יש לחילוניים מה ללמוד מהחרדים

אפתח בגילוי נאות: בכל שנותי כפרסומאי, תרמתי תרומה לא מבוטלת לשחרור הפרסום מכבלי השמרנות ולמתן לגיטימציה לשימוש במיניות בפרסום. מאז ועד היום אני תומך בשימוש מושכל במיניות (סקס - להבדיל מסקסיזם) בפרסום, כמו בכל מוטיב אנושי אחר.

למה שמחה? כי  לראשונה חבר מועצה חרדי איננו מבקש לכפות עלינו את דעתו ואת מצוות תורתו על ידי דרישה להטלת צנזורה, אלא פונה אל קהלו שלו כדי להפעיל את כוחו ולהשפיע. זה מה שנקרא צרכנות אקטיבית, יש שיאמרו צרכנות אגרסיבית ואני מעדיף לקרוא לזה צרכנות נבונה.

מה ששריפי אומר למפרסמים זה בעצם "אתם תמשיכו בדרככם ואנחנו נמנע מלרכוש את מוצריכם". זה בדיוק מה שאני מצפה מכל צרכן שמרגיש פגוע מהתנהגותן של חברות, מהתקשורת שלהן או מפרקטיקת השיווק שלהן. פשוט ביותר.

על כך קפץ זעמם של רבים וטובים, ובראשם עופר בלוך, יו"ר איגוד המפרסמים, שטען כי "יש פה נסיון לקשור נושא שכלל לא מחובר לענייני כשרות", ומסתמך על עברו בתנובה, כראייה לבקיאותו בענייני כשרות.

צר לי, אבל מר בלוך כנראה אינו בקיא כל כך בהלכה היהודית. ההלכה היא הוליסטית. היא מקיפה וכוללת את כל אורחות חיינו מרגע קומנו מהמיטה ועד שוכבנו לישון. אין פאן אחד בחיינו שההלכה איננה מתייחסת אליו וכולם קשורים זה לזה. 

לכן, זו טעות לחשוב שכשרות עוסקת אך ורק במזון ובמרכיביו. היא עוסקת גם באלה שמכינים אותו (נוכרים או יהודים) מתי מכינים אותו (שבת, חול, שמיטה וכו'), באיזה תנאים מכינים אותו ואיך ומתי משווקים אותו. מאותן סיבות יין או חלב שגויים נגעו בהם, אסורים לשתייה, ומסעדה שפתוחה בשבת איננה כשרה על אף שהמזון עומד בכל הקריטריונים. כללי כשרות דומים חלים גם על חומרי ניקוי שאינם בתחום המזון כלל, וכן גם על ביגוד (שעטנז למשל איננו כשר).

לכן, מוצרים המשווקים באמצעי "פריצות" (לשיטתם) אינם כשרים ולפיכך אסורים בשימוש ליהודי שומר מצוות.

מה ההשלכות של מהלך זה לגבי המפרסם המצוי? לדעתי, לא כצעקתה. מעתה ואילך יצטרך המפרסם להכניס נתון נוסף למערכת השיקולים שלו בשלב התכנון האסטרטגי, ולקבל החלטה האם הציבור החרדי מהווה שוק פוטנציאלי עבורו. אם כן הוא צריך לברר מה משקלו והאם שווה לו "להקריב" אותו לטובת קונספט שעשוי להביא לו יותר תועלת בקרב הציבור החילוני. שיקולים דומים, מתבצעים על ידו יום יום, בקשת רחבה של נושאים וקבלת החלטות וזה יהיה עוד אחד מיני רבים.

בפוקס, למשל יחליטו שהציבור החרדי ממילא לא נמנה עם לקוחותיהם ולכן תעודת הכשרות לא מעניינת אותם. בתנובה,  לעומת זאת, כנראה יחליטו אחרת וימצאו לנכון לכסות את החזה המתפרץ של מאמא עוף.

זה המקום להדגיש שאני לא תומך בדעתם של החרדים,  אבל אני מכבד את זכותם לקיים את אורח החיים המתאים להם.במיוחד אני מתקנא בהם שהם יודעים לתרגם את כח הקנייה שלהם לכח אי-קנייה. בתור חילוני, אני מקנא בהם ומייחל ליום בו גם אנחנו נדע להפעיל את השפעתנו, בכל תחומי החיים ובתחום הצרכנות בפרט.

אם היינו יודעים להמנע מרכישת מותגים שבעליהם פוגעים בנו, מתעמרים בנו או סתם מזלזלים בנו, חיינו היו משתנים ללא הכר.  לצערי, הציבור החילוני, הוא ציבור של קיטורים ולא של מעשים. אנחנו יכולים לראות את עוולות השלטון, לצקצק בלשוננו ולא לעשות דבר. אנחנו יכולים להתרעם על הדרך בה חברה זו אחרת מתייחסת אלינו ולהסתפק בכתיבת תגובה באינטרנט.

אני קורא לכל ציבור הצרכנים החילוני  לקחת דוגמא מהחרדים ולהתחיל להפעיל את כוחו. אם פרסומת כלשהי מרגיזה או פוגעת בכם, פשוט אל תקנו את המותג. כוח אי-הקנייה הוא הסנקציה הכואבת ביותר שיש בידנו לנקוט נגד המפרסם שפגע בנו. 

גינגי פרידמן הוא מנכ"ל ADMAN - חברה להשמת כוח אדם בתחום הפרסום.