ראש הממשלה, שר הביטחון, ראש השב"כ, מנכ"ל משרד ואלופים יקרים. במלאת ארבע שנים לאינתיפאדת הר הבית, הארוכה במלחמות ישראל, העקובה מדם מכולן מאז תום מלחמת העצמאות, אנא קבלו את הקסאם כאות הצטיינות על הישגיכם. הניחו את צינור הברזל על חזכם הנפוח מהצלחה כמדליה וכאות לצדקת הדרך שבה בחרתם להילחם וממנה אין אתם מוכנים לנטות ולו לרגע.
אך אם חדר ספק לליבכם, אפילו ספקון קטן וקל, אם בכל זאת נדמה גם לכם כי אולי המבוי סתום לגמרי – אנא התפנו לרגע מרשימות החיסולים, ממאמרי השבח של כתבים האוכלים מידכם, מנבואות החג המבטיחות שקט בעוד 10 שנים, והתבוננו בקסאם הנורה מן האדמה החרוכה של הרצועה, מתשתית ההרס של אלפי בתים, מהחישופים, מהכיסוחים, מהביתורים, מהמצור ומהסגר. אחר-כך תקראו בשקט פרק מספר שמפורסם בהוצאת "מערכות" בזמן האינתיפאדה הראשונה.
הוא נקרא "מלחמה פראית לשלום". אליסטר הורן כתב אותו על מלחמת אלג'יריה. אתם יכולים לקרוא את הפרק המסכם או הפותח. כל דבר שתקראו בספר החכם הזה, או בכל ספר אחר על כיבוש ועל מלחמתו של עם לשחרור ועל המאמץ הצבאי לדכא אותה, יציג בפניכם במלוא אימתה את המסקנה הבאה: על גבנו אתם מנהלים מלחמת שווא. קרב אבוד מראש.
בארבע השנים האחרונות נהרגו יותר מ-4,200 איש משני הצדדים, נהרסו כ-3,500 בתים בצד השני. בצד שלנו חרבו נפשית אלפי בתי אב. בתי החולים מלאים והלבבות ריקים. "באתי לארץ כשהכל היה אופטימי", צוטט השבוע כומר אנגלי שהגיע לכאן באוקטובר 1995, "ואני עוזב מקום בלי תקווה". שמתם ידכם על אלף יעדים ותחתיהם באו שלושת אלפים. כל ראש כרות הצמיח שישה תחתיו. כל בית שהרסתם גידל עשרה ילדים אכולי חרון. כל מת הקים לו נוקם. כל מפקד הרוג הצמיח יורש קשה לב ממנו. כל תשתית חרבה הפריחה קני קסאם.
לרגע לא צץ בכם רעיון חדש. לרגע לא הענקתם לנו תקווה שהחזיקה יותר משבוע. כדי להגן על נצרים הקרבתם את שדרות. כדי למגר את דיר אל-בלח עוררתם
עלינו את כל עזה. כדי לחסום מנהרה החרבתם שכונה. ועדיין מאמציכם חסרי שחר. לא הגנתם עלינו, חשפתם אותנו. ניצלתם את הלב שנאטם כדי לעשות בצד האחר את שלא עשינו לפני כן. צה"ל קיבל היתר לנצח בכל מחיר. איזה אמצעי לא נוסה כדי להגיע לאותו מבוי סתום שבפניו ניצבו לפנינו עמים אחרים שהאמינו בעיוורון ובעיקשות כי יוכלו לשבת על גבו של עם כבוש, לרשת את חצרו, לעקור את מטעיו ולחיות.
"הוראות אלה נכתבו בדם", נאמר בכניסה למטווחים צה"ליים. אם כן, ראו גם בצינורו של הקסאם אזהרה שנכתבה בדם אחרים. ראו גם בו תמרור האומר לכם: עצרו. אל תעלו על דעתכם נקמה איומה שרק תמיט עלינו אסון גדול יותר. ראו בו חליל המנגן כדי לפתות אתכם להיכנס פנימה, אל ההישארות, אל מלכודת הטביעה בעזה. ראו בו מקל של מורה חכם המבהיר לכם היכן שגיתם ואיך ארבע שנים אחרי שהפעלתם את כל כוחכם המתוחכם אתם ניצבים פעורי פה בפני צינור ברזל.
