מכתב גלוי לרב לאו
בהיסטוריה הרפואית אין ולו מקרה אחד של אדם ששב לחיות לאחר שנקבע מות מוחו
לבי עם משפחת הנערה איילה אבוקסיס ז"ל משדרות, שנפטרה ביום ו' כתוצאה
מפגיעת רקטת קסאם ולאחר שנכשלו כל מאמצי ההחייאה.
כמקובל במקרים מסוג זה ביקשו הרופאים מהורי הנערה שיסכימו לתרום את איבריה להצלת חולים הממתינים להשתלה. ההורים סירבו ואף כעסו על הפנייה, אך שאלו לפני כן בעצת הרב ישראל מאיר לאו, מי שהיה רבה הראשי של ישראל. הרב ביקר את איילה ביחידה לטיפול נמרץ ב"סורוקה" ופסק: "שלושה דברים קובעים את מותו של אדם – המוח, הלב והריאות. אם אחד משלושת אלה פועל, אין לקבוע מוות" (וממילא אין "לקצור" איברים להשתלה). אני מעז לשער שהוראה אחרת של הרב הייתה משנה את דעתם של ההורים.
והנה, בטקס שהתקיים לא מכבר לרגל החלמת קרובת משפחה של הרב לאו בעקבות השתלת ריאה, אמר הרב: "ההלכה מעודדת תרומות איברים מן המת וגם מן החי... כל מי שיכול לתרום – מצווה היא. ההלכה והמוסר היהודי עולים בקנה אחד עם תרומות איברים, ומי שלא תורם עושה את זה רק ממניעים פסיכולוגיים או נפשיים". כלומר, כאשר דובר בקרובתו קיבל הרב לאו את הדעה הרפואית המוסמכת שמוות מוחי של אדם מאפשר תרומת ריאה שלו לצורך השתלה. בכך כיוון לנאמר בפרקי אבות "עשה לך רב" – מצא רב שיש בלבו גם חמלה אנושית.
אבל עמדת הרב לאו במקרה של איילה אבוקסיס ז"ל, ועמדתם של רבנים נוספים, גוזרת למוות מדי שנה את דינם של עשרות מועמדים להשתלה. כאדם משכיל, בוודאי ידוע לרב לאו כי בהיסטוריה הרפואית אין ולו מקרה אחד של אדם ששב לחיות לאחר שנקבע מות מוחו. האם אינו מבין כי הטענה האומללה והשגויה שאין לקבוע מוות של אדם בטרם חדל לבו מלפעום לא תציל אף נפש אחת בישראל אלא להפך? האם אינו יודע כי זו הדרך להביא למותם הוודאי של עשרות חולים שהיו יכולים לזכות בחיים חדשים לו זכו בהשתלה?
בשמם של מאות ישראלים הממתינים להשתלת איברים, שאת חלקם אני מכיר היטב ואת כאבם וייאושם אני חווה יום יום, אני מבקש להזכיר לכבוד הרב לאו שהמציל נפש מישראל כאילו הציל עולם מלא.
את מה שנעשה אין להשיב, אבל מחר מי ישורנו? בשל נגיעתך האישית בנושא החשוב הזה, התגלגלה לידיך זכות נדירה להיות מי שיסייע להציל חולים רבים הזקוקים נואשות להשתלת לב, ריאות, כבד או כליות.
כבוד הרב לאו, התורה עומדת גם על הרחמים. עליך להודיע לציבור חד וחלק את מה שידוע לכל רופא: משעה שבוצעו באדם כל הבדיקות הנדרשות ונקבע מות מוחו, הוא נחשב גם בעיני ההלכה כמת לכל דבר ועניין, ומכאן ואילך תרומת איבריו להשתלה היא מן המצוות הנעלות ביותר. אני תפילה שיתקיימו בך דברי הנביא יחזקאל: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם".
ד"ר יעקב לביא, מנהל היחידה להשתלות לב במרכז הרפואי שיבא, תל השומר
לפנייה לכתב/ת 
עמדת הרבנים גוזרת מוות על מועמדים להשתלה
צילום: עופר מאיר
מומלצים
