הספורטאים נחתו. פרידמן: "המדליה היא של כולם"

כמו גיבורים שחזרו מהקרב, התקבלו הספורטאים האולימפיים של ישראל עם חזרתם מיוון. הפסטיבל סביב מדליית הארד של אריק זאבי נערך עוד במהלך האולימפיאדה, לאחר שהג'ודוקא שב ארצה מיד לאחר שסיים את התחרות, וכך הפכה קבלת הפנים הממלכתית ליתר חברי המשלחת, לפולחן סגידה לאיש אחד - מדליסט הזהב גל פרידמן.

טרמינל 2 בנמל התעופה בן גוריון התמלא החל משעות הצהריים המאוחרות בעשרות אנשי תקשורת, חברים מפרדס חנה-כרכור (מקום מושבו של חתן השמחה) ושייטי הפועל שדות ים, כשכולם עם שלטי ברכה לפרידמן. גם ההורים המאושרים הגיעו ועברו בין כל אנשי התקשורת, ממש כמו הורי החתן בעת קבלת הפנים בכניסה לאולם השמחות.

גל פרידמן מתקבל בשדה התעופה (צילום - תומריקו)

האמא, דגנית, שצפתה במסך הגדול שהקרין את נחיתת המטוס, חיכתה בציפיה לפגוש את הבן ואמרה: "אני מתרגשת עכשיו הרבה יותר. בתחרות עצמה היה מתח, אבל עכשיו אני מתרגשת וקצרת רוח לראות את גל. יש לי רק משפט אחד להגיד לו: אני אוהבת אותך. גל אמר שהוא רק רוצה להגיע הביתה ולישון. אנחנו מאוד גאים בו".

פרידמן: "הבלתי אפשרי אינו קיים"

הרגע הגדול הגיע לצלילי We are the Champions הבלתי נמנע, ומתחת למטר של קונפטי בצבעי כחול-לבן עלו הספורטאים לבמה. בראשם כמובן פרידמן, ומאחוריו יתר החברים ואנשי הוועד האולימפי.

פרידמן, שכמו במהלך כל התחרות ואחריה נראה מעט אדיש, נבוך ונרגש, קיבל את רשות הדיבור ואמר: "כבוד גדול נפל בחלקי לפתוח את מועדון הזהב של ישראל. המדליה היא של כולם, בדיוק כמו שלי. תודה על התמיכה של כולכם, תודה לצוות שהקיף אותי, לספונסרים, לכל החברים, למשפחה, למיכל שלי שהיא כולה ים של אהבה.

"יש לי מסר לכל הספורטאים הישראליים: תזכרו תמיד שהבלתי-אפשרי לא קיים. אני שמח לקבל את כל האהבה הזאת, זה מאוד מרגש. כרגע אני עדיין קצת מנותק מהכל ואין לי מושג מה מתוכנן לי. יש עייפות אבל אני בטוח שיהיה לי מספיק זמן לישון. אני עוד לא יודע במה אתחרה בבייג'ינג (האולימפיאדה הבאה, ב-2008) - אופניים או שייט, כי אני לא מתכוון לוותר על שניהם. מאז שזכיתי במדליה היא כל הזמן איתי. ישנתי איתה בלילה. היא הייתה יותר טובה מכל אישורי הכניסה. בכל מקום שהראיתי אותה נתנו לי להיכנס. אני מרגיש נהדר, כולם בישראל חלמו על זה, ואני שמח שהצלחתי להגשים להם את החלום".

הספורטאים האולימפיים שנחתו בימים האחרונים, ובראשם זאבי, הגיעו גם הם כדי לחלוק כבוד לחבריהם. "המדליה של גל היא פריצת דרך", אמר זאבי. "מקום 52 (בדירוג המדליות) בין כל המדינות שהשתתפו זה מכובד מאוד. הפספוס שלי היה גדול, במיוחד אחרי שראיתי מי הגיע לגמר. אני מפרגן לגל מאוד. זו אמורה להיות קבלת הפנים של כל המשלחת, אבל זה הפך, ובצדק, להיות קבלת הפנים של גל. רק עכשיו אני מתחיל להרגיש את כל הריקושטים על המדליה, את האהבה של האנשים ברחוב".

אוהדים מקבלים את פרידמן (צילום: תומריקו)

לי קורזיץ, שהייתה מהראשונות לברך את פרידמן לאחר הזכייה, אמרה: "באתונה היה מתח אבל פה באנו להנות מההצלחה של גל. זה הישג ענק. גל הוא ווינר אמיתי שהשקיע את כל החיים שלו בזה, ויודע תמיד מה לעשות ברגע הנכון".

ורשביאק: "הממשלה הבינה שהספורט משתלם"

עוד לפני פרידמן נאמו נושאי התפקידים, שגם הפעם דאגו להתייצב קרוב קרוב למדלייה הנוצצת. הראשון היה יו"ר הוועד האולימפי, צבי ורשביאק: "מלבד זאבי ופרידמן, גם שאר הספורטאים ייצגו אותנו בכבוד. יצאנו לאתונה כשהסיסמה הייתה 'התקווה שווה זהב'. הבטחנו שתיים-שלוש מדליות, עם אחת מזהב, ואני שמח שקיימנו את זה. אנחנו ברבעון העליון מבין 202 מדינות, שזה הישג אדיר.

"גם ברגעי השמחה האלה לא שכחנו ולא נשכח את י"א ספורטאי מינכן. מהיום אנחנו מסתכלים קדימה לבייג'ין 2008 ואני קורא לממשלה להגדיל את תמיכתה בספורט, ובספורט האולימפי בפרט. תנו לנו את המשאבים ואנחנו נדאג לשאר. אני בטוח שכבר הבנתם שזה עסק משתלם".

השרה לבנת: "הרגשתי צורך לחבק את גל"

שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, הייתה ליד זאבי ופרידמן ברגעי האמת באתונה. רבים ביקרו אותה על הריצה מהטריבונה אל פרידמן מיד לאחר סיום נגינת התקווה, והערב היא הסבירה: "כאשר דגל ישראל הונף לראש התורן, והתקווה הושרה, אלו היו רגעים של קסם. כל מי שנכח בטקס הזה קיבל צמרמורת. זה אחד הרגעים שבלי חשבון מרגישים שרוצים לחבק את גל וזה בדיוק מה שעשיתי. תודה על רגעי השמחה, תודה על הדמעות, ותודה שאיפשרתם לנו להיות בתוך החלום הזה".

"אני רוצה לומר תודה לכל הספורטאים ולצוות", הוסיפה לבנת. "אתם סיירת מטכ"ל של הספורט בישראל. גם אלו שזכו, גם אלו שהגיעו לגמר וגם האחרים. בשבילנו, כולכם אלופים. אני יודעת כמה מאמץ, זמן והשקעה כל אחד נתן. הייתה תהודה עולמית להישגים שלנו, ואתם השגרירים הכי טובים של ישראל".