בגלל הבנייה בחופים: סכנת הכחדה ליונקים וזוחלים
משטחי החולות שלאורך הים התיכון יוותרו בקרוב רק 16 אחוז. כל השאר מיועד או כבר נוצל לבנייה. מחקר שנערך בחברה להגנת הטבע מגלה כי כתוצאה מכך מינים רבים של בעלי חיים וצמחים נמצאים בסכנת הכחדה; מחקר נוסף גילה כי אוכלוסיית הלוטרות בנחלים מתמעטת כתוצאה מזיהום המים ומצייד בלתי חוקי
מסקר זואולוגי שערכה החברה להגנת הטבע עולה כי מינים רבים של בעלי-חיים וצמחים נעלמו ממישור החוף וכמחצית מהמינים שנותרו צפויים להיכחד בתוך כמה שנים, זאת בין השאר עקב בנייה צפופה באזורים אלה.
חולות מישור החוף מהווים מערכת אקולוגית ייחודית בשל השילוב של אקלים ים-תיכוני עם קרקע בעלת אופי יובשני. מינים רבים של בעלי חיים התבססו בחולות מישור החוף ופיתחו התאמה לתנאי האקלים, עד כדי כך שחלקם הוגדרו כמינים ייחודיים לאזור זה.
מהסקר עולה, כי החי והצומח בחולות נפגעו כתוצאה מהבנייה הצפופה, יותר מכל אלמנט אחר של החי והצומח בארץ. מינים לא מעטים של בעלי-חיים וצמחים נעלמו ממישור החוף, או שהם נתונים בסכנת היעלמות.
מבין מיני היונקים, "גרביל אלנבי", נמצא בסכנת הכחדה. מבין מיני הזוחלים נמצאים 3 מינים בסכנת
הכחדה: צב-ים חום, "נחושית חולות" ו"שנונית השפלה".
גרביל אלנבי הוא מכרסם קטן, פעיל לילה שמסתתר במחילה ביום. הוא ניזון בעיקר מזרעי צמחים. שנונית השפלה היא לטאה בינונית שפעילה ביום וניזונה מחרקים ופרוקי רגליים אחרים. נחושית חולות היא לטאה קטנה שפעילה בלילה. היא מתחפרת בחול בעזרת ראשה דמוי היתד, ומתקדמת בתנועה הדומה לשחייה. ניזונה מחרקים ופרוקי רגליים אחרים.
עוד עולה מהסקר, כי גוש חולות פארק השרון נמצא כבעל החשיבות הגבוהה ביותר לשימור, ואחריו גוש חולות קיסריה. שני שטחים אלו מיועדים לפיתוח על פי תוכניות מתאר ארציות ומקומיות.
החולות נעלמים
שטחי חולות מישור החוף, מתברר, הולכים ונעלמים בקצב מדאיג. לפני כ-100 שנה כיסו שטחי החולות במישור החוף כ-360 אלף דונם. מימוש של תוכניות הבנייה שכבר אושרו יותיר רק 16 אחוז מהם - 58 אלף דונם בלבד של שטחי חולות. שטחי החולות המועטים שיוותרו אינם מוגנים במידה מספקת. כיום, מתוך רצועת חוף הים התיכון של ישראל, רק כ-10 אחוזים מוכרזים או מוצעים כשמורה.
מלבד מפגעי הבנייה והפיתוח על חשבון החולות, ישנם גורמים נוספים המחמירים את המצב, כגון אכיפה לא מספקת של חוקי הגנה על הטבע והנוף (בעיקר החוק האוסר על נסיעה בחוף הים), כמו גם כריית חול המעמידה בספק את יכולתנו לשמר בתי גידול ייחודיים אלו לאורך מישור החוף של ישראל.
על מנת לשמור על המגוון הביולוגי, ממליצים עורכי הסקר - עמית דולב, בעז שחם ואמיר פרלברג ממרכז ליונקים של החברה להגנת הטבע - ליצור רצף בין שטחים דומים, או "מסדרונות אקולוגיים", שיאפשרו מעבר פרטים ויחידות רבייה.
הלוטרות בסכנת הכחדה
מחקר שנוסף שערכו עמיחי גוטר ועמית דולב, ממרכז היונקים של החברה להגנת הטבע, מגלה שגם אוכלוסיית הלוטרות נמצאת בסכנת הכחדה. הלוטרה (Lutra), טורף ממשפחת הסמוריים, שוכנת בנחלי איתן שמימיהם נקיים ועל גדותיהם סבך צמחייה, וכן בבריכות דגים ובמאגרי מים הסמוכים לנחלים אלו. גודל האוכלוסייה בארץ מוערך בכ-200-100 פרטים.
עד לתחילת המאה ה-20, לוטרות היו נפוצות בכל נחלי החוף בישראל, וכן לאורך אגן הירדן. משנות ה-60 של המאה ה-20, חלה הרעה דרמטית במצבן, כתוצאה מצייד בלתי חוקי, דריסות, זיהום קשה של נחלים ומקורות מים, וייבוש וניקוז של נחלים וערוצים זורמים.
מחברי המחקר ממליצים בין השאר לבחון דרכים להעשרת המגוון הגנטי בקרב אוכלוסיית ישראל, אם על ידי העתקת פרטים מאזור תפוצה אחד למשנהו ואם על ידי הבאת פרטים ממדינות שכנות. בנוסף, בנוסף הם מציעים לבדוק אפשרויות להגדלת אזורי התפוצה של הלוטרה בארץ. זאת משום בהגיעה לגבול כושר הנשיאה של השטח, האוכלוסייה אינה יכולה להמשיך להתפתח.
לפנייה לכתב/ת 
