע הפריחה אנחנו יורדים מהג'יפים, ממששים בידיים, מריחים ומגדירים. מחפשים קרובי משפחה, משווים לפרחי הארץ. במפגש עם פרחים מוכרים נוצרת תחושת ביתיות נעימה, חוט מקשר שמקל על תחושת הזרות. דם המכבים כאן צהוב, חד האבקן נראה בדיוק כמו בחרמון. במעלה ההר אנחנו נעצרים ליד האקוילגיה. בארץ הוא גדל רק בגינות, בהרים הגבוהים שמצפון לים התיכון הוא גדל באופן טבעי. עדינות מלכותית.
גם הדבורים נהנות משפע הפריחה. דבש פרחי הבר שהן מייצרות נמכר כאן במחיר גבוה. הכוורות מצויות בשולי הכפר, במתחמים מגודרים. במקומות אחרים הן מונחות על פלטפורמות מוגבהות ואפילו על צמרות עצים, כדי שדובים ובעלי חיים אחרים לא יפגעו בהן.
החקלאים עסוקים עכשיו בקציר ואיסוף התבואות. חבלי הקשירה עשויים מסיבי צמחים, תוצרת עצמית מקומית. גם המגרפות. לא ראינו מיכון חקלאי כבד, רק חרמש, מגל וידיים עובדות. סוסים ומכוניות מובילים את החבילות שנקצרו מהשדות המרוחקים. האזור מרושת בדרכי עפר ואנחנו נדהמים בכל פעם מחדש לראות מכוניות פרטיות במקומות שאנחנו מגדירים כעבירים ל-4X4.
הגענו אל היאיילות, כפרי הרועים. בתום תקופת השלגים עולים הרועים עם עדריהם לכפרים שבהרים ומשפצים את נזקי השלג. בשנים האחרונות תופסים גגות הפח את מקומם של הגגות השטוחים. כאן, במקום שבו המרעה מצוי בשפע, ישהו בחודשי הקיץ. בהיעדר עצים, גללי הפרות משמשים כחומר להסקה.
ביציאה ממסעדה מקומית בכפר יהמורדרה, אחרי שטעמנו כופתאות בשר כבש משובחות, אנחנו פוגשים ילדים המחבקים טלה בזרועותיהם. לתושבים המקומיים ודאי קל יותר המעבר החד הזה בין שני צידי הכבש.
- לכתבה הראשונה בסדרה על טורקיה - לחצו כאן.
- שי גינות היא צלמת, מנחת סדנאות התבוננות וצילום, ומחברת סדרת הספרים 'לגעת באור', 'מקום בלב - ירושלים', 'חופשית ברוח' ו'נופי נפש'. לאתר הבית שלה לחצו כאן.
