סתם עוד שביתה
במקום שביתות, צריכה ההסתדרות לסייע להקמתה של תנועה חברתית גדולה, שתתמוך במאבקים ציבוריים
השביתה הכללית בת היממה שניהלה ההסתדרות כתמיכה בעובדי הרשויות המקומיות שלא קיבלו את שכרם היא בחשבון אחרון תוצאה של העדר מעוף ושל מהלכים חברתיים שגויים. ההסתדרות השיגה אמנם את מטרתה, אך כפי שאמר אחד העם: "לא זה הדרך!".
בשביתה קצרה זו נגרמו נזקים כבדים ביותר למשק הישראלי – ליצרנים בחרושת ובחקלאות, כמובן, ולא לבנקים וחברות הבורסה - ואילו נמשכה, איכות החיים של אזרחי ישראל הייתה נפגעת קשות בכל תחומי החיים, כביכול משום שלא נמצאה דרך אחרת לנהל את מאבקם הצודק של עובדי העיריות.
ראוי שנזכור כי במאבק הגדול המתנהל בעולם ובישראל בין ההון הפיננסי-ספקולטיבי (שמשתלט על נתחי משק הולכים וגדלים) מצד אחד, לבין הון הייצור וההון המסחרי התלוי בו מצד שני, אין נתניהו נייטרלי, אלא פועל לטובת הראשון. מעולם לא היה לגורמים הפיננסיים בארץ ובעולם – ממריל לינץ' וקרן המטבע הבינלאומית ועד בנק הפועלים – תומך החלטי כל-כך במשרד האוצר הישראלי כמו נתניהו. שאיפתו לצמצם, ואף לבטל, את תמיכת המדינה במחקר ופיתוח יצרניים ובמתן מענקים לתעשיינים היא ההוכחה האחרונה לכך.
מענקים ממשלתיים והלוואות מדינה נוחות ליצרנים מקטינים את תלותם בבנקים, שלא לרוחם של הבנקים ובעלי בריתם בדרג הפוליטי. בעתות משבר ומצוקה כלכליים גדלה תלותם של היצרנים בסקטור הפיננסי, ועל כן מעוניינים נתניהו, פורז, שטרית וחבריהם לדעה בממשלה במשברים כלכליים. פגיעתו השיטתית של נתניהו ברמת השכר ובמערכות הרווחה לא נועדה לחזק את הייצור הישראלי אלא דווקא להחליש אותו (שהרי פגיעה שיטתית ברמת ההכנסה, ועל כן בכוח הקנייה של הציבור, ופגיעה במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, פוגעות בייצור הזקוק לציבור צרכני ולכוח אדם מיומן).
פיטורי העובדים בעיריות אינם מכוונים באמת לייעול העיריות (שתמיד ניתן לשפר את תפקודן בשיתוף עם עובדיהן), אלא להקטנת כוח הקנייה של הציבור. נתניהו מעוניין בשביתות המחלישות את היצרנים ומחזקות את שליטתם של הבנקים ושל "ספקולנטים תעשייתיים" (המספסרים במניות ואגרות חוב של חברות ייצור) במשק הישראלי.
אם אלה הם פני הדברים, הרי ראוי היה שמנהיגי האיגודים המקצועיים יפעלו באופן אחר, ולא ישחקו לידי נתניהו ופורז (שאף "נכשל" במתכוון בהארכת שעון הקיץ שהיצרנים כה זקוקים לו) על-ידי שימוש חפוז בנשק השביתה. אין טעם לשבות כשאתה משחק בכך לידי יריביך. ברית בין היצרנים לפועלים השכירים לשם בניית מדינת רווחה היא צו השעה. במקום לטפחה – שוב הרחיקוה בשביתה זו.
ההסתדרות לא עשתה את המעשה החשוב ביותר שצריך היה לעשותו בשנה-שנתיים האחרונות: לסייע להקמת תנועה חברתית גדולה, שגם היא תהיה חברה בה. תנועה כזאת, שתקיף תנועות נוער, ארגונים חברתיים, אגודות סטודנטים, איגודים מקצועיים וארגונים של קבוצות מיוחדות (נכים, אמהות חד-הוריות וגמלאים) תוכל להעניק תמיכה ציבורית רחבה לכל מאבק צודק, ולנהל מערכה נגד השלטון ולא נגד האזרחים.
בהעדר תנועה כזאת, שתנהל את המאבק הגדול לשיקום מדינת הרווחה על כל צדדיה, נאלצת ההסתדרות לפנות שוב ושוב לנשק השביתה. האם כדי להשיב את הפנסיות על כנן או להגדיל את הקצבאות לאמהות חד-הוריות שוב תוכרז שביתה כללית? מובן שלא, ומכאן גם ברור כי ללא תנועה חברתית גדולה, ינוצח בסופו של דבר מחנה מדינת הרווחה.
גם הארגונים החברתיים נושאים באחריות למחדל המתמשך של אי-הקמת תנועה כזאת. מחלוקות אישיות ומאבקי יוקרה קטנוניים מונעים את התלכדותם לארגון אחד, ודומה שהם הפכו לארגוני מחאה מקצועיים, שאין כוונתם אלא למחות באופן מחזורי נגד תקציב המדינה ונגד עוד כמה עוולות של משרד האוצר, ללא רצון במהפכה אמיתית. הם אף אינם עומדים על-כך שחבריהם ישלמו דמי חבר, אלא "מקפידים" להיתמך על-ידי בעלי הון פרטיים (שאין הם מבררים את טיבם), ה"מתרבתים" את מחאתם ומנתבים אותה לאפיקים הנוחים ליריביהם של מדינת הרווחה ושל הסקטור היצרני (לדוגמה: גימיק בנוסח "ועידת העשוקים").
רק כשתקום תנועה חברתית גדולה, שההסתדרות מעכבת כרגע את הקמתה, נוכל להחזיר את המפעל הציוני למסלולו המקורי, היצרני-רווחתי, ולשחררו מלפיתת החנק של האטדים, נתניהו וחבריו, בכלכלה ובפוליטיקה.
ד"ר אורי זילברשייד, מרצה לפילוסופיה מדינית במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובאוניברסיטת חיפה. ממקימי "תנועת חברה עכשיו"
תור בנתב"ג. אזרחי ישראל נפגעים
צילום: מיכאל קרמר
מומלצים
