פרשת האי היווני
טלי חרותי-סובר התעייפה קצת ונסעה לנוח בפארוס שביוון, שהוא אי חביב במיוחד, וחזרה עם המלצות על אוכל. החל בסופלאקי ברחוב, דרך טברנות עממיות, וכלה במסעדות מתוחכמות יותר
אם תכננתם לטוס לחופשה בחו"ל. בפסח הבעל"ט, או בקיץ הקרב, אני מציעה לכם לשים פעמיכם אל האי היווני המקסים פארוס. למה פארוס? בגלל חופי התכלת, הכפרים הציוריים, תחנות הרוח המשוחזרות, המנזרים היפהפיים שבראשי ההרים. גם בגלל המרכז הרוחני של ניסים אמון, עמק הפרפרים השווה, המגדלור הרומנטי וכן, גם האוכל.
כמו מרבית תושבי יוון, גם תושבי פארוס הם חובבי טברנות גדולים. מסיבה לא ברורה שזור האי במאפיות רבות שמוכרות לחמים מצוינים, מאפים, תופינים ומיני תרגימה, החל בבקלאווה המקומית נוטפת הדבש, וכלה בעוגות עטורות קצפת. בעלי שן מתוקה (כמוני) יחושו כי הגיעו לגן עדן.
מקומות מתוקים
באי שוכנות שתי מאפיות מצוינות. הראשונה נמצאת בכניסה לכפר מרפיסה (Marpis) אליו תגיעו כדי לבקר תחנות רוח ישנות, או לטפס רגלית למנזר
אנטוניוס הקדוש ממנו נשקף נוף עוצר נשימה. אחרי הטיול (או אולי לפניו) תוכלו להשיב נפשכם אצל "ניקיט'ס". שם, על הכביש ממש, תשבו ליד אחד החלונות הגדולים, תביטו במקומיים המתנהלים לאיטם ותיהנו מאחד המעדנים שיהיו, באופן מפתיע, זולים בהרבה מן הקפה שליד. זהירות: המבחר העצום מקשה על הבחירה וכל מעדן הוא נושא בחובו פצצת קלוריות טעימה.
מאפיה נוספת (שהמקומיים טוענים כי היא הטובה באי) עומדת בתוך מבנה מרובע, על הכביש הראשי ליד הכניסה לכפר צוקליה. מאפי הריקוטה והקינמון וכן משולשי בצק העלים נוטפי הדבש, לתוכם הוזרקה קצפת טרייה, מוכרים היטב לכל חובב מתוק באי.
קלמרי וחורטה בפריקיה
שתי ערים בלבד בפארוס: הבירה פריקיה (Parikia) והעיר הצפונית נאוסה (Naoussa). שתיהן ערים קטנות, ששוכנות לחופו של ים, מתהדרות בנמל, וגם במתחם עתיק שסמטאותיו הלבנות צרות ומרפסות הצדדים נוגעות אחת בשניה.
קרוב מאוד לנמל הפריקיאני עומדת תחנת רוח עתיקה ומשוחזרת ולידה, ממש בכניסה לרחוב השוק העתיק, הטברנה הביתית בעלת השם המחייב כריסטוס (Christos).
בכריסטוס תפגשו את בני המקום המגיעים לארוחת צהרים. התפריט משתנה מידי יום ומציע תבשילים עממיים מן המטבח היווני. שם פגשנו את החורטה, אותו ירק דמוי תרד מריר הנקטף בשדות הבר. בעזרת בישול קצר במים רותחים והרבה לימון ושום הוא הופך חיש קל למעדן אמיתי. בכריסטוס אפשר למצוא גם צלחת קלמרי ברוטב עגבניות סמיך ולבבות ארטישוק ברוטב לימון. כמו בכל טברנה יוונית גם פה הוגש האוכל על צלחות פשוטות בלוויית לחם טרי שנפרס זה עתה.
מקאבארניס ועד קוסטס בנאוסה
חלקה העתיק של נאוסה עמוס חנויות סטייל שנקין והמון מסעדות. קאבארניס(Kavarnis), היא מסעדה יפהפייה הממוקמת ליד הכנסיה הקטנה בבית יווני בן מאה, ומציעה אח מבוערת בחורף, מוסיקה חיה בכל יום רביעי ואוכל מצוין בכל ימות השנה. כיוון שאת המטבח מנהלת בריטית החיה במקום, התפריט אינו כולל אוכל יווני מקומי, אלא מנות הכוללות פירות ים, מיני בשר שונים, מנות צמחוניות ואפילו קוויאר. במקום תמצאו גם בר אלכוהולי מגוון. לא זול בקאבארניס, אך האוכל המוקפד, גומחות החלונות המקומרים, הקירות הלבנים וריצפת האבן הכהה מושכים אליה הרבה מאוד מעריצים.
טברנה יוונית זולה הממוקמת ממש בכניסה למתחם העיר העתיקה היא אמברוזיה (Ambrosia). את פנינו קיבלו שולחנות פשוטים עטויים מפות משובצות בירוק-לבן, על השולחן עמד אקורדיון קטן וישן ומוסיקה יוונית מילאה את חלל האוויר.
המלצרית התקשתה מעט באנגלית והטבח (בסינר לבן וכובע טבחים) פשוט הזמין אותנו אל המטבח כדי לבדוק את תכולת הסירים. אל תחמיצו את עלי הכרוב הממולאים באורז ברוטב יוגורט. מנת הצלי החזירה למטבח של אמא והסלט היווני, חתוך גס ועמוס פטה ושמן זית, ניצח כמו תמיד.
סופלקי נעים וזול ניתן למצוא בסימטאות נאוסה העתיקה אצל קוסטס. חובבי הבשר הלבן יהנו (תמורת יורו ושמונים בלבד) מן הלאפה העבה והטעימה שמחבקת פיסות סופלקי מתובלות (עשויות בשר לבן או עוף) סלט ירקות, צ'יפס וגם מעט צזיקי המוסיף טעם מיוחד. בסופלקיה הזו ניתן למצוא גם שיפודים שונים, סלט חריף המורכב מגבינות שונות וגם מטבל בטעם שום לחובבי הריח.
כיוון שהאיזור נטול כתובות יש להגיע לעיר העתיקה ולשאול. כל אחד מן המקומיים ישמח להנחותכם.
מנורי בעטיפת שקדים
מסעדות בבתי מלון מעולם לא היו כוס התה שלי אבל המסעדה של מלון קאנאלס (Kanales) היא משהו אחר. המלון נח מעט מחוץ למתחם עיר העתיקה של נאוסה, וכולו חדרים לבנים –לבנים המשקיפים אל הים. עיצוב החדרים, כמו
המסעדה והבאר האלכוהולי הנדיב שופעים מוטיבים טבעיים שלוקטו מחופי האי: מהתקרה משתלשלים גזרי עצים שנשטפו מהים, בכל מקום פזורות אבנים יפות שלוקטו בחוף, ועוד. הנוף הנשקף מהמסעדה מאפשר לצפות לא רק בים אלא גם לעבר בריכת השחייה התכלכלה שבנויה בתוך ריצוף לבן.
יפה שם, במסעדה הזו, ושקט, למרות מספר לא קטן של סועדים. לצלילי הבי.ג'יס וכוכב נולד (של ברברה סטרייסנד וכריס כריסטופרסון..) טעמתי אני ממנת המאנורי (גבינה מקומית לבנה חצי קשה) שטוגנה במעטפת שקדים, והוספתי עוד מנת שרימפס ברוטב זעפרן. שתיהן היו מעולות. הקרניבור גרגר מעל נתח צלעות חזיר נאה בתוספת תפוחי אדמה קריספיים ומשובחים. יין פארוס רזרבה שליווה את הארוחה הוסיף לשמחה. מפתיעים במיוחד היו המחירים שהתבררו כלא גבוהים בהרבה ממחירי כריסטוס או אמברוזיה. יאסו קאנאלס.
לצמחונים (וגם לא)
ארוחת צהריים צמחונית גדולה ומשובחת מוגשת כל יום מלבד ראשון, במרכז הרוחני טאוס (Taos), שמנוהל על ידי מורה הזן הישראלי ניסים אמון. המרכז היפהפה ממוקם על גבעה נישאה כחמישה ק"מ דרומית-מזרחית לנאוסה, ומציע מלבד אוכל (ובאר נעים הנושא את השם בודהה ופתוח בערבים), גם מדיטציות, סדנאות ולימודי זן. בשלב זה מנהלת את המטבח מירב, אישתו המצוינת של אמון. בהמשך יגיע למקום טבח תאילנדי. התפריט משתנה ("לפי מה שיש בסופר ואצל הירקן"), מרכיבי הארוחה טריים מאוד והבישול מצוין. בתיאבון ואל תשכחו למסור ד"ש.
לפנייה לכתב/ת 
