המצרים מתחברים להתנתקות: "ההתחממות ביחסי ישראל-מצרים לא
צריכה להפתיע יותר מדי. המצרים שהיו מלכתחילה חשדניים כלפי ראש הממשלה, אריאל שרון, מעוניינים מאד שתוכנית ההתנתקות שהגה תיושם, כפי שהם מבינים אותה ולכן מנסים בקהיר לעשות ככל יכולתם כדי לסייע לשרון לבצע את התוכנית ולצאת מרצועת עזה", כך מסביר ל-ynet פרופ' שמעון שמיר, מי שהיה בעבר שגריר ישראל במצרים ובירדן.
לדברי פרופ' שמיר, "היחסים בין שתי המדינות אינם בנויים על אהבה גדולה. האינטרס המצרי ברור – הם רוצים לחזק את הסיכוי שההתנתקות תתבצע והם מבינים שהכל תלוי ביכולתו של שרון לקדם אותה. בקהיר סבורים שמעמדו של שרון בישראל בעייתי בנושא הזה ולפיכך הם ינסו לחזק אותו בניסיון להוציא את התוכנית את הפועל".
כשמדברים על תוכנית ההתנתקות במובן במצרי, מסתבר שהיא מעט שונה מההצהרות שנשמעו בישראל לגביה. על פי פרופ' שמיר, מדובר ביציאה מלאה מכל רצועת עזה, כולל ציר פילדלפי, הפסקת כל הפעולות של צה"ל באזור, הסרת ה"מחנק" מעל הרצועה באמצעות פתיחת שדה התעופה, הנמל הימי והמעברים היבשתיים, ומעל הכל – הבנה ותיאום בין ישראל לפלסטינים.
ומה באשר לחזרתו של שגריר מצרים לישראל? כאן נדמה שהאפשרות לכך קיימת, ובכל מקרה אין לזלזל בצעד שכזה. "אין זאת הפעם הראשונה בה נקרא השגריר המצרי לקהיר וחוזר לישראל", מסביר פרופ' שמיר. "בשנת 1982 כבר נקרא השגריר המצרי להתייעצויות וחזר אחרי הסכם טאבה. בנובמבר 2000, אחרי פרוץ העימות הנוכחי, נקרא השגריר המצרי שוב להתייעצויות במצרים. כרגע נדמה שצריך לקרות עוד דבר-מה לפני שהוא יוחזר, וייתכן שזה יקרה אחרי ביצוע מוצלח של הבחירות ברשות הפלסטינית. זה לא מהלך פשוט מבחינת המצרים, בוודאי כשדעת הקהל בבית עויינת את ישראל".
מובארק - שרון: העליות והמורדות
רבות דובר על העליות והמורדות יחסיו של נשיא מצרים, חוסני מובארק עם ראש הממשלה שרון.
רק לאחרונה אמר הנשיא המצרי כי רק שרון יכול להביא שלום – הצהרה שנשמעה כתמיכה לבבית בראש הממשלה, אולם לפי פרופ' שמיר, גם כאן מדובר בניתוח מצרי רציונלי וקר של המציאות ולאו דווקא רגשות חמים.
"התבטאות זו של מובארק היא ביטוי לאינטרס. לתפישתו, לשרון יש תפקיד מרכזי באזור ומשום כך עליו לעבוד איתו יחד. אין לכך קשר לכימיה בין אישית וכבר קרו מקרים, כמו בגין וסאדאת שבהם לא היתה כימיה בין המנהיגים אך הם עבדו יחד. זה בהחלט יכול לעזור, אולם זה לא הכרחי".
אולם אין מדובר רק בתוכנית ההתנתקות. הראייה המצרית היא רחבה יותר וחותרת לכך שהסכם השלום עם ישראל לא יישאר מיותם, ללא הסכמים מקבילים בין ישראל לפלסטינים ולסוריה.
משום כך ינסו המצרים, על פי פרופ' שמיר, לסייע להתנעת התהליך עם הסורים, ויקיימו מגעים קדחתניים עם אסד ואנשיו (משלחת מצרית תצא בראשית השבוע לדמשק להמשיך במגעים), ובמקביל ינסו לפלסטינים מתוך רצון להשיג הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים.
"האינטרס המצרי הוא שהשלום עם ישראל לא ישאר ערירי משלום עם הפלסטינים – שהוא, כזכור חלק מהסכם קמפ-דיוויד בין ישראל למצרים", מסביר שמיר. "במצרים מעוניינים שהרשות הפלסטינית תתייצב בעידן שאחרי ערפאת ותחזיק בידיה את השליטה על כל הארגונים ובכך שהאלימות תפחת, וזאת בדרך להסדר מדיני. כך גם בעניין סוריה – יש להם אינטרס שיהיה משא ומתן בין הצדיים מתוך ראיה כוללת שצריך להרגיע את האזור", מסביר פרופ' שמיר.
לפיכך, גם אם ההתחממות ביחסי ישראל-מצרים לא מבשרת בהכרח על אהבה גדולה בין הצדדים נראה כי מובארק ימשיך לבחוש בנעשה באזור בניסיון להרגיע את המצב ולהביא ליציבות – מצב שכה אהוב על הנשיא המצרי. מצרים, כך נראה, תסייע ככל שניתן לחזק את שרון ולתמוך התנתקות, אולי ובעיקר, מחשש שמשהו יקרה והיא לא תתבצע.
