שתף קטע נבחר

רק בגלל הרוח

אם אתם רוצים לעזור, עמותת "רוח טובה" תמצא מי זקוק לכם. רפי אלול, היו"ר, מספר על הנתינה האמיתית שאחרי הפוליטיקה

רפי אלול משווה את החיים לאוטובוס גדול. "יש בן-אדם ששם את הרגל על המדרגה, מטפס וצועק לעבר הנהג: 'עליתי, אז קדימה! סע!' ויש בן-אדם שמטפס, רץ לעבר הנהג ומבקש ממנו שיחכה בתחנה, כדי שהוא יעזור לכל אלה שלא הספיקו או לא הצליחו לעלות". והוא, למותר לציין, שייך לסוג השני. מאז שמצא את עצמו מחוץ לשורות הכנסת, הוא עומד בראש "רוח טובה" – עמותה חדשה למען התנדבות ונתינה בחברה הישראלית. "אבל גם תואר של יו"ר לא מעניין אותי", הוא מדגיש, "אני מגדיר את עצמי כ'שדכן לאומי'. יש בארץ המון אנשים שאין להם ויש גם הרבה אנשים טובים שרוצים לתרום, כל אחד לפי כישוריו, ולי יש מאגר שבעזרתו אני משדך בין מי שצריך לבין מי שרוצה לתת. כל-כך פשוט וכל-כך יעיל. עכשיו נסי לדמיין איזה מהפך היה מתחולל במדינה שלנו אילו מיליון אנשים עזרו למיליון אחרים".

 

איזה ציון אתה נותן לממשלת שרון על הטיפול בעוני?

 

"מתחת ל-5. אני יודע איך נראה החדר של ראש הממשלה, ואני רוצה שעל הדלת שלו תהיה תלוייה טבלה שבה כתוב  'מה עשיתי היום למען העוני בישראל'. אני רוצה שהוא ימלא את הטבלה הזאת בסוף כל יום, כמו שמדי יום הוא מדבר עם שר הביטחון וראש המוסד והרמטכ"ל במאמץ לצמצם את הפיגועים. כי העוני הוא מחלה ממארת שיש לה השלכות קשות מאוד על החברה הישראלית".

 

מה החלום שלך?

"להיות שר העבודה והרווחה של מדינת ישראל. אומרים שיש לי סיכויים לא רעים, אבל אני לא מתמודד כדי לא לפגוע באף אחד מהחברים שלי, שמתמודדים. אם יהיה ראש ממשלה מטעם מפלגת העבודה והוא יגיד לי 'רפי, אנחנו מצדיעים לפעילות שלך למען הנזקקים, בוא, תהיה שר' זו תהיה התגשמות של חלום, אבל אחרי כל-כך הרבה שנים בעשייה הציבורית, למדתי להתייחס לכל תפקיד נתון כאילו הוא פיסגת ההר. כשהייתי ראש מועצה בגיל 28, חשבתי שזה התפקיד הכי חשוב בעולם כולו, וכשהייתי חבר כנסת חשבתי שיותר מזה לא יכול להיות, וגם עכשיו, כשאני מתרוצץ בענייני 'רוח טובה', אני מלא מרץ וסיפוק ואני מאושר. את יודעת למה אני מאושר?" לא, למה? "מפני שבעצם, אני בן-אדם שכבר הגשים את כל חלומותיו. כשהייתי ילד ולא היה לי כלום, ממש שום-דבר, חלמתי על שלושה דברים: שכשאהיה גדול אני אלבש  עניבה, בגלל שבעיניים של ילד כל איש בחליפה נראה מצליח וחכם, שבבית שלי יהיה חדר אוכל עם שולחן ארוך, להרבה אורחים, ושאני אוכל לטוס בעולם בכוחות עצמי, בלי שמישהו יממן אותי. והחלומות האלה התגשמו. יש לי המון עניבות, איזה 150, בנינו בית עם חדר אוכל ארוך, מוקף בחלונות זכוכית, ואני יכול לטוס לאן שבא לי, אבל למי יש זמן לטיולים?"

 

אלול, 47, מכיר את שני הצדדים של פרוסת הלחם. גם את זה עם הריבה, ובעיקר את היבש. הוריו עלו ממרוקו כשהיה בן ארבע ("אני אחד לפני הסוף, השמיני מתוך תשעה ילדים") ושנה לאחר מכן אביו נפטר. "אמא שלי, עליה השלום, מצאה את עצמה לבד, אלמנה שמפרנסת את ילדיה מעבודתה ככובסת. לא קל. ואני, כבר בגיל שש הלכתי לחפש כל מיני עבודות כדי לעזור בפרנסת המשפחה. "עבדתי בקטיף תפוחי-אדמה. אחר כך הייתי גנן, מכסח דשא, מעשב, ובגיל עשר כבר הייתי קבלן לגינון. בכיתה ו' הייתי מדריך בנוער העובד, בכיתה ח' הייתי מזכיר המועצה הדתית מזכרת בתיה, הכל בא לי בגיל צעיר. וכשלמדתי בתיכון עבדתי ארבע פעמים בשבוע במאפייה, עד ארבע בבוקר, ונהניתי מזה שאני עסוק ופעלתן. לא היתה לי ילדות, אבל היה לי ברור שאני צריך להביא כסף לאמא, ובמה שנשאר קניתי לי נעליים ובגדים".

  

במאבקים הפוליטיים, בתככים, בישיבות המרתוניות במפלגה וגם במסעות ההתרמה של "רוח טובה", אלול לא לבד. עופרה, אשתו, בת 43, מנהלת מכללת רחובות, תמיד לצידו או מאחוריו. היא עונה לטלפונים הניידים שמטרטרים ללא הפסקה ("אני תמיד מסתובב עם שתי בטריות בכיס בגלל שאני מקבל יותר מ-300 שיחות ביום"), מביאה קפה, שואלת אם גם הלילה יהיה ליל שימורים או רק תולה בו עיניים כחולות. "הנפשות שלנו מחוברות", הוא מעיד בגאווה. וכל זה עוד לפני שהזכרנו את חגיגות המימונה שהיא עורכת מדי שנה, תחת הכותרת "חגיגות אביב", כדי ש"יביאו את בשורת האביב והאחדות למדינה".

 

איך היכרתם?

עופרה: "גם זה קרה בזכות או באשמת הפוליטיקה. אבא שלי עלה מבסרביה עם שליחות וחזון והקים את תיכון רמלה-לוד. אחרי 30 שנה בחינוך חשבו שכדאי שהוא ירוץ לבחירות, אבל מה הסיכויים של אשכנזי שקוראים לו זאב ביסטריצקי בלוד? רפי אלול בא ממזכרת בתיה כדי לעזור לו בבחירות וזהו. אחרי שנה התחתנו". יש להם שני ילדים: רון, בן 19, חייל, וזיו, בן 16. "כואב לי שהמשפחה שלנו כל-כך קטנה", מקוננת עופרה. "תדברי איתה", רוכן אלי רפי מצידו השני של השולחן. "כבר לא משנה לי אם כן או לא תהיה כתבה בעיתון. אם באת לבית שלנו זה סימן. דברי איתה על מבחנה. אני מת לבת". עפרה מתנערת ומחזירה את הראיון לפסים ציבוריים: "גם אני נדבקתי ממנו בחיידק ההתנדבות. "אני יו"ר 'ניצן' כבר תשע שנים ואני גם יו"ר ועד ההורים של התיכון, אבל זה פסיק קטן לעומת רפי. הוא באמת חי את ההתנדבות כל היום. ביום שישי מצלצלים אלי אנשים שאני לא מכירה, מספרים שהוא הביא להם אוכל, תלושי מזון. אף אחד לא יודע על  המעשים האלה, אפילו אני לא יודעת הכל. אני חושבת שהוא נשלח לעולם הזה כדי למלא את השליחות שלו – לעזור לאנשים".

 

לפני חמש שנים, אחרי שתי קדנציות בכנסת, הפוליטיקה אמרה לרפי אלול שלום ולא להתראות. "היה לי קשה ועצוב", הוא מודה. "בכיתי, ניסיתי להבין מה קרה. אני חושב שזה בגלל שהתעסקתי באנשים ולא בפוליטיקה. אבל למחרת קמתי איש חדש, עם רצון עז לעשות משהו אחר ולהצליח בו. פתחתי חברה לייעוץ כלכלי ואסטרטגי ואמרתי שעכשיו אעשה קצת לביתי כאיש עסקים פרטי, אבל אני לא מאמין שאיש ציבור יכול לזנוח הכל". אלול חבר לאירית עצמון, שהקימה את "רוח טובה" לפני כחמש שנים, והביא מודל חדש: "המתנדב הוא הלקוח שלנו. לכל אדם שמתקשר אלינו, למספר חינם, נמצא התנדבות, לפי רצונותיו וכישוריו. סיפרתי על הרעיון לשרי אריסון, שהתלהבה ותרמה לא מעט להוצאות אירגוניות, שמונה הבנות של השירות הלאומי יושבות עכשיו במשרדים שלה. השגנו עוד תרומות דרך הג'וינט, 'מייקרוסופט' נתנה לנו תוכנה שמאפשרת לעשות אינספור חיבורים. "נהג המשאית שנוסע מקרית שמונה למרכז יוכל להוביל  מקרר לעולה חדש בחיפה, ומישהי שמוכנה לתת שיעורי עזר תכיר תלמידה שגרה ממש מתחת לאף שלה, ואישה שמבשלת כל יום ארבע מנות תקבל ממני מגשית ומתנדב שלנו יאסוף ממנה את המנה החמישית ויביא אותה לקשיש ערירי. רונית רפאל נתנה לנו את הבית שלה לערב ההשקה של העמותה, בספטמבר, ותוך חודשיים הצטרפו אלינו 4,000 מתנדבים. מדהים. כל מי ששומע – מתרגש. ויש לנו סיפורים שעושים צמרמורת. מישהי שמדפיסה ספרים בכתב ברייל לעיוורים, מסגר שהתנדב לתקן כסאות גלגלים, פנסיונר בן 70 שמתקן מוצרי חשמל מקולקלים, ספרית שכל יום שני אחר הצהריים פותחת את המספרה כדי לעשות תסרוקות לנערות במצוקה, משפטנים שמגישים עזרה משפטית, מה לא".

 

יש לך חברים בפוליטיקה?

 

"בטח. עם דליה איציק אני חבר בלב ובנפש, גם המשפחות והילדים חברים. ואני מרשה לעצמי להגיד שאני חבר של שמעון (פרס). זה היתרון כשאתה מתנדב ולא עובד שלו. המעמד שלך כמתנדב יותר חזק מזה של שכיר. במקביל, יש לנו עוד הרבה מעגלים של חברים. אני תמיד משקיע באנשים, נותן תשומת לב, מתקשר לשאול מה קורה".

 

מה מעליב אותך?

 

"כשלא מאמינים לי. אנשים אומרים 'כל הפוליטיקאים מתחמנים', אבל עובדה – אני לא יודע לתחמן. אני מעדיף את הדרך הקשה. להגיד את האמת".

 

אתה מעדיף אוכל מרוקאי או את ארוחות הגורמה של עופרה?

"אני אוהב אוכל טוב, לא משנה מה ההגדרה שלו. חולה על שניצל וצ'יפס. בכנסת אהבתי לאכול את הלחם הצרפתי הזה, בגט, עם חביתה ושתי פרוסות עגבניה. מעדן אמיתי. אבל כבר הרבה זמן אני בדיאטה. אני אוכל שניצל על הגריל וחסה, לפעמים גונב עוגה. הבעיה שלי היא הימים הארוכים והארוחות הלא מסודרות. כבר ירדתי שמונה קילו ואני רוצה לרדת לפחות עוד שבעה. די, מספיק, לא רוצה לסחוב עלי מזוודה".

 

נשאר לך קצת זמן לעצמך?

"כן. כבר 24 שנה אני קם, כל בוקר, בחמש ורבע ולא משנה כמה ישנתי, ואני עולה על ההליכון. אני הולך שעה שלמה, וזו השעה הכי יפה שיש לי ביממה. רק שלצערי, אימוני הכושר האלה עוד לא באו לידי ביטוי בבטן שלי. תוך כדי הליכה אני גם קורא את שלושת העיתונים. כשאני עובר על הכותרות, אני עוד לא מתרגז". ומתי כן? "כשביבי אומר שאין עניים בישראל".

 

מהי "רוח טובה"? "רוח טובה" היא העמותה היחידה בארץ שאינה מבקשת תרומות מהציבור, אלא רק זמן ומרץ. העמותה הוקמה לפני שלושה חודשים וכבר רשומים בה למעלה מ-3,500 מתנדבים ו-649 ארגונים בכל רחבי הארץ, בהם העמותה למלחמה בסרטן, על"מ, "יד שרה", "שיעור אחר", "יד ללב" ועוד. בין ערוצי ההתנדבות השונים והמגוונים העומדים לרשות המעוניינים: • הפעלת משחקייה במחלקות הילדים של בתי-החולים. • חניכת ילדים עם קשיי למידה. • סיוע לילדים עם ליקויי ראייה. • הפעלת אתר האינטרנט של העמותה למען המפגר. • סיוע מגוון לקשישים: ביקורי בית, תיקוני אחזקה, חלוקת מזון. • סיוע משפטי לנזקקים. • חניכת עולים חדשים. • הדפסת ספרי ברייל לעוורים. טל. 202-505-700-1, אתר האינטרנט רוח טובה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים