סוכות של חשבונאות פולנית

"חרם חרם חרם. אני לא מוכנה לשמוע ממנה יותר עד פסח. מחרימה אותה, אתה שומע?"

הנה הגיעה לה עוד עונת חגים מעמיסת בטנים ומטפחת כרסים, ואיתה כל המחלוקות וההתחככויות המוכרות. ראש השנה עבר וסוכות כבר בפתח, על שלל חגיו, איסרו חגיו וחגיגותיו.

אחרי כמה שנות-ביחד, הצלחנו סוף סוף זוגתי ואני להגיע למצב שבו אנחנו פחות או יותר יודעים לאן ומתי - כלומר באיזה חג - אנחנו הולכים. ראש השנה, סוכות ראשון, סוכות שני ושמחת תורה, חנוכה, פסח ראשון ושני, וכן הלאה. לסטטוס קוו עזר לנו להגיע איזה שטיק שעשיתי למשפחתי באחד מהחגים הראשיים לפני שנתיים שלוש, שלאחריו הסתדרו העניינים והגענו אל המנוחה ואל הנחלה. בכלל, נראה היה לי כבר שההתחשבנות הפולנית הזאת הולכת ועוברת מהעולם. סוף סוף אנחנו, בני הדור הצעיר, כבר נוטים פחות להתחשבן בענייני ה"האם היינו אצל ההורים שלך בשנה שעברה", וחלקנו גם מעיז מדי פעם לברוח לחברים, לחו"ל או סתם לסיני, במיוחד כשיש התראות חמורות במיוחד.

לא מיני ולא מקצתי. הפולנו-חשבונאים מצאו כר חדש ופורה לפעילותם. אני חייב לאמר שאנחנו הבאנו את זה על עצמנו, למרות שהיו לנו רק כוונות טובות.

זוכרים את אמא שלכם מתיגעת במטבח לפני החגים? או את מראה החותנת / סבתא התשושה בערב החג? המון שיחות טלפון התנהלו אצלנו, אמא-בן או סבתא-בת, בערך בנוסח הבא:

אני: "כמה אנשים באים?"

אמא שלי: "שלושים, אני חושבת. זה אם השפילמנים ילכו לצד שלה. אם לא, אז ארבעים ושנים, כי אז צריך להזמין גם את הצד שלה".

"את רוצה עזרה? אני יכול לבוא לעזור לך להכין".

"לא, לא. לך יש מספיק. זה לא נורא. אבא שלך יעזור לי".

"אבא יעזור לך? במה?"

"הוא יביא את השולחן המתקפל מהמחסן".

שנים, אבל שנים, רצתי אחרי אמא שלי בבקשה להביא משהו. פעם לא שאלתי אותה רשות והגעתי עם רוסטביף מסינטה של חזיר ישר לשולחן הסדר. רשפים וניצוצות עפו לכל עבר. לא בגלל מקור הבשר, אלא בגלל שהעזתי להכניס טריז בחומת המגן האימהית-אימתנית.

מאז זרמו קצת מים בירקון, והצלחנו להביא את המשפחה להטמיע מנהג מבורך: לארוחות חגיגיות, בנות 15 מוזמנים ויותר, המשתתפים מביאים כל אחד משהו קטן. בארוחות של 20 משתתפים ויותר מחלקים את המנות בצורה מסודרת ומושכלת. מראש.

כמה מראש? בהתחלה היה מדובר בשבוע-שבועיים לכל היותר. אחר כך חודשיים, פחות או יותר עם ההזמנה הרשמית - מזמינים אותך לראש השנה בשבועות, ואז גם "מנחים" אותך מה להביא - והיום זה שנה מראש, בטלפון, מיד עם צאת החג.

שנה מראש, עם ריטוּנים ורטינות, והתחשבנות. אני עדיין נלחם על הבנת הטקסטים הנאמרים בשלב קביעת המנות, ואני מבקש לשתף אתכם בדוגמה מייצגת מההתלבטויות שלי. ברור לי שלא משנה מה אבין, זה תמיד יהיה הפוך מהכוונה האמיתית - אם בכלל יש כזאת - של האומרת, ולו הייתי מבין את הכוונה ההפוכה, היא לעולם היתה מתכוונת לכוונה המקורית שלי כמובן. לצורך הדוגמא ננסה לדמיין את דודה ג' מקבלת כבד קצוץ בתור משימה:

"רגע, רגע, רגע. אני הבאתי שנה שעברה כבד קצוץ. מה, לא היה בסדר?"

במשפט הזה גלום אוצר שלם של אינפורמציה ומשמעויות שאי אפשר להבין בלי להכנס למצוקה. מי שמבין שהדודה רוצה להביא גם בשנה הבאה כבד קצוץ, יבושם לו, זה לא נכון. מה שכן, המשפט הזה לא בנוי כדי שיבינו אותו. הוא נאמר ככה כדי שאפשר יהיה להעלב. לא להעליב, חס וחלילה, אלא להעלב.

אנחנו נניח שהגברת לא רוצה להביא גם השנה כבד קצוץ,אבל תקשיבו טוב טוב למה שהיא בעצם אומרת, שזה בערך ככה:

"לא היה אכפת לי בכלל להביא כ"ק, להפך, אבל למה שכל שנה אני אעשה כ"ק? אני לא יודעת לבשל גם דברים אחרים? רק כ"ק? מה? הקרעפלאך של א' יותר טובים משלי? איך אפשר לדעת, אם אף פעם לא נתנו לי להכין קרעפלאך? אני אביא כ"ק אם יתעקשו, כי הלוא הכ"ק שלי הוא הכי טוב שמישהי עושה, ואפילו ח', השכנה ממול, שלא טעמה אותו אף פעם כי היא אוכלת רק כשר, אומרת שלפי הריח, הוא באמת משהו יוצא מן הכלל".

בקיצור, גבירותי ורבותי, בזה שערכתם רשימות צדק ווידאתם שכולם יודעים איפה חוגגים השנה איזה חג עשיתם עבודה גדולה. ברם, בזבזתם את כל הנקודות שלכם כאשר הצעתם - אתם, כן אתם - אז, לפני שנים, בפעם הראשונה לעזור ו"להביא רק משהו". עכשיו צריך שני מחשבי על כדי להכין כל שנה את לוח הצדק שמאתר מי מביא מה לאיזו ארוחה, אצל מי ובאיזה חג, אבל שאלה יהיו הצרות שלנו. שנה טובה.

עוגיות בריאות מדבש וקוקוס

חומרים:

1/2 כוס דבש

1/3 כוס סוכר חום, דחוס

3/4 3 כוסות של "בראן פלייקס", או דומה לו

1/4 1 כוסות שבבי קוקוס

1/4 1 כוסות שקדים

הכנה:

1. מחממים תנור ל-170 מעלות צלזיוס.

2. משמנים במרגרינה תבנית בגודל 25 על 30 בערך.

3. בסיר של שלושה ליטר, מחממים את הדבש והסוכר החום ומביאים לרתיחה על חום בינוני תוך ערבוב מתמיד

מכניסים לסיר את שאר המרכיבים ומערבבים עד כיסוי שלם.

4. מעבירים לתבנית. אופים בתבנית, ללא כיסוי, תוך ערבוב כל שלוש-ארבע דקות, במשך 10 דקות. מניחים להתקרר חמש דקות.

5. משחררים את התערובת עם מרית מתכת (או כף שטוחה) ונותנים להתמצק, בערך שעה. שומרים בכלי סגור הרמטית.

סלק בנענע - מתוק, אבל לא קינוח

את המתכון הזה קיבלתי פעם מחבר. הוא מצוין, למרות שמרכיביו מוזרים בתכלית. הכמויות לא חשובות - העיקר שהסלקים יהיו קטנים וטריים.

חומרים:

סלקים קטנים

ריבת אפרסקים

צרור נענע טריה ככל האפשר

חמאה

מכל של תרכיז לימונדה קפוא (פריגת קטן)

הכנה:

1. מניחים את הסלקים בסיר, מכסים במים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד שהם כמעט רכים (לחלופין אפשר לאפות אותם בתנור בתוך ניר כסף). מקלפים ופורסים.

2. מניחים את פרוסות הסלק בקסרול מתאים ומפזרים מעל את הריבה. מכסים במרבד של ענפי נענע ומפזרים שבבי חמאה מעל. יוצקים מעל כל זה את תרכיז הלימונים הקפוא. מכסים היטב - אפילו עם נייר אלומיניום.

3. אופים בתנור שחומם מראש ל-160 - 170 מעלות צלזיוס, בהתאם לכמות, במשך 20 דקות.

4. לפני ההגשה מוציאים את ענפי הנענע האפויים ומפזרים מעל הכל מעט נענע קצוצה גס, לקישוט. מגישים חם.