הגאון מבגדד

אחד מהרגעים המרגשים של פסטיבל "ימי העוד" המתקיים השבוע יהיה מופע ההוקרה למוזיקאי העיראקי סלים אל–נור, שחגג השנה את יום הולדתו השמונים. לפני כמה חודשים יצא הדיסק הראשון שלו ובו מבחר הקלטות של יצירותיו, אותן חיבר בששת העשורים האחרונים. במופע ינגנו מיטב המוזיקאים העיראקים שחיים בישראל. הם ילבשו בגדים חגיגיים לכבודו של המלחין המוכשר ויצאו לרגע מהחדר התרבותי האטום המשותף ליהודים-עיראקים וערבים שחיים כאן.

עוד ביפו

אל-נור גדל בבגדד בבית של חובבי מוזיקה, שבו נערכו מדי שבוע חפלות בהשתתפותם של אמנים רמי מעלה כמו האחים סלאח ודאוד אל-כוויתי. אבל יצירותיו של סלים אל-נור מושפעות בעיקר ממוזיקה מצרית לה האזין בילדותו דרך התקליטים שרכש אביו. בגיל 18 הוא הלחין את שירו הראשון, ”אתה המוזג", שנכתב על ידי אבן אל מועתז, המלך המשורר האנדלוסי. הוא התדפק על דלתה של הזמרת הנודעת סלימה מורד, שהופתעה מנועזותו של הצעיר ופרסמה את שירו בכל רחבי המזרח התיכון. באותה שנה הוא גם פנה לזמרת המצרייה רגה עבדו, עת הגיעה למסע הופעות בבגדד, וזו גם לקחה שיר מהנער.
לפרנסתו, עבד אל-נור כל חייו כמהנדס. הוא רכש את השכלתו, כמו כל ילדי הבורגנות העירקית, באוניברסיטה האמריקנית של ביירות, וב-1951 עלה לישראל. ביתו, הסמוך לכיכר רבין, מלא וגדוש בקלטות שהקליט מתחנות רדיו ערביות שונות הממוספרות בכתב ידו הקפדני, בערבית ובעברית. בחדר העבודה שלו מונח כלי העוד שלו, אותו קנה ביום השני שהגיע לישראל. הוא נסע ליפו בתקווה למצוא שם עוד והתדפק על דלתות בתי המשפחות הערביות שנשארו אחרי מלחמת העצמאות, עד שהגיע לבית בו שכב עוד של אחד השכנים ברח.

יהודי מנוחין עולה לרגל

אל-נור הלחין מספר יצירות ושירים לתזמורת הערבית של רשות השידור, שכל נגניה, למעט אחד או שניים, היו יהודים עיראקים. התזמורת, שנוסדה בשנות החמישים ופורקה בסוף שנות השמונים, לא זכתה להכרה המגיע לה למרות שחבריה נמנו על האמנים הכי טובים בעולם הערבי. הממסד הישראלי התייחס אליהם, במקרה הטוב, כקוריוז נלעג, מושא לפרודיות. אולם, הקאנוניסט העיוור, אברהם סלמן המתגורר ברמת גן, הוא בין נגני הקאנון הטובים בעולם. ויהודי מנוחין טרח לעלות אליו לרגל באחד מביקוריו ולנשק את ידו.
בשנה האחרונה התקשורת הישראלית החלה להתעניין בקשישים העירקים שזכו לכינוי "בגדד ויסטה-קלאב". הם גילו שקבוצת מוזיקאים, בניצוחו של אל-נור, מתכנסת פעם בשבוע במועדון דל בפרדס-כץ ועורכת שם סשנים מוזיקליים. לא נותר אלא להודות לבמאי וים ונדרס על סרטו בואנה-ויסטה קלאב, הרי בזכותו התקשורת החלה להתעניין גם בקשישים העירקים. ופרדס כץ קרובה יותר לתל-אביב מאשר גרמניה, או ארצות הברית, לקובה.
ביצירותיו של אל-נור אין השפעה ישראלית כלל. הוא המשיך ליצור מוזיקה ערבית כאליו הוא נמצא עדיין בין הפרת והחידקל. הוא אפילו כינה את יצירתו, בה סלח אל-כוויתי מנגן בכינור, "בין שתי הנהרות".

- אל-נור, איזו מוזיקה אתה אוהב כיום?

"כל מוזיקה שווה בעיני. אני אוהב מוזיקה יפה. מה זה יפה? כל דבר שנוגע לליבי".

- מה דעתך על המוזיקה המזרחית שהתפתחה בישראל?

"לא אוהב אותה. לטעמי, זה חיקוי. אני אוהב מוזיקה מקורית".

- את מי אתה אוהב לשמוע?"

"אום כולתום, הייתי רוצה להקים אותה מקברה".
השנה יצא תקליטו של אל-נור, "Salim Al’Nur", בהוצאת "זוטא מיוזיק", חברת תקליטים המתמחה במוזיקה אתנית ואוונגרדית. הבעלים, זאב שליק כיתת את רגליו לארכיון קול ישראל ומצא קטעים שהלחין אל-נור לתזמורת המפוארת של רשות השידור. שליק, המתפרנס מהיי-טק, משקיע את כספו באהבת האמנות והמוזיקה. הוא נפעם כשהגיע לפרדס כץ והקשיב לאל-נור. הוא מצא דמיון רב בין אלתוריו של הקשיש העיראקי לבין ענקי ג'אז שחורים. ואכן יצירותיו של אל-נור ניחנות בדמיון, עוצמה ומתח אינטלקטואלי המצוי במוזיקה הערבית הטובה ביותר. האלבום כולל לחן נדיר ביופיו שאותו מנגן סלאח אל-כווייתי על כינור בוירטואוזיות עוצרת נשימה ושתי הקלטות של סשנים שנערכו בביתו של אל-נור. קהל החברים מגיב לנגינת העוד רווית הגעגועים והחום של אל-נור באנחות התפעלות: "יאאלה", "יא עיני עליק".
סלים אל-נור היה מורה העוד של המוזיקאי יאיר דלאל, שמתפקד כמושיע ומשמר של המוזיקה העירקית. דלאל, המשמש כיועץ האמנותי של פסטיבל ימי העוד, הוא שיזם את המחווה למורהו האהוב וגם ינגן בערב בכינור. לולא מאבקו ההירואי של דלאל, לא הייתה קבוצת האמנים הזאת זוכה להכרה המאוחרת בחשיבותה.
"המשימה שלי היא חשיפת המוזיקה היפה של המזרח התיכון, אומר דלאל. "זוהי תרבות משותפת של ערבים ויהודים שחיו זה בתוך זה. סלים הלחין דברים יפים שנשכחו וצריך להזכיר אותם לציבור".
בערב המחווה ישתתפו, בין השאר, אליאס שאשא, זמר עיראקי משובח, שגם שר ומספר קטעים באלבומו של אל-נור; הקאנוניסט אברהם סלמן; נגן העוד הנפלא יוסף שם טוב והחלילן אלברט אליאס. כמו כן, תשתתף המוזיקאית ליאורה זיו לי, בתו של אל-נור, פסנתרנית ומורה לפסנתר, שאמנם מנגנת מוזיקה קלאסית מערבית, אבל מושפעת מאוד מהמוזיקה של אביה.

מופע המחווה לסלים אל-נור יתקיים ביום חמישי (30/11), שעה 20:30, בבית הקונפדרציה, ירושלים, ובמוצ"ש (2.12), שעה 21:30, במוזיאון תל-אביב.