שתף קטע נבחר

טבילה וסגולה במעיין האר"י הקדוש

זה לא המקום להתפנן בו, אבל זו בהחלט חוויה שלא מהעולם הזה: הביקור במקווה (לגברים בלבד) הוא רק אחת מהאטרקציות של בית הקברות בצפת. חוץ מזה, הבטיחו לגילי סופר שאם יטבול ימצא תשובה, והנה הוא מצא אותה - ודווקא לתגובות הגולשים

על דבר אחד אין עוררין: המעיין בו נהג לטבול האר"י הקדוש לא יכול להיות מעיין שלא ייחסו לו סגולות מסגולות שונות. בספר 'מקומות קדושים וקברי צדיקים בישראל' (הוצ' משרד הביטחון) כותב מנחם מיכלסון כי רבים באים אל המעיין של האר"י הקדוש בצפת על מנת למצוא מרפא לתחלואי הגוף. החבר שלי הדתי דווקא יודע לספר שסגולתו של המעיין היא שמי שטובל בו חוזר בתשובה. האר"י אמר.  

 

האר"י - רבי יצחק לוריא - הוא אולי המפורסם שבמקובלי צפת, ולמרות שחי בה כשנתיים וחצי בלבד, היה הבולט שבמקובלי המאה ה- 16. האר"י, ראשי תיבות של האלוהי רבי יצחק (ויש האומרים האשכנזי או אדוננו), נולד בירושלים, ולאחר פטירת אביו ירד למצרים והתחנך בבית דודו האמיד. בשנת 1570 עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת שהייתה המרכז הרוחני והתרבותי של ארץ ישראל באותה תקופה, שם נפטר בטרם מלאו לו 40 שנה. שיטת האר"י הייתה לזרם הדומיננטי בקבלה, והיא מתמקדת בנושא הגלות והגאולה. 

 

מצווה גדולה להיות בשמחה

 

מבעוד יום הגעתי למאור חיים, קרייתה החרדית של צפת. עזה. האמת היא שלא הייתי איזה עשר שנים בעזה, כך שזו סתם השוואה מלוכלכת, אבל מזמן לא ראיתי כזו סביבת מגורים מטונפת. פחי האשפה עולים על גדותיהם, וזבל בכל עבר. מישהו עם כוונות טובות ומלאי קצת ישן, הביא כמה וכמה ארגזי ירקות אל רחובה של הקרייה, הציב אותם שם שלא יירעבו אחינו בני ישראל והאספלט המשובש תפס פוזה של שוק הכרמל.

 

נראה כי לא לעירייה ולא לתושבים באמת אכפת, להוציא את מי שהשאיר במעלית הצרה פתק המסביר כי כאשר צד אחד של פח האשפה עולה על גדותיו, לא חייבים לשים בחוץ, אפשר גם לשים בצדה השני של הצפרדע. וכמובן להוציא את החבר שאצלו התארחתי, שזה די מפריע לו, אבל בינתיים עוד לא עשה כלום בעניין.

 

צפת המשוגעת היא בדיוק המקום בו נראה נורמלי לגמרי שבאמצע בית הקברות, יש באסטה של מוזיקה מיזרדית - שילוב של חסידית עם מזרחית, ניגון ואי ואי ואי יחד עם טקסט שאומר 'כמה אני שמח', והזמר יושב שם ומוכר בעצמו את הדיסקים ולעתים גם שר. את סיפור הצלתו שלו, אגדה בפני עצמה, תיאלצו לשמוע מפיו. באותו מקום ממש גם מיחם קפה ומגבת בעבור חמישה שקלים, וקופה לתרומה למשפחות נזקקות. האמת היא שהחינגה הזו היא לא ממש ממש בבית הקברות, אלא במתחם המקווה, אליו הכניסה היא לגברים בלבד.

 

הקול הבוקע מן הרמקולים, לחן עוזי חיטמן ללא גיטרות, יורד במדרון בית הקברות. נו טוב, שמחה גדולה. מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. אין פה מוות, אין עצבות, רק חיי נצח, צדיקים שעדיין אתנו, נסים ונפלאות, תנאים ואמוראים, וכולם מתגלגלים פה בגילגולי נשמות ועוד מעט גם נגיע למערה שבה ישב האר"י עם אליהו הנביא, וגם יבקשו מאיתנו לתרום בשביל מופע האימים בצבעי הטורקיז.

 

לא שיא הנחת

 

איני גלוח הפנים היחיד במקווה, אך רוב המבקרים הם חרדים, רבים מהם תיירים מן הארץ או מחו"ל. על הדלת מודעה - הוצא את העיתונות החילונית מביתך. המחשבה הראשונה שעולה בראשי היא שמזל שלא רואים עלי שאני 'העיתונות החילונית'. במחשבה שנייה, מזל שאני כותב מהבית כך שזה בדיוק מה שאני עושה: מוציא את העיתונת החילונית מהבית.

 

"לא גונבים פה", אומר חבר שלי, ואני משאיר את התרמיל בחוץ. המבואה היא בעצם מלתחה שנראית כמו מלתחת גברים בכל בריכה ציבורית. ספסלים, ווים על הקירות ובני אדם הטרודים בעיקר בלדאוג שהגרביים תגענה יבשות אל הנעל. בקצה המלתחה - גומחה בנויה בהר, נביעה יפה שזורמת בתעלה קצרה אל בריכת האיגום הקטנה, 3 מ"ר בקושי, והמים מגיעים לגובה החזה.

 

אומרים שהמקווה הזה קר, קפוא ממש. נצר למשפחה צפתית ותיקה אמר לי השבוע, כשסיפרתי לו שאני עולה לטבול במעיין האר"י, שבצעירותו, כשהם היו הולכים לשם בימות השלג, הם היו רצים את כל מדרגות 'גורי הארי' על מנת להתחמם. עכשיו המים מרעננים, ולא נקיים יותר או פחות משציפיתי. מאות בני אדם ביום טובלים פה (שלא לדבר על ערב שבת שבו, כך אני שומע, התור מתארך ממש), ויש מקום לכולם. עם זאת, זה לא המקום להתפנן במים: הנוף הסגור וטור הגברים העירומים הממתינים שתצא כבר מן המים אינם שיא הנחת. במקום לשבת לצד המעיין תחת התאנה לכוס קפה, אנחנו קופצים לקבר האר"י הסמוך. 

 

הכיוון של המנגנון

 

לא גונבים, ואפילו לא גובים דמי כניסה, אבל לתעשיית הצדיקות יש את מנגנוני הגבייה שלה. שלא תראו אותי ככה, אני דווקא מאלה שמאמינים כי צדקה תציל ממוות, אבל הביזנס פה זה באמת חגיגה: קבצנים וקופות צדקה, ותזכורת שלפני הפגישה עם הצדיק יש לא רק לתת צדקה אלא לתת צדקה בעין יפה, וגם בקבוקי יין או עראק מן הסוג הזול ביותר, שמודבקת עליהם תווית המאשרת שיש בו, בבקבוק, ברכה סגולה או קמיעותיות מסוג זה או אחר, מסחרה שאינה שונה משום מקדש בודהיסטי, או כנסייה שזכו גם להיות אתר תיירות. אלוהות למכירה על המשקל. למזלי אני נתקל בעניין רק ביציאה. לכל מנגנון גבייה באשר הוא, יש את הכיוון שלו. פה, כמו בנחל עמוד הסמוך או בנחל תנינים, מי שמגיע מן הכיוון ההפוך לא נתקל בקופות ויכול להינות מן הספק שלא ידע כלל שצריך היה לשלם.

 

האר"י התפרסם כמי שזכה לרוח הקודש ול'גילוי אליהו', וקברו הוא האיזור הצפוף ביותר במבקרים בבית הקברות. בעיקר מפריע לראות את הבריות דורכות מבלי משים על הקברים הסמוכים. קבורים פה גם הרמ"ק (רבי משה קורדוביירו) מורו של האר"י, יוסף קארו בעל השולחן הערוך, שבעת בניה של חנה, הושע (אם כי לאחרונה אומרים כי זו טעות במסורת), פנחס בן יאיר ועוד צדיקים רבים. אפשר להשטתח מבוקר עד ערב, ולהקיף מערב עד בוקר, ולא להספיק את כולם.

 

עץ הפלפלון בדרך לקבר, עמוס כולו בשקיות ניילון הקשורות עליו, וסביב הקבר זמזום המתפללים, לא ההמייה הרגילה של בית כנסת אלא זמזום. כאן כבר ממש אתר תיירות. יש פה לא רק 'שחורים' אלא אחוז ניכר של יהודים הלובשים בגדים בכל צבעי הקשת, למעלה גם יהיו כמה אוטבוסים של 'תגלית'. בודדים מן המבקרים עוד עם המגבת על כתפיהם, מה שמוסיף לסוריאליזם.

 

חוזר בתשובה

 

''הטובל במקוה האר''י מובטח לו שלא ימות בלא תשובה'', ואני, התשובה היחידה שיש לי היא לתגובות הגולשים שרוצים לשמור את שכיות החמדה של הארץ לעצמם. 

 

עמליה מירושלים, למשל, אומרת שחלק מקסמם של המקומות שכתבתי עליהם לאחרונה (מעיינות הרי ירושלים, בריכת נחם) הוא "שגילי סופר ודומיו לא ביקרו שם. למר סופר יש מנהג ישראלי נלוז - לרוץ לספר לחבר'ה" ומוסיף יויו וכותב שאני מתנהל כמו אילי ההון, הורס את הטבע ומוכר אותו תמורת בצע כסף.   

 

אני מכיר את התחושה של להגיע למקום שהרגשת שהוא 'רק שלך', ופתאום אתה לא לבד, אבל הטבע רשום בטאבו על שם מישהו מכם? מישהו מגלה פה סודות מדינה? אין פה עין אחד - מהים ועד הנהר - שלא יודעים עליו. הכל מופיע במפות והכל בספרים, אבל גם למי שאין ספרייה עמוסת ספרי מטיילים וסט מפות שעולה יותר מאלפייה מותר להינות מן הארץ הטובה.

 

אך החמור מכל בתפיסה כאילו צריך להסתיר את הטבע מעיני מישהו, הוא העובדה שכאשר מגיעות תוכניות הפיתוח, כבר מאוחר מכדי להתחיל ולהזמין את עם ישראל לבוא ולראות מה הולכים להרוס לו. ככל שיכירו את הטבע יותר, כך הוא יישמר יותר.

 

ראוי להבין שהבעייה של הטינופת בארץ, למרות שהיא בעייה אמיתית, היא לא בעייה של עודף מטיילים אלא של התנהגותם. כך גם השתוללותם של חלק מרוכבי השטח. הכי קל זה לירות בשליח, להאשים את התקשורת. אפשר לחשוב שהיא זו שסוללת את דרכי העפר לשם, או מציבה את השילוט לעין טייסים. מה גם שעל הרי ירושלים מרחפת תוכנית בנייה אימתנית, ואת מאגר נחם מתכוונים לייבש.

 

הנה, מאגר נחם עליו כתבתי לפני כמה שבועות הוצף בביוב. נראה כי בזדון. איש לא יודע אם היה הדבר קורה אם לא הייתה מתפרסמת הכתבה עליו. סליחה על הביטוי, אך מה שברור הוא, שהחרא שם, אנחנו רק מציפים אותו. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מוזיקה מיזרדית. ואי ואי כמה אני שמח
צילום: גילי סופר
הכניסה למקווה. יש מקום לכולם
צילום: גילי סופר
בית הקברות. להשתטח מבוקר עד ערב
צילום: גילי סופר
מסחרה אלוהית. כמו כל אתר תיירות
צילום: גילי סופר
מומלצים