לכבוד מנכ"ל בזק בינ"ל, אבי גבאי

שלום מר גבאי. מה שלומך? האם גם אתה (כמוני) שמח שהחגים עברו סוף-סוף, ואפשר כבר להירגע מכל ארוחות החג והשבת ולהתפנות לתוכנית אסטרטגית להורדת שישה קילו? בכל אופן, יש לי סיפור קטן בשבילך. הוא אולי לא ימצא חן בעיניך, אבל אלה החיים. תתמודד.

במהלך סוכות הלכתי לבית חברתי האהובה ל', כדי להתקין במחשב החדש שלה את החיבור לאינטרנט – חיבור כבלים ברוחב 750 קסל"ש באמצעות בזק בינלאומי. ההתקנה מול מוקד הלקוחות של חברת הכבלים עברה היטב וללא תקלות, ולפיכך ניגשתי מיידית להורדת כל מיני תוספים חיוניים, כמקובל במחשב חדש.

הראשון היה אקרובט רידר, אם אתה ממש מתעקש לדעת; קובץ קצת כבד, כמעט 20 מגה, אבל מה זה בשביל חיבור מהיר לאינטרנט? ארבע דקות גג, וזה אמור להיות אצלך. אז זהו, שלא. לקח לי אומנם איזה דקה או שתיים להבחין בזה, אבל ההורדה התנהלה בעצלתיים, בקצב ממוצע של 8 קילו-בתים לשנייה, מה שהבטיח את סיום ההורדה בתוך זמן מהיר כברק של 40 דקות.

טוב, אני לא אכחיש שהיה איזה רגע של נוסטלגיה לסוף שנות ה-90, אבל הוא חלף במהירות האינטרנט המהיר והשאיר אותי קצת – איך נגיד? נבוך. מה לעזאזל אני אמור לעשות עם קצב כזה? אולי עשיתי משהו לא בסדר? התחלתי לגלוש קצת בכל מיני מקומות. חלק עלה די בסדר, אבל הרוב היה עצלן בצורה מחפירה. גוגל, שכל עמוד הבית שלו זה קצת טקסט עלוב בנפח אפס, לא עלה כמו שצריך. גוגל!

ברור שהתקשרתי מיד לכבלים. העלמה בצד השני שלחה אותי מיד להוריד קובץ כלשהו משרתי חברת הכבלים, כדי לבדוק את מהירות החיבור, ו... הקלה. הנה הקצב הרגיל, המוכר, 100 קילו-בתים בשנייה. הכל בסדר בחיבור הכבלים עצמו, והתחנה הבאה היתה התמיכה הטכנית של בזק בינלאומי, כדי לבדוק האם יש תקלה כלשהי אצל ספק האינטרנט.

שים לב, מר גבאי. אנחנו מגיעים לנקודה החשובה בסיפור שלי. איש התמיכה האדיב במוקד שלך שלח אותי להוריד קובץ כלשהו משרתי בזק בינלאומי. כמובן שהקובץ ירד במהירות גבוהה מאוד, מה שגרם לאיש התמיכה שלך לומר לי שכנראה שהכל בסדר, מפני ש(ואני מצטט אותו) "הורדת קובץ וגלישה באינטרנט זה אותו דבר".

אני לא יודע לכמה אנשים מכרתם את הסיפור הזה בשבועיים האחרונים, מר גבאי. אבל מה לעשות שהפעם נפלתם על אחד שגם קצת מבין בזה, וגם – מה לעשות – הוא נאחס עצבני, שכותב מכתבים פתוחים לכל מיני מנכ"לים. ומה לעשות, שמהירות הורדת הקובץ מהשרתים שלך אל המחשב שלי, יכולה לכל היותר להוכיח לי את תקינות החיבור בין המחשב שלי אל בזק בינלאומי – אך לא אומרת שום דבר על המקטע הבא בשרשרת, דהיינו איכות החיבור של בזק בינלאומי עצמה אל העולם. 

בתוך דקה אחת של שיחה (לא כל-כך נעימה מצדי, אני מודה אך לא מתנצל) תמרנתי את איש התמיכה האדיב שלך לפינה, והוא נאלץ להודות שכבר עשרה ימים סובלת בזק בינלאומי מתקלה חמורה בחיבור האינטרנט שלה לחו"ל. הוא הבטיח שהתקלה עתידה להיפתר בתוך ימים ספורים, ואף אמר – אתה מקשיב, מר גבאי? – "בינתיים תוכל להנות מגלישה מהירה בכל האתרים בישראל". אני לא יודע מי החמור שהנחה אותו לומר לי משפט כל-כך מקומם ומטומטם, אבל זה כבר עניינך ולא ענייני. מזל שהוא לא אמר לי "בינתיים תוכל לשמוח שלא דרס אותך אוטו-זבל".

תבין, מר גבאי. אין לי טענות על עצם התקלה. תקלות קורות כל הזמן, ולמרות שזה לא משמח אף אחד – זה חלק מהחיים. אבל דמיין לך שהייתי מסתפק בהסבר הראשון של איש התמיכה; הייתי מודה לו, מנתק את השיחה ומטיל את האשמה על עצמי, על המחשב החדש או על מזג האוויר. בתוך כמה ימים החיבור היה מסתדר מעצמו, וכולם היו מרוצים, נכון?

אז לא, מר גבאי. לא נכון. וזו בדיוק הסיבה שבגללה ישבתי לכתוב לך את המכתב הזה. כדי שתפנים את חוכמת החיים הבלתי-נעימה הבאה: לשקר ללקוחות שלך זו לא רק אסטרטגיה גרועה, זו גם טקטיקה מחורבנת.

מקווה שלא קלקלתי לך את היום.

גדי שוורץ