גן עדן איטלקי

מכירים את המשחק שבו ראשית רואים את התמונה הגדולה, של כדור הארץ למשל, ולאט לאט מתחילה העדשה להתמקד על משהו קטנטן, חיידק למשל? כך קרה שערב אחד, סימנו עיגול קטן במפה סביב עיר שלא היתה מוכרת לנו אפילו משמועה, אוסטוני שמה, והיא שוכנת על חוף הים האדריאטי בחבל פוליה, שבדרום איטליה. כל זה כדי להתמקד בנקודה קטנה אף יותר, כרם זיתים שבליבו בית חווה עתיק מן המאה ה-16. זה המקום להעיר שהחופשות שלנו מתחילות במשחק מקדים באינטרנט, ושכל ה"זום אין" הזה התרחש ליד המחשב. אין ספק שלאינטואיציה שלנו היה פה תפקיד חשוב, והימרנו על איל פרנטויו ( Il Frantoio).

איל פרנטויו הוא בית חווה מבוצר שכמותו פזורים באזור מאות. לפעמים אלה בתי האצולה האיטלקית שזקנה, שעשו שינוי ייעוד והפכו למלונות מפוארים, ולפעמים חוות פועלות שגם משכירות חדרים. באיל פרונטויו מתחו את הטרנד הזה עד למקסימום. מדובר בזוג מקסים, רוזבלה סיינמאה וארמנדו בלסטרצי, שרכשו את בית האחוזה מממשפחת טנצרלה האצילה

לפני כ-12 שנים, שימרו אותו לפרטי פרטים, ואף הוסיפו מן האוספים האישיים שלהם, עד שיצרו את אחד מבתי האירוח המיוחדים ביותר שראינו.

מדובר בתשעה חדרים בסך הכול, כל חדר מיוחד במינו, ובנוסף לכך, חדרי הסבה שעמוסים באוספים שונים, בספרים ובתקליטי ויניל המתנגנים ברקע כל העת. חדר האוכל בו מוגשות ארוחות הבוקר המקסימות, וארוחות הערב המיוחדות שמבשלת רוזבלה והן סיפור בפני עצמו. וגם בית בד עתיק יש שם במרתף החווה, שכבר אינו פועל, אבל משמש תפאורה נהדרת לשורות העגבניות התלויות שם עד שמתייבשות מעט ומתמתקות הרבה.

הדרך שמובילה לשם, עוברת בין כרמי זיתים, עצים עתיקים ומפותלים, לצד "גורי זיתים" שזה עתה נשתלו. בעונה זו של המסיק, מכוסה האדמה ברשתות שנדמות כתחרה עדינה על העשב הירוק.

אם בזיתים אנו עוסקים, אז אני מתנצל מראש בפני יצרני שמן הזית בארץ, אנשים טובים שעושים שמן מצוין (והשנה היא שנה גדולה מבחינת שמן הזית אם להשתמש במונחי יין), אבל כשטועמים את שמני הזית שעושים כאן באיל פרנטויו מקבל עניין השמן ממדים שונים. השמן שלהם מופלא, נפלא ונהדר, פשוט שמן מושלם. הזנים הם הפיקואל והלצ'ינו שגדלים כאן גם בארץ (ומהם אני מעדיף את הייצור של אלי כהן מגבעת עדה ושל איציק שולנר מקיבוץ יגור) אך היות ותיאורים מלבבים של ניחוחות פרי וגרגרי יער איני יודע לתאר, אסתפק במבט המופתע של הגברת בצ'ק אין בשדה התעופה ברומא, נוכח המשקל העודף שכולו שמן זית בתולי (ולא קניתי אפילו 100 גרם פרמזן).

הסקרנות לתור את האזור דחקה בנו, על כן נפרדנו מגינות ההדרים, עצי הלימון והאתרוגים ומתעלות המים המפכות, מן הפינות המוארות והמוצלות ומן הטווסים היהירים ויצאנו לנו עם שחר לסיורים מענגים עד מאוד, ועליהם בפרקים הבאים אבל בערב חזרנו לנוח מן המנוחה, לטעום ממיני הליקר המיוצרים במקום ולהמתין לארוחת הערב שהיא אושר גדול ששמור לחבורה של עד 45 איש שגרים במקום או לא ובתנאי שהזמינו מקום מראש.

ארוחה נפלאה, זורמת, עוד לא נרגע החיך ממנה אחת ובאה אחרת, שונה ומרתקת. כריות קטנות של בצק מטוגן שהוגשו עם ריקוטה חריפה וממרח עגבניות מתוקות, גריסי פנינה עם דלעת וזוקיני, בצל בר מטוגן חריף מתוק עם קרוקט בקלה, תערובת עשבי בר ממשפחת העולש בסלסילת בצק גבינת פקורינו, טלייטלי שחלקו מבושל וחלקו מטוגן עם רוטב חומוס, טלה עם רוקולה, סלט עלים וירקות, סלט פירות ועוגת ריקוטה קטנה אישית שכונתה "כשהריקוטה כושפה" אבל היות ואתם לא שם וכעת גם אני לא רק נחמה אחת קטנה אני יכול לתת, מתכונים של שתי המנות שהוגשו. (בפרונטויו כל האוכל ורוב השמן אורגאני, ואם בא לכם להיות עוד יותר שם, קחו חומרים אורגאניים).

מספר הטלפון בחווה: 39-831-330276