שתף קטע נבחר

סינרגיזם של אטריות: קארה אודון

לוקחים שני מאכלים די אפורים, אודון (אטריות חיטה עבות) וקארה (הגרסה היפנית לתבשיל קארי) ומקבלים מרק עשיר וארומטי

מכוניתו של מיצוהשי סאן עוקפת אותי ימין בשעטה. במקביל, הוא מצלצל לנייד שלי, מודיע בנחישות: "איריס סאן, לדרך", ומנתק!

 

אני מרגישה כמו נערת ג'יימס בונד לעניים כשאני מנסה לשווא לרדוף אחריו תוך כדי שאני עוברת רמזורים בצהוב מאוד כהה, מחליפה נתיבים כל חמש שניות, עוברת על שלושה חוקי תנועה בדקה ובעיקר שואלת עצמי את השאלה המתבקשת: מה היה לך רע בבית?

 

בקהיליה הישראלית בטוקיו כולם מכירים את המתווך מיצוהאשי סאן. יש כאלו שאפילו קוראים לו מזרחי סאן. בניגוד להופעה היפנית המעונבת והמוקפדת הוא לבוש תמיד ברישול מופגן ומתריס, עם כפכפים וג'ינס משופשפים. אולי בגלל זה ואולי גם בשל החספוס שלו הוא הפך כל כך פופולרי בקרב הקהילה הישראלית או לפחות בקרב חלקה.

 

היפני הזרוק, שגם ביקר בישראל בעבר, מרגיש מאוד בנוח בחברת ישראלים ואפילו יודע לפטפט כמה מילים בעברית.

במסגרת חיפושי הבלתי נלאים אחרי תעסוקה מבצעית בטוקיו הגעתי לראיון עם היפני השונה כל כך מהסטריאוטיפ המקומי המצוי.

 

"למה שלא תיקח גאיג'ינית כעוזרת מתווך? אני יכולה להביא לך הרבה ערך מוסף", חייכתי אליו.

 

"רעיון מצויין!" הוא הודה. ולמחרת כבר הייתי ישובה במכונית שלו כשהוא מרביץ בי תורה: אצלי הכל שונה. אצלי הכל מיוחד. אני לא כמו כולם.

 

והוא ממש לא היה כמו כולם. תזזיתי, מהיר מאוד, ללא כל תכנון או אג'נדה נראית לעיין. נוסע כמו מטורף ברחובות טוקיו, מנווט ללא מפות כלל (משימה בלתי אפשרית בעליל בטוקיו) ובמקביל מדבר בקול רם בשלושה טלפונים ניידים.

 

אני מניחה שנראינו בעיני הלקוחות כצמד מבדח למדי: הוא זרוק גורר את רגליו התקועות בתוך הכפכפים, ואילו אני הגאיג'ינית לבושה במיטב מחלצותי דאז עם תיק מעטפה מהודר, אצה רצה אחריו ומנסה להדביק את הקצב.

 

תוך כדי נסיעה, או יותר נכון טיסה, במכוניתו המפוארת ובין השיחות היוצאות ונכנסות ניסיתי להשחיל בעדינות שאלה או שתיים אודות רזי המקצוע החדש.

 

הוא תמיד אמר: "רגע איריס סאן", ושוב חייג את אחת מהשיחות האינסופיות שלו לאחד מהמתווכים של הבתים המועמדים להשכרה.

 

ביפן, מדינה בה תמיד חייבים לסבך את הדברים, יש מתווך של הלקוח ויש מתווך של הבית ויש מתווכי ביניים וכולם צריכים להיות מתואמים זה עם זה ולכן מתקשרים כל הזמן אחד לשני.

 

מיצוהשי סאן נראה כאילו השאלות שלי מרגיזות אותו: "איריס סאן השאלות שלך מלחיצות אותי. את שואלת כל הזמן למה זה ולמה זה ומי זה ומה זה. אני מרגיש כאילו את מנסה להכניס אותי לקוביה" התוודה הבוס החדש שלי ברגע של אמת.

 

"את צריכה פשוט להסתכל בשקט וללמוד", הוא הודיע לי, מה שלא כל כך התאים לדוקטרינה שעליה גדלתי. ניסיתי לשתוק קצת אבל התסכול שלי (וגם שלו) רק גדל.

 


 

לבסוף החלטנו להיפרד כידידים אחרי חודש של דהירה משותפת ברחובות טוקיו. בדיעבד זו היתה הקריירה הקצרה ביותר בהיסטוריה שלי. למתווכת לא הפכתי אבל הרווחתי מהאפיזודה הקצרה הזו שלושה דברים חשובים: למדתי להשתחוות כמו שצריך ("איריס סאן איך את משתחווה?", הוא העווה את פרצופו, "תצמידי את היידים לרגליים שלך בזמן שאת קדה'').

למדתי להתפרע עם מכוניתי כמו שצריך ברחובות טוקיו (לא היתה לי ברירה אחרת אם לא, פשוט הייתי מאבדת אותו ומוצאת את עצמי אבודה ברחובות טוקיו). והדבר השלישי והכי חשוב: למדתי לאכול קארה אודון.

 

מיצוהאשי סאן מאוד אוהב את המעדן ובזכותו למדתי להכיר אותו, ומאז תמיד כשאני אוכלת את המנה החמה והאהובה אני נזכרת איך כמעט נהייתי מתווכת מהשורה אצל מיצוהאשי-מזרחי-סאן.

 

קארה אודון וסינרגיזם

 

קארה אודון מביא את המילה סינרגיזם (השלם עולה על סכום חלקיו) לשיאים חדשים בעיני. לוקחים שני מאכלים די אפורים לכשעצמם: אודון (אטריות עבות מקמח חיטה) וקארה (הגרסה היפנית לתבשיל קארי) ומקבלים מין מרק עשיר וארומטי עם אטריות עבות ובשרניות - מה בעולם הזה יותר מנחם מקארה אודון?

 

כשאכלתי אותו ישר שכחתי את העובדה המצערת שעבור אישה גאיג'ינית למצוא עבודה ביפן זה כמעט בלתי אפשרי.

 

איפה מוצאים קראה אודון?

 

בכל מזללה מהירה המכבדת את עצמה ובדרך כלל מוכרת גם סובה אודון ומיני תבשילים עם אטריות. מדובר במקומות מאוד עממייים וזולים שבהם קונים את הקופון עבור הארוחה ממכונה אוטומטית. המחיר מנחם ממש כמו המאכל: כמה מאות בודדות של ינים (כ-16 שקל).

 

המאכל מאוד משביע ואפשר לשדרג אותו תמורת עוד 100 ין: מוסיפים למעלה טמפורה של אבי (שרימפס) או איקה (דיונון) בגודל מרשים במיוחד ופשוט טורפים כי זה מאוד טעים וגם כי אין זמן - צריך לחזור למשרד וקארה אודון מהווה פיתרון נפלא של כל המצוקות.

 

אפשר לשבת ולאכול בנחת ואפשר גם לעמוד יחד עם סלרי מן (שכירים) אחרים מול דלפק אכילה בעמידה ולהזהר מאוד שהחליפה לא תוכתם מהקארי הצבעוני.

 

מתכון

 

חומרים:

400 גרם אטריות אודון מבושלות (ביפן ניתן להשיג אטריות מבושלות ומצוננות, בארץ הקודש מבשלים ומצננים)

7 כוסות מרק דאשי (ציר דגים מדג פלמידה מיובש, מוכן מאבקת דאשי על פי הוראות היצרן)

2 חתיכות כרעי עוף, ללא עצם

1 בצל

1 גזר

1/2 כף מלח

1 בצל ירוק, קצוץ

1 חבילת קארי יפני

2 כפות רוטב סויה יפני

2 כפות עמילן תפוח אדמה, או תירס - מומסות ב-2 כפות מים

 

הכנה:

1. חותכים את העוף לפיסות בגודל נגיסה.

 

2. חותכים את הגזר והבצל לחתיכות גדולות.

 

3. במחבת עמוקה מחממים מעט שמן צמחי ומטגנים את העוף והירקות. מתבלים במלח, מוסיפים את הקארי ומרק הדאשי ומביאים לרתיחה.

 

4. מוסיפים את העמילן המומס, כדי להסמיך את המרק - מרקמו אמור להיות כשל דייסה, או טחינה ולא כשל מרק דליל.

 

5. מוסיפים את האטריות, רוטב הסויה והבצל הירוק ומגישים חם.

  

איטאדאקימאס!

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
קארה אודון אוכלים בעמידה ונזהרים לא ללכלך את החליפה
צילום: איריס ז'ורלט
"כספומט" הקופונים איתם משלמים בקופה
צילום: איריס ז'ורלט
אטריות אודון מבושלות בסופר
צילום: איריס ז'ורלט
מומלצים