לא עוד מאבק על הבית
הדיון האמיתי הוא בהצדקת ההתנתקות וגם בחוסנה של הדמוקרטיה ובהבחנה בין שני שלבים
המחיר שנתבעים מתיישבי גוש קטיף לשלם על מימוש תוכנית ההתנתקות הוא עצום. החיזיון של חיילי צה"ל המפנים מתיישבים יהודים מבתיהם בכוח הוא קשה ביותר. רבים חוששים כי פינוי כפוי של הרצועה הוא רק שלב בפינוי מאסיבי של המוני מתיישבים אחרים. אבל עובדות אלה, בפני עצמן, אינן מצדיקות הימנעות ממימוש התוכנית.
שתי טענות, שיש ביניהן מתח אם לא סתירה, מושמעות נגד הפינוי הכפוי. הראשונה אומרת כי ההתנתקות אמנם מחייבת פינוי, מפני שהשארת יהודים בשטח בלי צה"ל כמוה כהפקרתם, אלא שדווקא בשל כך אין להתנתק ואין לפנות. הטענה האחרת היא שגם אם מותר לממשלה להסיג חד-צדדית את צה"ל מרצועת עזה, היא חייבת לאפשר למתיישבים הרוצים בכך להישאר בבתיהם.
מבחינת המשפט הבינלאומי, גם אם התיישבות של אזרחי כוח כובש בשטח הכבוש אינה חוקית, אין חובה לפנות מתיישבים מבתיהם בכוח כאשר הכוח הכובש נסוג. ברוב המקרים האלה אכן ניתנה למתיישבים אפשרות להמשיך לחיות בבתיהם תחת הריבונות החדשה. אלא שעכשיו מדובר בהיתממות. הדרישה להניח למתיישבים להישאר בבתיהם אף ללא הגנתו של צה"ל היא למעשה טכניקה אחרת לטרפד את ההתנתקות עצמה. היעלה על הדעת שצה"ל לא יעשה דבר אם יאונה רע למתיישבים? האם יש תרחיש סביר שבו לא יאונה להם רע?
ולכן הדיון האמיתי הוא בהצדקתה של ההתנתקות עצמה. לדעתי היא לא רק מוצדקת אלא גם נחוצה. לא מפני שתש כוחי או שחלשה עלי דעתי הציונית, אלא מפני שהתנתקות רצונית של ישראל מרצועת עזה היא צעד הכרחי לעצירת המומנטום של חזון המדינה "החילונית והדמוקרטית" בין הים לנהר. מימושו של חזון כזה פירושו קץ המדינה היהודית (ואולי גם קץ היותה דמוקרטית או חילונית). ולכן ההתנתקות נדרשת גם אם יימשך ירי הקסאמים, וגם אם היא נראית כפרס לטרור. ההתנתקות מעזה היא פשוט אינטרס ישראלי, מה שאין כן לגבי רוב מתיישבי הגדה המערבית.
הדיון האמיתי הוא גם בחוסנה של הדמוקרטיה בישראל ובהבחנה בין שני שלבים. השלב הראשון הוא של המאבק הציבורי עד קבלת ההחלטה. בשלב זה חשוב מאוד לקיים כל בירור וכל ויכוח ולאפשר שכנוע מכל סוג. אבל מרגע שמתקבלת החלטה מוסמכת, אחרי שלב כזה, הסיפור אחר לגמרי.
מכאן ואילך, האחריות למנוע את חזיונות הזוועה של פינוי כפוי, וגם לשמור על לכידות החברה והעם, מוטלת ברובה על המתיישבים עצמם ועל מתנגדי ההתנתקות (המנסים להוכיח ששום החלטת פינוי של ממשלת ישראל לא תבוצע). אחרי ההכרעה, מאבק שמטרתו לסכל מימוש החלטה חשובה של הממשלה של המדינה האחת והיחידה שיש להם, שוב אינו מאבק תמים על הבית אלא מאבק שמסכן את עצם קיומו של הבית.
לכן יש להתעשת. נכון שחלק מתומכי משאל העם או הבחירות אינם רוצים לברר מה רוצה הציבור אלא רק לסכל את ההתנתקות. אבל תומכי ההתנתקות אינם צריכים לשחק לידיהם. אם אכן רוב בציבור אינו רוצה בהתנתקות ובפינוי הכפוי – תומכיה יצטרכו לקבל את ההכרעה ולהמשיך לנסות לשכנע שיש לשנותה. אבל אם רוב בציבור רוצה התנתקות – כפי שאני סבורה – בחירות או משאל עם יאפשרו לכולנו לעסוק בבניית העתיד המשותף ובתכנון היום שאחרי ההתנתקות, במקום לעסוק בתרחישי הבלהה של הנבואות השחורות העלולות להתגשם.
מומלצים
