חורבת טורה: המבצר שנכנע לכדור

למקום הזה, שהוא חורבה מכוסה בסבך של חורש ים-תיכוני, טרסות הרריות של אבני סיקול, בורות מים חצובים וסימנים לא ברורים של מאגרי מים גדולים בסלעי המקום, והכל על קודקודה של גבעת טרשים מחודדת המתנשאת בבולטות מדהימה מתוך נפתול ענק של נחל שורק - למקום הזה הגעתי לראשונה לפני שנים רבות, במהלך מרדפי היוקרה שניהלו מדריכי בתי ספר השדה של החברה להגנת הטבע אחרי כתמי פריחתה של החלמונית הגדולה.

נודע לנו שבמורד נחל קטלב וליד חורבת דיר א-שייח הופיעו חלמוניות גדולות בקבוצות גדולות, שלא נודעו כדוגמתן מאז גילוי החלמוניות של המנזר הגרמני במושבה הגרמנית בירושלים ובחצרה של ישיבת איתרי ליד בית צפפה. כאחוזי דיבוק שוטטנו כה וכה במשעולים מכוסי הקוצים של הסתיו הישראלי, רדופים מן המחשבה שמישהו (מפיץ השמועה) כבר ראה את הפלא הפורח הזה בחצרנו הפנימית, ועינינו שלנו - מי שהפקדנו עצמנו מטעם נעורינו על כל פרחי תבל וסביבתה - טרם חזו בשפעת היופי הזהוב וקצר הימים הזה.

החיפוש אחרי הפרחים הוליד גם היכרות עם חורבת דיר א-שייח, הקבר העתיק ועתיר הכיפות שאין כמותו ליופי. הוא מוקף בבוסתני שקד וזית, רוכן מעל כתף גבעה על אפיקו המיוער של נחל שורק מעל תחנת הרכבת הציורית בר גיורא. במסורת האבודה של תושבי המקום, שהיה כפרון פלסטיני קטנטן שמאז מלחמת העצמאות וחורבן כפרם אינם נמצאים פה עוד, זהו קברו של שייח בדר אלג'מלי - גיבור חיל בחייו ועתיר ניסים אחרי מותו. כך גם בנותיו המרובות, שכולן קבורות במקומות שונים בסביבה.  

אז גם גילינו את חורבת טורה עתירת הגדרות, הטרסות ובורות המים. למרגלות גבעתה, על משטח סלע בהיר ורחב, מצאנו גם גתות חצובות, בורות לאיסוף נוזלים (כלשהם) וסימנים נוספים של פעילות אנושית, שארכיאולוגים עטים עליהם בדרך כלל כמוצאי שלל רב. אני אישית לא חזרתי עוד פעמים רבות לטפס אל קודקודה של חורבת טורה שעל הגבעה, בעיקר מן הטעם שאין עליה חלמוניות. סלעים עם גדרות אבן עתיקות, בכיסוי צפוף של אלונים, אלות ואינספור שיחים, נמצאים הרי בשפע גם במקומות סמוכים אחרים, שאליהם אני מגיע בין כה וכה בכל טיול בסביבה.

הר הכובע המחודד

חלפו שנים וארכיאולוגים סקרנים גילו שחורבת טורה אינה רק מקום תצפית יפהפה על מהלך אפיקו התיכון של נחל שורק, ולא רק שרידי חורבה חקלאית שהיתה גם מגדל שחלש על הדרך העתיקה בנחל והיום עוברת תחתיה מסילת הברזל המצחיקה לבית שמש, אלא גם מבצר של ממש, אותו בנו בני בית חשמונאי מפאת צרות הביטחון הקבועות שליוו את שלטונם השנוי במחלוקת. מיקומו המעולה וצורתה המיוחדת של הגבעה הקלו על מתכנניו את האפשרות להרחיק את סכנת כלי הקלע, שגם הם השתכללו מאוד בימי החשמונאים.

גם מאגרי המים הגדולים הצובים בסלעי המקום אפשרו למחזיקיו לעמוד במצור ממושך, אם כי האמת חייבת להיאמר - לא נמצאו כאן כל סימנים למלחמה כזו. הקרובה ביותר שהתחוללה בסביבה פרצה בימי שמעון בן כוסבה, יותר מ-250 שנה אחרי ביצורה של חורבת טורה.  

היות שבמפות בריטיות עתיקות מופיע שם החורבה גם כח'רבת א-סאמוניה, וגם שם הנחל המפותל תחתיה הוא ואדי אסמאעין, נמשכת ממילא המחשבה שכאן מקופל השם שמעון. החורבה נקראת על אותן מפות דהויות גם ח'רבת א-טנטורה ("הכובע המחודד", על שום צורת הגבעה), שם שמקפל בתוכו את המושג הארמי טור, כלומר "הר".

מאחר שהעיסוק הסמנטי חביב על חוקרי הארץ, נמשכו אלה מיד אל השם "טור שמעון", שהוא מבצר של ממש שבנה כנראה שמעון התרסי, אחרון האחים לבית חשמונאי והראשון לשאת את התואר המשולב מצביא, כהן גדול ונשיא, שלימים הפך למלך ואף יסד שושלת מלוכה, היא בית חשמונאי. אותו שמעון, שנרצח בעורמה על ידי חתנו תלמי בן חבוב ליד יריחו, היה מנהיג תקיף, בנאי גדול ואף כובש, זה שהרחיב מאוד את גבולות ממלכת הליליפוטים של יהודה למה שתהיה בימי נכדו, אלכסנדר ינאי.  

אין לדעת אל נכון אם זוהי טור שמעון, מבצר שנבנה על ידי המנהיג הזקן, או שמא הטור הזה נמצא בחדיד או ליד יריחו. אין זה גם משנה דבר וחצי דבר לעצם העניין. טור שמעון חרב במלחמה שהמיטו על יהודה הקנאים, או בזו שבה התמוטטה יהודה סופית בשל תעתועיו של בן כוסבה. חז"ל, שהיו זקוקים להסברי תנחומים לכאורה לשאלות כמו היכן לקו עם ישראל ועל שום מה חרבה יהודה, מצאו לבסוף את התירוץ לאסונה של טור שמעון: "טור שמעון היה מוציא שלוש מאות חביות (כלי קיבול ללחם עבור המלקטים בשדות); ולמה חרב? שמא תאמר, מן הזנות, והלא לא היתה אלא שפחה אחת והוציאוה משם? אמר רב הונא: משום שהיו משחקים בכדור".

לא פלא אפוא שבעקבות חז"ל הלכו גדולי הפוסקים בדורנו ואסרו על משחק הכדורגל בשבתות, שמא תחרב עיר קודשנו שוב בשל מעשה תועבות הגויים הזה - משחק בכדור. שהרי אם משחקים בכדור בימות חול, אין זה עוד כמעשה הגויים, אלא כמנהג ישראל סבא מימים ימימה... 

איפה זה: במפת הטיולים וסימון השבילים מבואות ירושלים - הפרוזדור (מס' 9). הדרך לחורבת טורה אפשרית אך ורק ברגל, בשביל המסומן בצבע שחור על גדתו הדרומית של נחל שורק.