| |
בימי שלוט האופוזיציה
אין אח ורע בתולדות המשטרים לכך שהאופוזיציה היא השלטון. זהו חידוש מבית מדרשם של שרון, בניו וסניגוריו
ממשלתו החדשה
של אריאל שרון אושרה ברוב דחוק, ומכאן ואילך מתחילה ספירת ימיה לאחור, עד לבחירות 2005. ספק אפילו אם ניתן לקרוא לה ממשלת שרון, כאשר היא תלויה לחלוטין ברצונו של שמעון פרס, וכאשר ההבדלים בין פרס א' (שמעון) לבין פרס ב' (אריאל) הפכו לנחלת העבר. למעשה לא ברור מי הוא ראש הממשלה ומי המשנה.
בנסיבות שנוצרו, שרון הוא ברווז צולע, מריונטה בתיאטרון הבובות של השמאל. הוא מתפקד בהיסטריה של חיה פצועה. יעידו על כך הקולות מלשכתו, המסיתים "לשבור למתנחלים את העצמות", והאלימות של ממלא מקומו, הקורא"לקצוץ את ידיהם",
וכל זה לקול תשואות התקשורת המגויסת והמתקרנפת ולנוכח שתיקתו וחד-צדדיותו של היועץ המשפטי לממשלה, המעלים עין מהקריאות למלחמת אחים.
למעשה, חותר שרון לממש את מורשת רבין, אבל במהופך. רבין אמר "בלי בג"ץ ובלי בצלם", והתייחס לכך שרב-המחבלים ערפאת יפעל נגד בני עמו. שרון מנסה ליישם את מדיניותו "עם בג"ץ ועם בצלם", כלומר עם רוח גבית של מערכת אכיפת החוק ועם פוליטרוקים של "בצלם", המורשים להטיף את דברי הבלע שלהם בפני חיילי צה"ל, קודם שיופעלו חלילה נגד בני עמם.
רק שנתיים חלפו מאז זכה שרון בניצחון גורף בבחירות, עד כדי כך שרבים סברו שיחלפו שנים רבות קודם שהשמאל יתאושש ויקום מהקרשים. אבל בשנתיים הללו השלים שרון מהפך, וללא בחירות העביר את השלטון מימין לשמאל, בניגוד לרצון הבוחרים. אפילו הרכב המצביעים בעד ונגד הממשלה החדשה מצביע על כך: ללא סיוע מצד האופוזיציה - השמאל הקיצוני והערבים - לא הייתה ממשלתו זוכה אפילו ברוב המצומק. כך נוצרה צורת משטר מוזרה, שבה הממשלה נשענת על "האופוזיציה" כדי לשרוד, ואילו שליש מתוך "מפלגת השלטון" מצביע נגד יו"ר המפלגה. אין אח ורע בתולדות המשטרים לכך שהאופוזיציה היא השלטון. זהו חידוש מבית מדרשם של שרון, בניו וסניגוריו.
המהפך שחולל שרון היה דרמטי: בזה אחר זה הוא איבד את השותפים הטבעיים, מפלגות המחנה הלאומי; את התומכת העיקרית במדיניות הכלכלית, שינוי; את שליש סיעתו בכנסת; את רוב מתפקדי מפלגתו; ולמעשה גם חלק ניכר משריו, המתפקדים בינתיים כ"אנוסים" וממתינים לשעת כושר "לצאת מן הארון הפוליטי" ולחזור למצע מפלגתם, שהוקרב למולך "ההתנתקות". מבחינה משטרית התבצע לנגד עינינו עיוות מוחלט של תוצאות הבחירות, דריסת מצע הליכוד, הבאת הליכוד לסף פילוג, וקימום מפלגת האופוזיציה הראשית מהריסותיה. וכל זאת, על-ידי אימוץ מצע האופוזיציה ואיגופה משמאל.
למהפך שחולל שרון יש גם מאפיינים מוסריים, או נכון יותר בלתי מוסריים: הוא סילק את ח"כ נעמי בלומנטל מממשלתו, אבל לא פעל נגד ח"כ עמרי שרון בגין מעשים דומים, ואף קיבל לממשלתו שר חדש – יצחק הרצוג – שאף הוא גונן על עצמו באמצעות שתיקה מוזרה, ולפיכך ראוי ששרון יפטרו; הוא דורס ומשתיק את המתנגדים והמבקרים את מדיניותו ההרפתקנית, עושה דה-לגיטימציה עד כדי דה-הומניזציה של אזרחים נאמנים, רק בגלל דבקותם בחזון שאותו השליך מאחורי גוו; הוא מאיים לשסות את צה"ל כנגד אזרחים, מעשה שאין לו אח ורע במשטר דמוקרטי; הוא מסכן את עצם קיומו של צה"ל, כאשר הוא פותח פתח למיליציות של השמאל הקיצוני בתוך הצבא, שכל רצונן הוא לבצע "סזון" ולגרש יהודים מבתיהם.
קורטוב אופטימיות: יתכן שהממשלה החדשה תאפשר לשרון לקבל את אישור הכנסת לתקציב 2005. אבל ספק גדול אם ממשלה התלויה בחסדי האופוזיציה תהיה מסוגלת לבצע מעשה אנטי-לאומי של גירוש יהודים מבתיהם. גם ממשלת אחדות אמיתית לא הייתה מצליחה בכך, קל וחומר ממשלה שתכלית קיומה היא "התנתקות" ולא אחדות, הרס ולא בניין.
ממשלת שרון החדשה – ממשלת הטרנספר - היא ממשלה שנולדה בחטא, כתוצאה ממהפך שלטוני אנטי-דמוקרטי וכתוצאה מחתונה בין שני שותפים לדבר עברה ופגיעה בזכויות האדם של אזרחי המדינה. על ממשלת שרון ושושלתו ניתן לומר את דברי בנימין דיזרעאלי: "אימפריות ושושלות משגשגות וחולפות; ערים עשירות וגאות הופכות לשממה; ממלכות מנצחות מתפוררות ונעשות מדבריות, אבל עם ישראל לעולם שורד". ישעיהו (ז', ד') היה תמציתי הרבה יותר: "אל-תירא ולבבך אל-ירך משני זנבות האודים העשנים האלה".
|
