שתף קטע נבחר

תוכנית אוגנדה: מסע ספארי במדינת הבננות

סוונות רחבות ידיים, קופים, תנינים והיפופוטמים, תושבים מסבירי פנים ונהר אחד שוצף וארוך. שנים אחרי מבצע אנטבה ועל גדות הנילוס - אוגנדה היא יעד מאתגר ומזמין לאורך כל השנה

"הפנינה של אפריקה", כך כינה וינסטון צ'רצ'יל את המדינה הירוקה, השלווה והחקלאית, השוכנת בלב היבשת. באוגנדה נמזג הקסם של אפריקה השחורה בערבוביה מרתקת. יערות גשם סבוכים לצד סוונות רחבות, חיי פרא עשירים למרגלות הרי געש פעילים, שמורות טבע מרתקות, אגם אחד עצום ונהר הזורם לאורכה של המדינה.

 

אי שם באפריקה

 

המדינה משתרעת לאורך הגדה הצפונית של אגם ויקטוריה, מוצאו של הנילוס הלבן, אגם המים המתוקים הגדול ביותר באפריקה והשלישי בגודלו

 בעולם. האגם הוא מקור הפרנסה החשוב ביותר באוגנדה ומרבית החיים מתרכזים בקרבתו.

 

האנגלים היו האירופאים הראשונים שביקרו באוגנדה. הם הגיעו לכאן בשנת 1877, במסגרת חיפושיהם הקדחתניים אחר מקורות הנילוס, ונתקלו בשבט "בוגנדה". המפגש עם בני השבט הגדול במדינה הוליד את שמה. 

 

אוגנדה קיבלה את עצמאותה בשנת 1962 אחרי שילטון בריטי ממושך. הבריטים הותירו מדינה מסודרת עם מערכת שלטון יציבה ומפותחת. ב-1971 עלה לשלטון הרודן אידי אמין, ושלט ביד רמה במשך עשר שנים שזכו לכינוי "שנות החושך של אוגנדה". אמין הרס את כלכלת המדינה, את התיירות ואת חיי הבר שבתחומה. מאז הדחתו של הרודן העריץ נשמרת יציבות שילטונית במדינה והמפלגה השלטת, "מפלגת העם", מחדשת את שילטונה אחת ל-5 שנים בבחירות דמוקרטיות וחופשיות.

 

כדי לבקר באוגנדה יצאנו מת"א מוקדם בבוקר בטיסת חברת התעופה האתיופית, ולאחר נחיתת ביניים באתיופיה המשכנו לקמפלה הבירה. שדה התעופה הבינלאומי של אוגנדה ממוקם ליד העיירה הקטנה "אנטבה" ומכאן שמו שמעורר בנו, הישראלים, כל כך הרבה זכרונות.

 

לא חבל על כל טיפה

 

מחלונות המטוס נראה שהאובך מפנה את מקומו בהדרגה לנוף מקסים בירוק וכחול. הירוק שייך לשטחים החקלאיים העצומים שהופכים את אוגנדה

לאחת מהמדינות העשירות ביותר באפריקה, ואולי מהבודדות שבהן לא תמצאו אנשים רעבים. הכחול הם אותם מקורות מים אדירים בהם נתברכה – אגם אדוארד, אגם אלברט ועוד עשרות אגמים קטנים יותר, המסירים כל דאגה של מים לשתייה והשקייה.

 

אחרי ביקורת מכס ודרכונים, פגשנו את משאית הספארי שלנו ויצאנו לכיוון העיירה ג'ינג'ה, השוכנת לצד מקורות הנילוס הלבן. ג'ינג'ה, עיירת פחונים, משמשת כמרכז השווקים העיקרי של דרום אוגנדה. בסמוך לה נמצא סכר ענק המווסת את זרימת הנילוס. תחנת החשמל שלו מפיקה את תצרוכת החשמל של אוגנדה כולה וכן של חלק נרחב מקניה וטנזניה.

 

הולנדי מת ורקדנית

 

הרפתקה מסעירה במיוחד המתינה לנו על הנילוס הלבן, אחד מנהרות הרפטינג המופלאים והמעניינים בעולם. אחרי שקיבלנו הסברים על מיומנות השיט בנהרות סוערים ותרגלנו חתירות, הצלה ו'אדם הנופל למים', ניפחנו את הסירות ויצאנו לטבילה ראשונה בנהר הסוער.

 

הנילוס הלבן הוא אחד משני המקורות העקריים של נהר הנילוס הגדול, חלק מאשדיו מדורגים +5 בסולם האשדים ומעבר בטוח בתוכם מחייב להפגין מיומנות שיט מרשימה. בכוחות משותפים, כשראשנו סחרחר וידינו רועדות מאדרנלין, התמודדנו בכבוד עם אשדים אדירים כמו מפלי בוג'גאלי, "הרקדנית" ו"ההולנדי המת". המסע הרטוב והמסעיר הסתיים מעל האשד הגדול ביותר בנהר - מפלי

 קיטנדה, או בכינויים 'The Bad Place'.

 

אחרי סעודה דשנה וכמה כוסיות של וויסקי, כשברקע קולות הטבע האפריקני, התארגנו ללינת שטח מסביב למדורה.

 

יום השיוט השני התחיל בדיוק הנקודה בה עזבנו את הנהר יום קודם, בגולת הכותרת של הרפטינג על הנילוס הלבן - Bad Place - שרשרת מפלים סוערת בדרגה 5-6 (קרוב מאוד למקסימום האפשרי). סדרת האשדים מאופיינת בגלים גבוהים מאוד (7-6 מטר גובה!) ובבורות מים ענקיים שבסיומם בריכת מים שקטים (בגודל של כנרת קטנה). חווית חיים אפילו להרפתקנים שבינינו.

 

מילה על בננות 

 

אחרי שיט רגוע של עוד כ-25 קילומטרים, עד לעיירה נמשיגלי, תם פרק הרפטינג במסע. נפרדנו מהנהר ומהמשוטים והמשכנו צפונה אל שמורת מפלי מורצ'יסון. בדרך עברנו בעיירת המחוז נקיטומה, תוך שאנחנו חולפים בשוק המרכזי: המוני בני אדם, אלפי זוגות אופניים ואף לא מכונית אחת – אפריקה במיטבה. המקומיים התעניינו לאן פנינו מועדות ואנחנו השבנו "אל המפלים". כולם שמעו עליהם – אבל אף אחד לא היה שם. לא מפתיע. באפריקה השחורה רוב התושבים יוולדו, יחיו וימותו באותה העיירה או הכפר.

 

התוצרת הכי נמכרת כאן היא אשכולות של בננות. נתקלנו בתופעה בכל מקום. האשכולות נישאים על משאיות ישנות, על אופניים או על הגב, לכל אורך המדינה. האוגנדים מאוהבים בבננות ואוכלים את הפרי הצהוב הזה בכל הזדמנות. יש המכנים את המדינה "רפובליקת בננות" (במובן החיובי), והם לא ממש טועים.

 

תנו לאנטילופות לחיות

 

שמורת מפלי מורצ'יסון משתרעת על פני 3,840 קמ"ר בצפון מערב המדינה.

 השמורה, שנחשבת לגדולה ולמעניינת ביותר באוגנדה, ידעה תקופות

 קשות. בשנות החושך של אוגנדה פחתה אוכלוסיית הפילים בה מכ-15 אלף לכ-2,000 פרטים. עדרי הג'ירפות וזברות הושמדו כליל, ומפגשים עם אנטילופות הפכו אירוע נדיר – אם בכלל.

 

כיום, בעידוד וסיוע של ארגונים עולמיים לשמירת הטבע והחי, הוכרזו חלקים נבחרים מאוגנדה (כ-20 אחוז משטחה) כשמורות טבע לאומיות, הצייד הוצא מחוץ לחוק ומבצעים לשימור בעלי חיים בסכנת הכחדה אוששו את ממלכת החי. המטרה העיקרית היא להפוך את ענף התיירות לענף כלכלי מכניס - כדוגמת קניה, השכנה ממזרח.

 

מחבואים עם שימפנזות

 

בכניסה לשמורה פגשנו את יונה, הריינג'ר המקומי. הוא ברך אותנו בסוהלית מדוברת "סלמה עלייכה". השפות הרשמיות באוגנדה הן אנגלית וסוהילית, שמקורה במדינות השכנות, אולם מדוברות כאן עוד כ-30 שפות.

 

התחלנו ביער הגשם. היער העבות, הנמצא בחלקה המזרחי של השמורה עשיר בחיי טבע, אך התפרסם במיוחד בזכות הקופים ובעיקר הפרימטים (קופי

 האדם) שחיים בו. 300 קופי שימפנזה חיים ביער זה משפחות-משפחות. זוהי אחת משמורות השימפנזים הגדולות ביותר בעולם. לצידם גרים קופים אדומי זנב, קולובוס שחור-לבן, קולובוס אדום, בבונים ועוד. תמצאו כאן גם אנטילופות יער שונות, ולמעלה משלוש מאות מיני ציפורים ו-144 זני פרפרים מדהימים.

 

את הדרך ביער פילסנו בעזרת מצ'טות חדות ובליווי צמוד של יונה ושני ריינג'רים נוספים חמושים ברובים מיושנים – על כל צרה שלא תבוא. 

 

יונה צעד בראש באיטיות, מדי פעם עצר, השתיק אותנו והאזין לקולות הבוקעים מיער. הסיור הנינוח נמשך כשעה עד שלפתע קפא יונה על מקומו בינות לסבך והעצים הוא הבחין בתנועה קלה, ועוד אחת ועוד. יונה ירד על ברכיו, ואנחנו אחריו, ואז הצביע אל אחת מצמרות העצים. קצת קשה להבחין, והצללים והצלילים שיוצר היער עוד יותר מקשים.

 

צריחה חדה החרידה את כולנו. השימפנזים גילו אותנו ומיד אחר כך – גם אנחנו אותם. בבת אחת, מכל מקום אליו הבטנו, הביטו בנו עשרות זוגות של עיניים נבונות, חשדניות, חוקרות. המפגש עם אבות אבותינו הקופים היה מרגש ומדהים. איש מאיתנו לא העז להוציא מילה – מסתבר שגם עבור יונה והריינג'רים מדובר בחוויה.

 

ואז, ללא כל התרעה, עוד צריחה חדה וכל השמפנזים נעלמים באחת בסבך ומשאירים אותנו פעורי פה וצמאים לעוד מפגש. יונה הסביר לנו כי השימפנזים הם מהציידים הטובים ביער. אמנם התפריט שלהם מורכב בעיקר מפירות, גרגרי יער, עלים וענפים, אך הם ניזונים גם מבשר, בעיקר של קופים אחרים.  

 

אוצר הנילוס

 

האטרקציה הבאה בשמורה - הפלגה על נהר הנילוס ויקטוריה. מסיפונה הבטוח

 של סירת הממבה המהירה, אנחנו רואים, בטווח של מטרים בודדים, היפופוטמים, קופים, אנטילופות ועוד חיות מקומיות. עשרות סוגים של ציפורים נדירות באות לקנן על גדותיו של הנהר, פילים מגיעים לכאן כדי לטבול במים הקרירים ותנינים עצומים זוחלים אל תוך הנהר כשהספינה מתקרבת לאיטה לכיוונם. גן עדן לחיות ולבני האדם.

 

אנחנו ממשיכים בהפלגה נגד כיוון הזרם. הגענו כמעט עד למפלי מורצ'סון שזרימת המים בהם היא מהחזקות בעולם. הסירה עוגנת בצד הנהר ואנו עולים עם מדריך מקומי בשביל צר ומתפתל אל פסגת המפלים האדירים. עוצמת המים כאן עצומה ואפילו מהפנטת - הזרם כאילו נעצר לרגע ואז פורץ בדרמטיות מתוך נקיק סלע צר ברוחב מטרים אחדים. זה נראה יותר כמו התפוצצות מאשר כמפל.

 

בקטע הנהר שבין המפלים לאגם אלברט גרים יותר מ- 7,000 היפופוטמים בגילאים שונים וקצב התרבותם רק גדל משנה לשנה. מזלן של הבהמות הפריהיסטוריות האלה שיחק להן ובשרן שמן ולא טעים, על כן שרדו את שנות החושך בנזקים קלים, יחסית.

 

על גדות הנהר אפשר להבחין גם בקבוצות רבות של תנינים שרובצים על החול הרך. נילוס ויקטוריה הוא חממה לתנינים, ותנין היאור הוא מהמסוכנים והאכזריים ביותר במשפחה. מספרים שבתקופת הרודן אידי אמין הושלכו גופותיהם של מתנגדי המשטר לנילוס, מה שמסביר את הממדים המפלצתיים אליהם הגיעו התנינים בנהר. שומרי הפארק והמקומיים החיים בקרבת הנהר מפחדים פחד מוות מהיצורים המפלצתיים. בכל שנה נרשמים מספר מקרים של תקיפות והרוגים, ברוב המקרים, הקורבנות הם דייגים לא זהירים.

 

מאוששים מפגישה זו, אנו חוזרים לעת ערב ללודג' מפנק המשקיף על הנהר האדיר. בירה קרה, רחצה בבריכה וארוחת ערב חגיגית שמוגשת על ידי מלצרים עטופים בלבן, כשברקע קולות רחוקים של צבועים המתערבבים בנהמת אריה בודד. לילה יורד על אפריקה. מחר – חוזרים אל הציוויליזציה של קמפלה הבירה ומשם הביתה.

 

מידע שימושי

 

רפטינג:

 

איך מגיעים?

ניתן להגיע לשדה התעופה הבינלאומי של אנטבה דרך אירופה. אולם הדרך המהירה והזולה ביותר היא עם חברת התעופה Ethiopian Airlines (יציאה מישראל בימי שלישי ושישי). כמו כן אפשר להיכנס לאוגנדה דרך היבשה מקניה או טנזניה.  

 

עונה מומלצת:

כל השנה. אוגנדה היא מדינה משוונית ועל כן אין משמעות אמיתית לתקופה. בין מאי לספטמבר כמויות המשקעים עולות במקצת. כיוון שאת כמות המים במקורות הנילוס מווסת סכר אואן, ניתן לעשות רפטינג סוער בכל עונות השנה.

 

לינה:

בקמפלה הבירה יש בתי מלון טובים ונוחים, בשמורות הגדולות יש אתרי קמפינג מוסדרים ולודג'ים אפריקנים מהשורה הראשונה. בעיירות קטנות תנאי הלינה הם בסיסיים.

 

  • הכותב הוא מנהל חברת 'נהרות'. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מפלי מורצ'יסון. רפטינג סוער בכל עונות השנה
צילום: אסף מנדלסון
מומלצים