מלכות ליום אחד (לפחות)

בשבע וחצי בבוקר, משהו כמו חצי שעה אחרי שראו זו את זו לראשונה בחייהן, הן כבר היו חברות. ולא סתם חברות, חברות מהגן, כולל הצחוקים המתבקשים ושירים בסגנון עדות ה"קבוצה שלוווששש - תמיד בראאאששש".

במצב-רוח מרומם במיוחד ומוטיבציה גבוהה אף יותר התייצבו 150 מלכות ליום אחד ב'יער בראשית' שעל גדות הירקון ליום שכולו כיף, אתגרים, יצירתיות וגיבוש. אה, כן - וגם מיונים למסע 'מלכת המדבר' שייערך השנה בהודו. במשך קרוב ל-12 שעות מפרכות הן קפצו, טיפסו, זינקו, נהגו, נפלו, התנדנדו, רצו, הזיעו, גלשו והתמודדו על 45 מקומות בלבד במסע הג'יפים היוקרתי.

יותר מ-10,000 נשים ביקשו להשתתף במסע השנה, ו-150 הבנות שהוזמנו לחורשת האקליפטוס וחולקו ל-12 קבוצות, הרגישו - בצדק - כמו בגיבוש לסיירת מובחרת. ובגיבוש כמו בגיבוש, נבדקו לא רק כישורי הגלישה-באומגה-תוך-כדי-קליעת-כדורי-טניס-לסל, או בניית פירמידה חיה ומפרפרת בתוך שלוש דקות, אלא גם תכונות כמו מנהיגות, נחישות ודבקות במטרה.

קחו, למשל, את נוגה קרני, פיזיותרפיסטית בת 35 ממושב בן-שמן, שעזבה ליום אחד את בעלה ושני ילדיה בבית, ועברה את כל המשימות כשהיא מדדה על קביים,

לאחר ששברה את קרסולה לא מזמן: "באתי כי זה החלום שלי. קשה לי להאמין שאוכל לצאת לטיול כזה ב'מציאות', כי תמיד יש סדרי עדיפויות אחרים. נכון שאני פחות יכולה להתבלט היום, בגלל הרגל, אבל אני נהנית כמו שמזמן לא נהניתי. זה יום כיף, קייטנה כזו".

לקייטנה הזו הגיעו נשים בנות 23 עד 62, מאילת ועד כפר ורדים, רזות וכבדות (ככה הקפידו לקרוא כאן לנשים מאותגרות משקל), נשואות ורווקות, ילדות ואמהות. יש בהן רופאות, עורכות-דין, נהגת אוטובוס, מנהלת חוות סוסים, מורות ועקרות-בית.

ליד קיר הטיפוס אני פוגשת את פאר-לי רימון, בת 37 מראשון-לציון, מנהלת שיווק בחברת היי-טק: "באתי בשביל החוויה. אני אוהבת חברה של בנות, יש בזה עוצמה אדירה. התחלתי מוקדם עם הילדים (היום בני 15 ו-12), ועכשיו אני משלימה חוויות. התכוננתי ליום המיונים והלכתי השבוע לנסות קיר טיפוס. זה הוכיח את עצמו – הצלחתי היום להגיע עד למעלה, פעמיים. לקחתי גם כמה שיעורים עם מורה לנהיגת שטח ביער בן-שמן כדי להתרגל ולדעת לתקן פנצ'ר. בגדול, החלטתי שאני נהנית מהתהליך ואם לא אתקבל - הרווחתי 2,500 דולר, עלות המסע", היא מחייכת.

איתה בקבוצה גם מיכאלה יזדי, מורה לחינוך מיוחד מראש-העין, שחולמת על המסע כבר שלוש שנים ומכניסה אותי קצת לנבכי הדינמיקה הקבוצתית: "יש פה כמה בנות שמשתלטות קצת יותר ומנסות לבלוט, ואני מקווה שזה שאני לא משתלטת יעזור לי".

את זה היא תדע רק בעוד כמה ימים, כשתפורסם רשימת 45 המאושרות. לשאלון הסוציומטרי שמילאו הבנות בסוף היום הארוך והמיוזע יהיה משקל רב בבחירת המשתתפות, כי אחרי הכל - שיתוף ועבודת צוות הם עניין קריטי כשאת צריכה להיות סגורה 10 ימים בג'יפ עם שתי בנות זרות לגמרי.

דברים טובים מתחילים ב-א'

איריס קוסוור, שהגיעה מאילת ליום המיונים, כבר הרוויחה כמה חברות חדשות: "נפגשנו בפורום 'מלכת המדבר' ב-ynet, ובהמשך גם ערכנו מפגש לא-וירטואלי. בגיל שלי, 37, כבר לא מוצאים בדרך-כלל חברים חדשים, אבל עם הבנות מהפורום זה אחרת. נפגשנו ונשארנו חברות", היא מביטה סביבה בהתלהבות. "הבנות פה עשר".

קוסווור, מורה לחינוך גופני נשואה ואם לשניים, באה "כדי לעשות סוף-סוף משהו לעצמי. זה מטפטף אצלי כבר 5-4 שנים. אני אדם שחי במדבר הרבה שנים, הייתי מדריכת סנפלינג אני אוהבת ספורט אתגרי. אפילו לקחתי לכבוד המיונים כמה שיעורים על ג'יפ".

במהלך אחת המשימות מתבקשות הבנות לכתוב על עצמן תכונה אחת בולטת שתפרוץ בשעת לחץ (נגיד, כשהג'יפ ישקע בבוץ באמצע שומקום בשיא החום, ארבע שעות אחרי ארוחת הצהריים שמעולם לא נאכלה).

כצפוי, מתברר שכולן אופטימיות, אכפתיות, אחראיות ועוד כמה דברים טובים שמתחילים בא'. אבל אצל אריאלה בנקיר האופטימיות היא בדם. בנקיר, קיבוצניקית מגבת בת 48, חולה בסרטן השד כבר שבע שנים ונמצאת עכשיו בהפסקה בין טיפולים כימותרפיים: "אני נורא רוצה להוכיח לעצמי שאני יכולה לעשות את זה ושאני עומדת באתגרים, למרות המחלה. הייתי ספורטאית הרבה שנים ורוכב האופניים לאנס ארמסטרונג (שניצח את הסרטן ואת הטור דה פראנס שש פעמים ברציפות – מ.ש.) כל הזמן לנגד עיני".

גם סיפורה של אורלי הולנדר, בת 42 מרמות-השבים, לא קל: "בעלי נהרג לפני 11 שנה בתאונת אופנוע ונותרתי עם שני ילדים, שהגדול שבהם עבר עכשיו גיבוש ל'דובדבן'. אני עוקבת אחרי 'מלכת המדבר' שנים, והפעם החלטתי ללכת על זה מפני שבני מתגייס ורציתי לעשות משהו משוגע לגמרי, שאף פעם לא עשיתי ולאגור כוחות לשלוש השנים הקשות שמחכות לי".

 להולנדר, שעובדת במפעל משפחתי לייצור דלתות, קצת קשה עם העובדה שמדובר במסע של בנות, "כי בדרך-כלל אחת רוצה לאכול את השנייה, בעוד שגברים קצת יותר מפרגנים זה לזה, אבל אני רוצה להתנסות בחוויה חדשה ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת".

המטרה: "להגיע לאנשהו"

אחרי ארוחת צהריים מופלאה מבית מלכת האוכל ההודי, רנה פושקרנה, שמתנהלת – כמו היום כולו – בסדר מופתי, מגיע לברך את הבנות המיוזעות השגריר ההודי, שמבטיח מתוך חליפתו המגוהצת למשעי חוויה חד-פעמית בארצו ש"אין דומה לה". בהתאם למסורת בת שש השנים של המסע האתגרי, מוענקת לשגריר חולצת 'מלכת המדבר' כמו זו שכולנו לובשות במהלך היום. את החולצות מעניקה לו בשפת אמו ארי-אל בן-בכור.

הוריה של בן-בכור, בת 28 מכפר-מונש, עלו ארצה מבומביי. אמה נפטרה כשהיתה בת שבע, הקשר עם אביה ניתק והיא נמסרה למשפחה אומנת."למרות שגדלתי במשפחה מרוקאית, התרבות שלי נשארה הודית כי סבתא שלי תמיד עמדה מאחוריי", מספרת בן-בכור, קוסמטיקאית ומטפלת ברפואה משלימה.

 "חלומה הגדול היה לקחת אותי לטיול בהודו והיא נדנדה לי עם זה במשך שנים. כשחלתה, חלמתי שאם אזכה בלוטו אקח אותה על כסא הגלגלים להודו רק כדי שתריח אותה ותמות. לא הספקתי. לפני חודשיים היא נפטרה. מיד כשקמתי מה'שבעה' נתקלתי בעיתון בפרסום על 'מלכת המדבר'. זה היה כמו מהשמיים. כשזומנתי למיונים קפצתי עד השמיים. זו הדרך שלי להיות קרובה לסבתא, האדם הכי קרוב לי בעולם, וזו דרכי לסגור מעגל. הגעתי ממשפחה הרוסה אבל הבטחתי לעצמי שאני אגיע לאנשהו. ואני אגיע".

אחרי מופע הסיום העליז שהעלתה כל קבוצה, ישבו השופטות – כולן מלכות מדבר בדימוס – ושיקללו את הנתונים. בעוד כמה ימים נדע מי תיסע להודו ומי תישאר כאן, עם חוויות - סוף הדרך.  שמות המשתתפות במסע יפורסמו כאן ב-ynet, אתר הבית של מסע מלכת המדבר. בנוסף, תישלח בדואר הודעה אישית לכל אחת מהמשתתפות.