סיוט ושמו Wi-Fi או מי זקוק ל-802.11n?
רק אחד מכל ארבעה מנהלי רשת מודאג מבעיית האבטחה יותר מהדאגה ליציבות. השאר כל כך מאושרים שהצליחו סוף-סוף לייצב את השירות האלחוטי שהם מפחדים לשנות משהו בתצורה
מכל הטכנולוגיות שממש מתחננות ליציבות, 802.11 נמצאת אצלי בראש הרשימה. יש אצל היצרנים הסתערות מטורפת על גוף התקינה של IEEE כדי להוציא עוד ועוד תקנים חדשים יותר, מהירים יותר, עוד לפני שהישנים עובדים כמו שצריך. הם עוד לא פתרו את בעיות התאימות בין מוצרי a ,b ו-g של יצרנים שונים - למרות שכולם מכריזים על תאימות Wi-Fi - והם כבר מדברים על 802.11n.
מי צריך את 11n? אה, כן. עם 802.11n אתם יכולים לחבר ארבעה ערוצים יחד כדי לקבל קצב נתונים בין 100 ל-540 מגה-סיביות לשנייה. וואו! עם 802.11b הישן אפשר להגיע רק ל-11 מגה סיביות לשנייה, נכון? אז תראו לי Hot Spot אחד בו אפשר להגיע לרבע מהקצב התיאורטי של 11b.
אבל זה לא מספיק להם והם יביאו לנו את 802.11n - כדי שמאה משתמשים ינסו להתחבר לאינטרנט בו-זמנית דרך Hot-Spot מסכן עם חיבור ADSL עלוב של 1.5 מסל"ש, במקרה הטוב. בשביל זה הם צריכים רשת 540 מסל"ש, אתם מכירים אבסורד גדול יותר? לא? אני דווקא כן. יש חברות שלא יכולות לחכות עד שתקן 11n יאושר והן כבר מוציאות לשוק מכשירים המכונים 11pre-n. כלומר, זה לא 11n, אבל מבטיחים לכם שכאשר התקן יאושרר תוכלו לשדרג את הציוד על ידי הורדת תוכנה בלבד. ויש קונים.
ה-WPA2 מקדים את זמנו
תסתכלו על הפיאסקו שמתחולל סביב נושא האבטחה של רשתות אלחוטיות. כשהן יצאו לשוק, ההגנה הייתה על ידי מפתח פשוט, מהסוג שכל ילד דיגיטלי יפצח עבורכם תוך 5 דקות. אחר כך הם הבינו שצריך הצפנה חזקה יותר, אך יצא תקן WEP, שכדי לפצח אותו הילד יזדקק לחצי שעה. בלחץ מנהלי הרשתות וההיסטוריה הכללית סביב האבטחה מאז 9/11, המציאו את ההצפנה החזקה יותר של WPA.
בביקור האחרון שלי באתר של התאגיד Wi-Fi, ראיתי שהם מקדמים משהו שנקרא WPA2. מה 2? מי 2? מישהו כבר פיצח את WPA? מישהו כבר מיישם את WPA בכלל? כן, אני דווקא נתקלתי ברשת מוגנת WPA לאחרונה. אבל זה לא סיפור האהבה שאתם רוצים לחוות. מדובר בכנס טכנולוגי של חברה ידועה, אליו הוזמנו כמה מאות אנשי טכנולוגיה ומדיה למשך שלושה ימים של הרצאות והתנסות בטכנולוגיות עתידיות. כדי לעשות לכולם את החיים לקלים יותר, כיסו את מרכז הכנסים ברשת Wi-Fi חדישה באמת - חדישה כל כך, שאבטחת WEP לא נחשבה מתקדמת מספיק עבור המארגנים.
הם התקינו מנגנון WPA ושפשפו ידיים בגאווה על ההישג הטכני. אלא שמבין מאות המשתתפים רק לשניים הייתה תוכנה מתאימה להתממשק עם מנגנון WPA. כל השאר הלכו לחפש שקעים בקירות או שהשאירו את המחשבים הניידים שלהם במלון. וכל האבטחה הזאת למה? כמה כבר צריך להגן על רשת אלחוטית שכל ייעודה לאפשר לאנשים להתחבר לאינטרנט? השתגעתם?
הדאגה ליציבות
והחלק הכי מצחיק, במקומות שבאמת צריך להציב מחסומים ולהגן על רשת קריטית, למשל על רשת פרטית פנימית עם גישה לא מוגבלת לכל שרתי הארגון, בדרך כלל הכל פרוץ. תכנסו למכונית שלי לסיבוב קצר במרכז המסחרי של סן-פרנסיסקו (שם אני מסתובב, בדרך כלל, אבל זו יכולה להיות כל עיר אמריקאית גדולה) ואדגים לכם את העובדה המדהימה, ש-75 אחוז מהרשתות הפרטיות פועלות ללא כל הגנה.
רק אחד מכל ארבעה מנהלי רשת מודאג מבעיית האבטחה יותר מהדאגה ליציבות. שלושת חבריו כל-כך מאושרים, שהם הצליחו סוף-סוף לייצב את השירות האלחוטי, שהם מפחדים לשנות משהו בתצורה. ולהם אתם מנסים להסביר מדוע WPA כבר לא מספיק טוב? הם עוד לא השתכנעו שבלי WEP אסור להרים רשת אלחוטית.
אני מניח שחלקכם כבר למדו ההבדלים בין 11a, 11b ו-11g, ודברים כאלה מתקבלים אצלכם בהבנה - למרות שמשתמשים עסקיים רבים עוד לא מבינים למה a מהר יותר מ-b ואיך זה ש-g מהר כמו a אבל משתמש בפס התדרים של b.
מה מעכב את פריסת הטכנולוגיה?
אבל כמה מכם יודעים מה זה 802.11c, או 802.11d, או 802.11x, או כל אות אחרת שתשימו אחרי ה-11? אל תתנצלו, משום שלאותיות האלה אין משמעות אינהרנטית. אלה המספרים הסידוריים של תת-וועדות המקצועיות של תת-הועדה לתקשורת אלחוטית של וועדת התקינה העליונה למשפחת "אתרנט". יש תת-ועדה לנושא האבטחה, תת-ועדה לנושא הניהול, תת-ועדה לנושא הקישוריות בין רשתות אלחוטיות לרשתות חוטיות, ותת-ועדה לכל נושאי הקישוריות בין רשתות אלחוטיות שונות.
כל זה הוא חומר קריאה משכר לכל מיני גיקים, אבל מדוע משתמש מהשורה צריך לדעת על קיומן רק כדי להתחבר לאינטרנט ב-Hot Spot ציבורי? לאינטל יש יוזמה ברוכה בשם "סנטרינו", שמטרתה לגרום לכך, שכל הפרטים הטכניים האלה יהיו "שקופים" למשתמש הקצה. אז למה כל מי שיכול להכניס מקלות בגלגליה עושה זאת בחדווה מטומטמת? הם לא מבינים, שלא מעניין אותנו עוד מגהביט לשנייה או פחות מגהביט לשנייה ובלבד שנצליח להתחבר בלי בלבולי מוח וביצים? זה כל כך קשה להם להבין כי המאמצים שלהם "לשפר את התקן" רק מעכבים את פריסת הטכנולוגיה, עם כל השינויים הבלתי פוסקים בסטנדרטים? באיזה עולם וירטואלי הם חיים?
אני אוהב מאוד את הרעיון לשוטט בעולם חופשי מכבלים, מחובר לאינטרנט וזמין לדואר אלקטרוני, הודעות IM וטלפונית IP בכל מקום. רק שזה לא קורה בעולם של Wi-Fi. אז אני מחפש שקע RJ-45, שולף את הכבל ומתחבר בדרך הישנה והבטוחה. לפחות זה עובד (בדרך כלל).