אם הספרים היו מדברים

למה בלילה, לפני השינה, אנחנו סופרים דווקא כְּבָשִׂים ולא פִּילִים? שאלה מוזרה זו, היא שגרמה לסופרת אֶלִינוֹעָר קֶלֶר לכתוב את ספרה הראשון. וכפי שבחרה דווקא ברעיון הזה לסיפורה, כך גם קיימות סיבות, שבזכותן אנו בוחרים לקרוא ספר מסוים, ומעדיפים אותו על פני הָאַחֵר.

אולי הייתה זו הַכְּרִיכָה היפה, או אולי שם הסיפור, אולי הציור הוא שמשך את תְּשׂוּמַת לִבֵּנוּ, ואולי בכלל היה זה שילוב של כל שלוש הסיבות. האם ידעתם, שהסופר אינו הָאָמָּן היחיד האחראי ליצירת ספר? בתהליך המרתק מעורבים אנשים רבים: הָעוֹרֵךְ, הַמְּאַיֵּר, הַמְּעַצֵּב, הַכּוֹרֵךְ... כולם שותפים ליצירה. אז בואו נעצור לרגע ונבדוק: איך, בעצם, ספר נולד?

כמו בכל דבר בחיים, כמעט, השלב הקשה ביותר בכתיבה הוא - ההתחלה. סופר אמר פעם: "אם לא תכתוב את המילה הראשונה - לא יהיה כלל ספר". כמו המצאות ורעיונות רבים, הספר נולד קודם כל "בָּראשׁ". אצל סופרים, כמו אצל אָמָּנִים אחרים, הסיפור מתחיל כרעיון קְטַנְטַן וְדִמְיוֹנִי, שלרוב מופיע בצורה הכי מוזרה ומפתיעה שיש. כששאלנו את הסופר יוֹנָתָן יָבִין כיצד עולה במוחו הרעיון לסיפור, ענה: "אני לא יודע".

למעשה, רוב האָמָּנִים אינם מְתַכְנְנִים בדרך כלל רעיון כלשהו – הוא פשוט צץ לפתע. רעיון אחד נוצר בזמן שיחה על חלומות, בעוד רעיון אחר נוצר בזמן צפייה במתרחש ברחוב. רעיון אחד הופיע בשעת אחר הצהריים, בעוד אחר צץ בשעה שלוש לפנות בוקר. ספר אחד נכתב תוך חצי שעה, בעוד שכתיבת האחר הסתיימה רק כעבור שנתיים.

לכל סיפור יש סופר, ממש כפי שלכל סיר יש מכסה. מאחר שלדמיון שלנו אין גבולות, כך גם אין סוף לרעיונות שעולים לספרים ולסיפורים. בדמיונם, משחקים הסופרים בדמויות שהם ממציאים, מלבישים אותן בבגדים שונים ומשונים, משנים את הַתַּפְאוּרָה, את הסביבה ואפילו את החוקים. "אני מזדהה המון עם הדמויות. תהליך ההתפתחות שלהם הוא תהליך ההתפתחות שלי", אומרת הסופרת נֹגַהּ אֶלְגֹּם.

לרוב, סופר כלל אינו יודע מה יתרחש בסוף הסיפור, בדיוק כפי שהקורא אינו יודע מה מצפה לו בדף הבא של הספר. לעיתים קרובות, הסיפור פשוט מומְצָא מעצמו, מתפתח וּמִשְׁתַּנֶּה מרגע לרגע. למרות ההבדל הרב בין הספרים השונים, על דבר אחד מסכימים כל הסופרים: הסיפור בא מֵהַנְּשָׁמָה. מאהבה. הסופר הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה שלו. ונגלה לכם סוד קטן בעניין: לפעמים הסופרים אפילו בוכים בגלל דברים שכתבו.

לאחר שהסופר סיים לכתוב את הסיפור, הוא שולח עותק ראשוני של ספרו, הנקרא "כתב יד", אל בתי הַהוֹצָאָה לָאוֹר. הוֹצָאָה לָאוֹר היא חברה, שעוסקת בעריכת הספרים, עִיצּוּבָם וְהַדְפָּסָתָם, ולמעשה - מוציאה את הספר לאור העולם. לבתי הוֹצָאָה לָאוֹר נשלחים עשרות כִּתְבֵי יָד בחודש, אך רק מעטים מהם זוכים להתפרסם.

תהליך ההוֹצָאָה לָאוֹר יכול להימשך זמן רב, וישנם ספרים שמגיעים לחנויות רק לאחר כשנתיים. מתוך עשרות כתבי היד, בוחר הָעוֹרֵךְ, שקורא את כולם, רק את אלו שמעניינים אותו ביותר, ואז הוא מעביר אותם לַלֶּקְטוֹרִים, שקוראים את הסיפור ואומרים לו מה דעתם עליו. מה הם לֶּקְטוֹרִים? ובכן, הלֶּקְטוֹרִים הם למעשה מומחים בעניין שבו עוסק הספר.

במקרה של ספרי ילדים, למשל, המומחים הם לרוב ילדים! וכך קורה, שֶׁיָּעֵל אורְנָן, הָעוֹרֶכֶת הָרָאשִׁית מבית ההוֹצָאָה לָאוֹר צִיבְלִין, למשל, נֶעֱזֶרֶת בילדים בגילאי 5-11, הקוראים את כתב היד ואומרים לה מה הם חושבים עליו. אם הם אוהבים את הספר – הוא יוצא לאור! יופי של עבודה, לא? לאחר שהָעוֹרֵךְ וְהַלֶּקְטוֹר החליטו כי הספר מעניין, הם אומרים זאת לסופר שכתב אותו. כעת, מתחיל תהליך ההוֹצָאָה לָאוֹר.

בספרי ילדים, הַמְּאַיֵּר מהווה חלק חשוב מאוד מהסיפור עצמו. לאחר שהָעוֹרֵךְ והסופר מחליטים על הוצאת הספר, הם בוחרים מְאַיֵּר ומעבירים אליו עותק מכתב היד. הַמְּאַיֵּר מקבל הוראות כלליות מהָעוֹרֵךְ, כמו: כמה איורים דרושים ובאילו דברים לְהִתְמַקֵּד. הַמְּאַיֵּר קורא את הסיפור - ומתחיל לצייר.

"קודם כל אני מעלה בדמיוני את הדמות הראשית", אומר הַמְּאַיֵּר אִיתָמָר דָאובָּה, "לאחר מכן אני פשוט משחק איתה". באיור, בדומה לכתיבת הסיפור עצמו, האמן מניח לדמיונו להנחות את יצירותיו. הַמְּאַיֵּר מְאַפְשֵׁר לַדְּמוּת להציג עצמה בפניו, ואז מתאים אליה את כל שאר הדברים - מֵחֲבֵרֶיהָ לַסִיפּוּר ועד לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ.

לאחר שהאיורים מוכנים, הם נבדקים על ידי שלושה אנשים חשובים: הסופר, הָעוֹרֵךְ והַמְּאַיֵּר. "בעבודה עם מְאַיֵּר", אומרת הסופרת אֶלִינוֹעָר קֶלֶר, "הסיפור מקבל פָּנִים נוספות, שלא היו קיימות בהתחלה". שינויים כאלה מתרחשים בתהליך יצירה משותף, כשהַמְּאַיֵּר נותן, למעשה, צורה וצבע לדמויות שעד כה היו קיימות אך ורק בדמיונו של הסופר. "שלב האיור הוא החלק המרגש ביותר עבורי", מוסיפה הסופרת.

הַמְּאַיֵּר מַבְדִּיל בֵּין טֶכְנִיקַת אִיּוּר לְבֵין סִגְנוֹן אִיּוּר. הטכניקה היא השיטה והאמצעים בהם משתמש הַמְּאַיֵּר, ולרוב היא נשארת קבועה. סגנון האיור, לעומת זאת, מִשְׁתַּנֶּה בהתאם לאופי הספר ולקורא. דָאובָּה, למשל, אוהב מאוד את הדמויות שהוא יוצר, אבל מעדיף ליצור דמויות מצחיקות. הוא אוהב להשתעשע עם הדמות ולגרום לה להיראות אמיתית, אבל לא רגילה. אולם, הוא עדיין חייב להישאר נֶאֱמָן לסיפור. אם הסיפור אינו מצחיק, למשל, הדמות שֶׁיְּאַיֵּר לא תהיה מצחיקה.

בשלב זה נשלח הספר לעיצוב. הַמְּעַצֵּב מקבל לידיו תַּרְשִׁים של הספר, המכיל את הַקַּווים הַכְּלָלִיִּים שלו. בנוסף, נמסרים לידיו קובֶץ האיורים וקובֶץ נוסף, הַמֵּכִיל את הסיפור (כשלעיתים הוא מְנוקָּד). הַמְּעַצֵּב מקבל הַנְחָיוֹת מהָעוֹרֵךְ ויוצא לדרך. ומה הוא בעצם עושה?

הוא מתאים את האיור לַטֶּקְסְט, בכל עמוד, וּמְשַׁבֵּץ את האיורים ואת הטקסט, בהתאם לגודל הדפים. הַמְּעַצֵּב דואג גם שהצבעים ופרטים מסוימים באיור יהיו דומים לאורך כל הספר. בנוסף, הַמְּעַצֵּב בוחר איור אחד מתוך האיורים, שֶׁיְּעַטֵּר את הכְּרִיכָה של הספר. איור זה אמור להעביר את רוח הספר בצורה הטובה ביותר לקורא.

לאחר שנעשו כל הַהַתְאָמוֹת והסתיימו כל ההכנות האחרות, נוצר הֶעְתֵּק שֶׁמֶשׁ. הֶעְתֵּק שֶׁמֶשׁ הוא בעצם הדבר הקרוב ביותר לספר, לפני הַדְפָּסָתוֹ, ומשמש לצורך בִּקורֶת. למעשה, כעת יכול הָעוֹרֵךְ לבחון את העבודה הרבה שנעשתה עד כה. הָעוֹרֵךְ בודק את המיקום של הַטֶּקְסְטִים, התמונות והעמודים, וּמַשְׁווה אותם לאלה המופיעים על גבי לוחות הדפוס, רגע לפני ששולחים הכל להדפסה.

הֶעְתֵּק השֶׁמֶשׁ עשוי מנייר, ולכן אפשר לקפל ולחתוך אותו בדיוק בגודל הרצוי, שיהיה, למעשה, גודלו האמיתי של הספר. בסיום התהליך נוצר עותק ראשון של הספר. אנשי העריכה עוברים על הֶעְתֵּק זה בפעם האחרונה, ובודקים שאין כל טעויות במיקום העמודים, שכל האיורים נמצאים במקומם ושאין טעויות כתיב וניקוד. והנה סוד קטן: גם הירחון שאתם מחזיקים בו ברגע זה, יוצא לאור בכל חודש באותה הצורה ממש.

הֶעְתֵּק השֶׁמֶשׁ נלקח לְבֵית הַדְּפוּס, יחד עם צילום צבע הנקרא "אַיְרִיס". ה"אַיְרִיס" מְהַוֶּה, למעשה, דרך נוספת לבדוק את הספר, בזמן הדפסתו. זהו עמוד צבעוני מהספר, המאפשר לַדַּפָּס (בעל המקצוע האחראי על תהליך ההדפסה) לבחון את איכות הצבע ולכוון את כמות הצבע במכונת הדפוס.

הַדַּפָּס מדפיס כמה גיליונות לדוגמה, וְנֶעֱזַר לשם כך ב"אַיְרִיס" כדי לבצע את הַהַתְאָמוֹת. גיליונות הדפוס מוכנים בגודל קבוע. בכל גיליון נכנסים בין 12 ל-16 עמודים. לכן, מספר העמודים בספר מותאם תמיד לכפולות של גודל הגיליון, כדי לא לבזבז נייר.

לכל גיליון יש לוח דפוס משל עצמו. לוחות הדפוס, שהם תבניות עשויות מתכת, קבועים בגודל הגיליון. לוחות הדפוס נושאות תַּבְלִיטֵי אותיות, והם הַמַּצָּע שעליו מְרִיצִים את הנייר במכונות. כלומר, על לוחות הדפוס קבוע למעשה הספר עצמו. כעת הכול מוכן. לוחות הדפוס עומדים הָכֵן, הצבע מכוון והמכונות מתחילות בעבודתן.

כמות העותקים המודפסים משתנה בהתאם לכל ספר ובהתאם לקהל הַיַּעַד. כשמדובר בספרי ילדים, בית הדפוס מוציא כ-2000 עותקים הנקראים: מַהֲדוּרָה רִאשׁוֹנָה. כְּשֶׁאוֹזְלִים עותקים אלה ומתקבלות הזמנות נוספות לספר, מדפיסים מהדורה שנייה, וכן הלאה.

כְּרִיכַת הספר אינה מתבצעת בבית הדפוס, אלא בבית מלאכה הנקרא כְּרִיכִיָּה. ישנם סוגי כְּרִיכָה רבים (כְּרִיכָה עבה, כְּרִיכָה דקה ועוד...). בית ההוֹצָאָה לָאוֹר מזמין את סוג הכְּרִיכָה הנחוצה לו. בכְּרִיכִיָּה מכינים את הַקַּרְטוֹן שישמש לכְּרִיכָה, ועליו מדביקים את אחד הניירות המודפסים, הנקרא תַּדְבִּיק, ועליו מופיע איור הכְּרִיכָה ושם הספר. כך נוצרת הכְּרִיכָה. את הנייר המודפס, שהגיע מבית הדפוס, תופרים לתוך הכְּרִיכָה ו... ספר חדש נולד.

תהליך ההוֹצָאָה לָאוֹר יכול להימשך מספר חודשים. לעיתים הוא מתעכב בגלל טעויות וּלְבָטִים שונים. לפעמים צריך לבצע שינויים מסוימים בטקסט הכתוב, ולפעמים צריך לשנות חלק מהאיורים. "הציפייה ליציאתו לאור של הספר היא השלב הקשה ביותר עבורי", אומרת הסופרת קֶלֶר. ואילו עבור הסופרת אֶלְגֹּם, השלב המהנה ביותר הוא דווקא בבית הדפוס. היא כל כך מתרגשת, עד שהיא חוטפת לעצמה את העותק הראשון שיוצא ממכונת הדפוס.

מה שהחל בדמיון הופך, תוך מספר חודשים, לספר כָּרוּךְ ומאויר. את כל השלבים בתהליך מנווט הָעוֹרֵךְ, שֶׁמְּתַפְקֵד כִּמְפַקֵּחַ-עַל ודואג שכל פרט בספר יתבצע בצורה מושלמת. התוצאה היא למעשה הנאה גדולה עבור כולנו. ולמי מכם, הסופרים הצעירים שבדרך, שקיבלו עכשיו תיאבון לכתוב, הרי עצה קטנה מסופרים מנוסים: אין צורך ללמוד כדי לכתוב ספר. היו יְצִירָתִיִּים, כִּתְבוּ על כל נושא שעולה בדעתכם ותנו לו להתפתח ולזרום עם מה שאתם מרגישים. בהצלחה...

הידעתם?

• הספרייה העצמאית הגדולה ביותר בעולם נמצאת בִּנְיוּ יוֹרְק, אַרְצוֹת הַבְּרִית. יש בה מדפי ספרים באורך של 20.7 קילומטרים - מרחק כמעט זהה למרחק שבין תֵּל אָבִיב לִנְתַנְיָה
  

• ספריו של הסופר סִידְנִי שֶׁלדּוֹן זכו לכמות הַתּרְגּוּמִים הגדולה ביותר – הם תורגמו ל-51 שפות! ספריו הופצו בלמעלה מ-180 מדינות שונות
  

• הַקּוֹמִיקְס הקטן ביותר בעולם הודפס בשנת 1999 בְּהוֹלַנְד, והיה קטן יותר מִתְּמוּנַת פַּסְפּוֹרְט
  

• כתב היד העתיק ביותר, של התנ"ך בשלמותו, נכתב על ידי הסופר שְׁלמה בֶּן בְּוֹיַאעַא לפני למעלה מאלף שנים, ונמצא כעת בְּהֵיכַל הַסֵּפֶר
  

• אוֹטוֹבִּיוֹגְרַפְיָה היא ספר, שאדם כתב על מהלך חייו
  

• הספר המודפס הראשון היה התנ"ך. הוא יצא לאור בשנת 1456 על ידי ממציא הדפוס, יוֹהָן גוֹטנְבֶּרְג
  

• חוקרים מאמינים שֶׁהַסִּינִים היו הראשונים שעסקו בדפוס, וכי הם השתמשו בְּצִבְעֵי שֶׁמֶן, שנמרחו על אבנים חקוקות
  

• רב מכר הוא ספר מצליח ביותר, הנקנה על ידי אנשים רבים