ללמוד, עם הסרטן
בכל בתי החולים הגדולים ברחבי הארץ יש "בתי ספר" פנימיים, שבהם יכולים הילדים המאושפזים תקופות ארוכות לשמור על קשר עם חומר הלימודים. אחת המנהלות של בית ספר כזה מספרת ל-ynet על איך עושים חינוך - בין כתלי בית החולים. והילדים? קשה ללמוד עם הכאבים, הם אומרים, לא תמיד יש כוח לזה
יש ילדים שלא ישירו בכיתה "שלום כיתה א'" בשנת הלימודים החדשה. רבים מהם יבלו את השבועות והחודשים הקרובים במיטת בית חולים, מוקפים בילדים אחרים כמוהם, שלקו במחלה קשה והם אינם יכולים להגיע לבית הספר. ההתמודדות שלהם כפולה: לא רק עם המחלה, אלא גם עם הצורך לנסות וללמוד כדי לייצר חיים נורמלים, לקראת החזרה לבית הספר. בבתי חולים רבים מודעים לבעיה הזו - ויש פתרונות.
"בסוף גן חובה לקה רותם בלוקמיה חריפה", מספרת אימו, גילה בן-יוסף, שיושבת ליד מיטתו בבית החולים "ספרא" לילדים בתל השומר. "פתאום הוא התחיל להיות מאוד ישנוני, ובבדיקות דם שעשו לו איבחנו את זה מייד.
הטיפול במחלה בשלב הראשון כלל כימותרפיה והקרנות, ולאחר מכן השתלת מח עצם. כמעט את כל כיתה א' העברנו בבית החולים, וכל הזמן הזה ניהלנו בית ספר בבית".
בבתי החולים ברחבי הארץ מודעים לבעיה, ולמעשה יש כיום "בית ספר" פנימי בכל בית חולים גדול ברחבי הארץ. מנהלת ביה"ס לילדים במרכז הרפואי עין כרם, עדנה פינצ'ובר: "בתי הספר האלה שייכים למשרד החינוך, ויש היום חוק שילדים בבית חולים זכאים לקבל שירות חינוכי. בית הספר נותן שירות לכל הילדים המאושפזים, לא תינוקות כמובן – אבל ילדים בגילאי בית ספר".
"בדרך כלל כשאנחנו באים בבוקר לילדים ואומרים להם שהגיע הזמן ללכת לבית הספר הם מאוד נבהלים", היא מספרת. "לא רק שהם מאושפזים – עכשיו גם יהיה להם על הראש את הסיוט הזה של בית ספר? אבל אז אנחנו מסבירים להם שזה בית ספר מסוג קצת אחר ממה שהם מכירים, ואפשר ללמוד בו ולעשות בו גם דברים אחרים. המשחקיה שלנו מאוד מושכת. בדרך כלל הם באים למשחקיה עם כל הדברים שיש לנו להציע, כמו אומנויות, מוזיקה, תנועה וגם לימודים. אבל הלימודים שלנו נורא מפתים".
הילדים לומדים ב"חוג לרפואה"
לשכנע את הילד ללמוד בבית החולים זו לא משימה פשוטה. רותם בן ה-10 וחצי מסביר: "כשכואב לי – אני רוצה רק לישון ולנוח, ולפעמים לראות קצת טלוויזיה. אני מאוד אוהב את ערוץ הילדים. לא מעניין אותי ללמוד בבית חולים – אלא ללמוד כשאני בבית או כשאני הולך לבית ספר".
"היחס של בית הספר בחוץ הוא מאוד חשוב", מדגישה אמו גילה, מורה ומנהלת במקצועה, "כי מחלה כזאת היא דבר מאוד דינמי – לפעמים המוקד הוא בבית, לפעמים הוא בבית החולים. רותם לומד עכשיו בבית הספר 'איילון' במועצה המקומית גזר, והיחס אליו שם הוא פשוט נהדר. המנהלת מאוד רגישה, המחנכת שלו קשובה לצרכים שלנו, התלמידים בכיתה נמצאים איתו בקשר באמצעות אתר 'קו אור' , שמשמש ילדים מאושפזים ללמידה מרחוק".
"אני יכולה להגיד לך בלב שלם שהילדים שלנו בבית החולים נורא אוהבים ללמוד", מעידה המנהלת פינצ'ובר. "קודם כל הם מרגישים שהם עושים משהו נורמלי כמו החברים שלהם. הלימודים שלנו בדרך כלל עשויים מחומרים כל כך מעניינים וכל כך מגרים. למשל, חוג רפואה, שהוא מאפיין את סוג התחומים שהילדים עוסקים בהם בלמידה. יש לנו הרבה תוכניות לימודים שקשורות למחלות, בית חולים, אירועים רפואיים וכו'. הילדים לומדים איך עושים אותם, למה עושים אותם. אצלנו מקבלים זווית קצת אחרת. ילד שמאושפז אשפוז ארוך – אנחנו מכינים לו יחד איתו ועם הוריו תוכנית לימודים לכל התקופה שהוא יהיה מאושפז".
לא כל ההתמודדויות האלו קלות. ורד אלרון, אימו של רועי בן ה-11, שעולה לכיתה ה' ומאושפז מאז אמצע כיתה ד' עם סרטן ב"עין כרם", מספרת: "רועי עבר טיפולים מאוד קשים. לא באו הרבה חברים מהכיתה שלו, כי הוא לא במצב לקבל אורחים מהכיתה. הוא לא למד בתקופה הזאת לימודים 'פרופר', אבל הוא קרא איזה 47 ספרים באנגלית של מאות עמודים כל אחד. אבל לימודים ממש לא. יש כאן במחלקה גם ילדים שכן למדו. הוא ישב עם המורים כאן והוא נמצא בקשר עם הכיתה באמצעות המחשב. חוץ מקצת מדעים שהוא ביקש ללמוד וככה קצת ספרים בעברית – אז לא היו לו ממש לימודים בתקופת האשפוז".
"כשכואב לי בגלל הטיפולים הקשים", מודה רועי, "אין לי ממש כוח ללמוד. אבל כשיש הפוגה בטיפולים ואני מרגיש יותר טוב – אז אני שמח ללמוד כאן בבית הספר. למדתי על גוף האדם בשיעורי רפואה עם המורות כאן - והכי עניין אותי לדעת על מערכת העיכול בגוף".
וזכות הסיכום למנהלת. "הבעיה היא שילדים בבית חולים לא תמיד מרגישים הכי טוב כדי להיות מסוגלים ללמוד", אומרת פינצ'ובר. "אנחנו בטח לא מצליחים להקיף את כל החומר שהם היו אמורים ללמוד בבית הספר. אבל ילדים יכולים לרכוש מיומנויות או ידע בטווח קצר יחסית – כי זה אחד על אחד. בהחלט אפשר לרכוש מיומנויות מסויימות בחשבון, ויש גם ילדים שאפילו עשו אצלנו בגרות. זה בהחלט אפשרי".
לפנייה לכתב/ת 
