שתף קטע נבחר

הנס של בית הכנסת העתיק בברצלונה

מאז הפוגרום של 1391 היה בית-הכנסת מבנה חסר-שם ברובע הגותי של העיר. מחקר של היסטוריון מקומי ויוזמה של תושב יהודי החזירו למקום את קולות התפילה

אם יכתוב פעם מיגל יפה את סיפורו של פרויקט חייו הוא יוכל לקרוא לו 'כך הצלתי את בית-הכנסת העתיק של ברצלונה'. ולא מדובר בסתם עוד בית-כנסת עתיק שציפה למירוק וחידוש אלא במבנה שהתעורר לחיים ולקול תפילה אחרי 611 שנים של אלמוניות.

 

יפה, יהודי ספרדי תושב ברצלונה, קנה בכספו את המבנה שהיה בעבר בית הכנסת הגדול בעיר ומנע את הפיכתו לפאב או לחנות רהיטים. גם היום, כשבית-הכנסת רוחש מבקרים, יפה עדיין נרגש, נלהב ומלא תחושת שליחות לגבי הצלחת הפרויקט והתוכניות הבאות בתור.

 

בית הכנסת נמצא בלב ליבה של העיר העתיקה בברצלונה, סמוך לרחוב CALL, ששמו נובע מהמילה העברית קהל. קשה לומר מאיזו תקופה בדיוק קיימת קהילה יהודית בברצלונה, אך עובדות כתובות וברורות מראות על הימצאותה של קהילה מתפקדת כבר מהמאה ה-13. תודות למחקרים אחרונים אפשר היום להשלים תמונה רחבה של חיי הרובע היהודי בעיר: היכן היו שערי הכניסה לרובע, היכן היתה המאפיה, היכן היה הקצב ואיפה התגוררו הרופאים.

 

חיי היומיום של הרובע היהודי נגדעו באחת ב-5 באוגוסט 1391, היום שבו אירעו פרעות ביהודי העיר והם נאלצו לברוח ולהשאיר את כל נכסיהם בבעלות המלוכה. זה גם מה שעלה בגורלם של חמשת בתי-הכנסת - הגדול, וארבעה בתי-כנסת נוספים שהיו ברובע. מכולם כמעט ולא נשאר זכר. המבנים התגלגלו מבעלות אחת לשנייה ואיבדו עם השנים את זהותם. 

 

זריקת האבן והאדווה הראשונה על פני המים שהביאה בסופו של דבר לגילוי ושיקום בית הכנסת הגדול היתה עבודת מחקר של היסטוריון ספרדי בשם ג'אומה רייארה סאנס, בשנת 1987, עבודה בשם 'קטלוניה והיהודים'. במחקריו הציג רייארה טיעונים ברורים, כולל צילומים, על היותו של אחד מהמבנים ברובע הגותי, בשכונה היהודית העתיקה, בית הכנסת הגדול שהיה בעיר.

 

"תמיד סיקרן אותי לדעת בטיולי היומיום שלי בעיר העתיקה היכן היה בית הכנסת הגדול, והאמת היא שהחשד שלי התברר בסופו של דבר כנכון", אומר יפה, שמנהל היום את עמותת 'קהל' שמפעילה את בית הכנסת. "ההיסטוריה של היהודים בקטלוניה, בה נולדתי ובה אני חי, היא נושא שאותו למדתי ולימדתי וזו היתה תמיד התשוקה הגדולה שלי".

 

הצופן הקטלוני

 

פרסום המחקר של רייארה עורר אצל יפה את הציפייה שהעירייה תתחיל בשיקום וחשיפת בית הכנסת הגדול, כחלק מההיסטוריה של העיר ברצלונה. אך השנים עברו ולמרות פרסומו של המחקר בשלוש שפות (קטלנית, ספרדית, אנגלית) לא קודם נושא שיקום בית הכנסת.

 

בשנת 1996 שוב הפנה יפה את מבטו לעבר המבנה הנטוש ופתאום ראה את השער פתוח. סקרנותו הובילה אותו פנימה. "ראיתי בחור צעיר עובד בפנים ושאלתי אותו אם ידוע לו מה עושים פה. הוא ענה שדוד שלו, שהוא בעל המקום, עומד למכור אותו ויקימו שם פאב".

 

יפה הוכה בתדהמה והתקשה להאמין למשמע אוזניו. "מה פתאום להקים פאב? הרי ההיסטוריונים אמרו את דברם וגם בעיריה יודעים כבר שזה היה בית הכנסת הגדול. איך אפשר לתת למקום הזה להפוך לפאב?" 

 

זה הרגע שבו החליט יפה לקחת את העניינים לידיים. הוא יצר קשר עם בעל המקום ובמשא ומתן ארוך התמודד מול שני המועמדים הנוספים לרכישת בית הכנסת. אחד רצה להקים במקום חנות לשיפוץ רהיטים והשני פאב. הניסיון להקים פאב נפל היות שהארכיטקט שטיפל בתוכניות נתקל בקשיים בתיכנון השירותים בהתאם לדרישות התקן. וכך הצליח יפה, בעזרת מהנדס נוצרי, לקנות את המבנה בכספו ולהציל את בית הכנסת. "הרגשתי שיד חזקה של הבורא מצביעה עלי ואומרת - קדימה, עכשיו תורך לעשות מצווה. החלטתי לקחת את הסיכון, לקנות מכספי את המקום ולראות איך מתקדמים הלאה".

 

ההתקדמות הלאה היתה הרבה יותר ארוכה ומסובכת ממה שחשב יפה. הוא מגדיר אותה כמאבק - מאבק להציל את המבנה שעמד כמעט בפני קריסה, מאבק מול אגף הארכיאולוגיה של העיריה, שראה בעבודה של יפה התערבות בתחום ששייך לו, ומאבק כלכלי בניסיון לממן צוות של ארכיאולוגים, מהנדסים ואנשים נוספים לחקר המקום.

 

בחפירה הארכיאולוגית התגלו שרידים מהתקופה הרומית, מה שמראה, לטענת יפה, כי ברצלונה נולדה עם בית כנסת. הוכחות מוצקות יותר התגלו בארכיב הנוטריון של העיר ברצלונה והן מראות בבירור את היותו של המבנה בית הכנסת הגדול עוד במאה ה-13.  

 

וההוכחות עצמן יכולות לשמש עלילה לסיפור בלשי היסטורי, מעין צופן דה-וינצ'י בגירסה הקטלונית. בשנת 1391, כאמור, הותקף הרובע היהודי ועבר פוגרום קשה. רוב היהודים נאלצו לברוח או להתנצר וכל נכסיהם עברו לבעלות המלך. באותה תקופה שילמו היהודים מיסים לבית המלוכה, והמלך, שלא רצה להפסיק לגבות מיסים, מכר את המקום לקולון, מעשירי הסוחרים בברצלונה, שהמשיך להעביר מיסים מהתושבים למלך. כל זה מתועד במסמכים.

 

בשנת 1400 התחתן בנו של קולון, ג'אומה, ואביו נתן לו במתנה את המחברת לרישום האוכלוסין של הרובע, כדי שיוכל להמשיך ולגבות בעזרתה מיסים מבעלי הבתים וכך יהיה לו ממה לחיות. קולון, יחד עם בנו, נכנסו לרובע היהודי דרך אחד השערים ועשו סיור גבייה שבו רשמו במחברת כמה שילם כל אחד מהתושבים. בסוף המסלול, המתואר בפירוט, ניצבו השניים מול מבנה שאותו תיארו כבית הכנסת הגדול. 

 

רייארה, במחקרו, שיחזר את המסלול שעשו קולון ובנו בשנת 1400 והסתיים מול אותו מבנה נטוש, שכבר חודש היום לתפארת. זה הביא אותו לחיזוק עמדתו כי המבנה עליו הצביע הוא אכן בית הכנסת הגדול. "זה לקח יותר מ-600 שנה כדי להקים לתחייה את בית הכנסת, וזאת הודות למיסים ששילמו היהודים", מסכם יפה את הסיפור.

 

ועכשיו המקווה

 

עיריית ברצלונה היתה הרבה יותר איטית בתגובתה לגילוי ההיסטורי המרעיש. נכנסו לעניין אינטרסים שונים שקשה היה לעמוד על טיבם. "היה הגיוני יותר אם העיריה היתה יוזמת את השיקום בשיתוף ועזרה של ארגון יהודי", טוען מיגל יפה, "אך במציאות, אם לא הייתי עושה את זה בעצמי כל הערך התרבותי היה הולך לאיבוד".

 

היום מודה יפה שעם היות בית הכנסת עובדה קיימת, עיריית ברצלונה שינתה את גישתה ומפגינה רגישות גדולה יותר לנושא היהדות. עבודות השיפוץ הסתיימו בעזרת התקציבים - המעטים אומנם - שהעבירה העיריה, וזו החלה לסבסד גם את שבוע הקולנוע היהודי שמתקיים בעיר מדי שנה. העיריה גם רכשה את אחד מבתי היהודים הישנים ברובע, במטרה להקים בו מרכז תרבות ליהדות.  

 

היום מממן בית הכנסת את עצמו. מגיעים אליו הרבה אנשים, לאו דווקא יהודים, ששמעו על המקום, רוצים להכיר את היהדות ומראים המון סימפטיה ועניין. היהודים שהכי מתלהבים, אומר יפה, הם היהודים האמריקנים, הנפעמים משרידי העבר. "השבוע מגיעה משפחה שלמה מארה"ב כדי לחגוג בר מצווה בבית הכנסת".

 

ומה עשה התהליך ההיסטורי הזה לנפשו של יפה, היהודי מברצלונה? "אני בן של יהודי לוחם. אבי נולד בארגנטינה והגיע לספרד כד להשתתף במלחמת האזרחים. כששאלו אותו, מה לך ולמלחמה הזו,הוא ענה: 'אני יהודי ובאתי להרוג פשיסטים'. אני לא חיפשתי תעסוקה ובטח שלא חשבתי להיות מנהל העמותה שמפעילה את בית הכנסת העתיק, אך הגיע כנראה תורי לעשות מצווה והיום אני מפעיל נכס תרבותי ורוחני יחידי. אני גאה בכך ועלי לטפל בו בהמון אחריות וכבוד".

 

בסוף השיחה אנחנו יוצאים מבית הקפה שברובע העתיק, ובדרך חזרה לבית הכנסת יפה מציג את הפרוייקט הבא שלו, וזוהי הפתעה מרגשת לא פחות. באחד מהרחובות הצרים של השכונה העתיקה מצביע יפה לעבר חזית בעלת 3 פתחים, ואומר: "זהו השריד היחידי שנשאר מבית הכנסת הצרפתי".  

 

אנחנו מקיפים את הרחוב ונכנסים לחנות רהיטים וכלי לבית. יפה כבר מיודד עם בעלי החנות ומוביל אותי בין מדפי הנרות, כלי הזכוכית ורהיטי העץ לאזור מיוחד בחנות, בנוי כולו מקשתות ועמודים מאבן. אכן, זהו המקווה העתיק של אותו בית כנסת צרפתי, שריד מהמאה ה-14, שנשאר כמעט בשלמותו.  

 

יפה מקווה שזהו צעד נוסף בדרך לשיקום הרובע היהודי בברצלונה. הוא בוודאי יישאר בתמונה, אך לא בטוח שבאותה דרך דון קישוטית שבה התחיל. אבל אם במקרה אתם מגיעים לרובע הגותי של ברצלונה, משוטטים בסימטאות ושותים כוס קפה, אתם יכולים לדמיין שזה היה פעם ביתו של אחד מיהודי העיר. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בית הכנסת. הכל בזכות המיסים
צילום: מאיה מאהלר
צילום: מאיה מאהלר
מיגל יפה. "הגיע תורי לעשות מצווה"
צילום: מאיה מאהלר
מומלצים