תביא חיבוק
הבון טון עכשיו הוא לחבק את המתנחלים ולהבין את שברונם. דיבוק החיבוק. למה מה קרה? מתי הם הבינו וספרו מישהו זולת עצמם?
משהו השתבש לחלוטין בשיח הפוליטי והוא הפך זה מכבר לדביק, מאוס, שקרי ומעושה.
הבון טון עכשיו הוא לחבק את המתנחלים, להזדהות עם שברונם, להיות אמפתים כלפיהם וסובלנים למחאותיהם, ובקיצור לאהוב אותם ולהבין אותם. הבכיין הזה הוא עכשיו האנדרדוג של החברה הישראלית. הנה אפוא תמורות הזמן: אך אתמול קרימינל ולפתע קורבן.
את כל האמפתיה שאיבדו הפלסטינים באינתיפאדה, ניכסו המתנחלים. החברה הישראלית שוכחת וסולחת.
המתנחלים כל-כך שקועים בצדקנותם עד שאינם מבחינים כבר שיחסם של רוב חלקי החברה הישראלית כלפיהם גובל באלטרואיזם צרוף ואף ביישועיות. השסע והעימות הנוקב התחלף באיזה חיבוקי רבתי. השלב הבא יהיה שהאזרחים יתבקשו לאמץ מתנחל.
יותר משנות דור הם אונסים את סדר היום הלאומי, מחליטים בשביל כולם, מוליכים ממשלות, קובעים עובדות ויוצרים מציאות כאוטית בלתי אפשרית שאין בה מקום לאיש זולתם. בעולמם אין ולא היה אף פעם מקום גם להם וגם לכל השאר. לא בדיבור משותף, לא במעשה ולא בתקווה. להיפך, חלומם היה לסיוטו של הרוב. ואף על פי כן, שיברו מעורר הבנה והזדהות ציבורית. מה עוד תבקשו?
הרי ידעתם שאתם הולכים לארץ מריבה, שנוכחותכם שם מחלוקתית, שמחיריה מאמירים ושרובו המוחלט של הציבור הישראלי אינו חפץ בשום סמלי ריבונות יהודית ברצועת המוות. אבל אתם לא שעיתם לאזהרות. הייתם כבר אנשים בוגרים, האמורים להיות אדונים לגורלם ולא אדוני הארץ, צריכים הייתם להיות אחראים למעשיכם, אולם ביכרתם לעשות מעשה ושהחברה כולה תישא באחריות.
הקלישאה לפיה ממשלות ישראל שלחו אתכם היא בקושי חצי אמת. במקרה של גוש אמונים וההתיישבויות האידיאולוגיות המובהקות שלו, הרי שהוא הוביל את הממשלות, לרבות ממשלות ימין מובהקות, ולא להיפך.
להתפלמס אתכם לא ניתן היה אף פעם. סירבתם לשמוע דברי כפירה במפעלכם. הייתם כה בטוחים וזחוחים בו. כל הספקות והביקורות חלפו לכם מעל הראש, ובעיקר מעל הלב. לחולקים על דרככם מבית התייחסתם כאל קטני אמונה. לפלסטינים כאל דומן. ובכל זאת הממלכה הייתה ערבה לכם עד תום. היא מימנה את הקפריזה בכסף גדול ובדם רב. איזה תועבות לא בוצעו כדי לרצות אתכם? "גילחו" ו"חישפו" עבורכם שוב ושוב (אפילו את השפה הזנו בשבילכם), סללו מערכות כבישים ליהודים בלבד, והכל מול עיניהם הכלות של שכניכם השקופים, שבהם מעולם לא הבחנתם.
והנה מחליטה מדינת ישראל להתחיל ולשוב ממסעות ההזיה שלה, להחזיר אתכם לתוככי מדינת ישראל, לפצות אתכם כהוגן, לאפשר לכם שיקום נאות וחיים טובים ובטוחים יותר. החברה האזרחית באורח פלא לא שוטמת אתכם ולא זרה, צוננת ומנוכרת לכם, להיפך, היא סולידרית עם כאבכם. מתי זה היה הפוך פעם?
אני סומך על הנהגת המתנחלים שתדאג לאבד את אהדת החינם של החברה בישראל, שגם ככה הפכה תמוהה, מוגזמת וסכרינית. הליכות האימים ותסריטי הבלהות שרוקחים קברניטיה יותירו אותם בלי העם ובלי הארץ. אשר לממלכה, אם יש כזו, ראוי שתיחשף ותופיע אחרי היעלמות ממושכת, ותגדע את היד שקמה עליה.
מומלצים
