ראש הממשלה ברק, שכל מעייניו בהישרדותו הפוליטית, עומד בפני הכרעה גורלית: להיות או לא להיות. במקרה שלו, עליו לבחור אם להיות שבוי או שפוי. כלומר, להיות שבוי בידי ערפאת והשמאל הקיצוני ולהידרדר למעשים שמשמעותם "המדינה תמורת הכסא", או להיות שפוי בחודשים הספורים שנותרו לו עד לסוף דרכו הפוליטית ולנהל את מלחמת אוסלו, שבתוכה אנו כבר נמצאים.
במשך שבע שנים הובלה ישראל תהומה על-ידי צמד ה"יוסי", יוסי הכוחני והמסית ויוסי החכם והמסוכן. למרות ארבעה ראשי ממשלה מוכשרים שהיו לה בתקופה זו, היא הידרדרה למציאות של ערב קום המדינה, כאשר פורעים ערבים הופכים את כל הארץ לחזית.
חלק ניכר מהשמאל מתחיל להתפכח, והדבר מתבטא בינתיים בעיקר בשתיקה ובמבוכה. אבל הממשלה והתקשורת עדיין נשלטות על-ידי המיעוט הקולני שקורא לתהליך הדמים "תהליך השלום", ללמדך כי הבולשביקים לא מתים, הם רק מתחלפים. תחת הסיסמה "מורשת רבין" וגיוס כבוד המת לצורכיהם של פוליטיקאים מסוכנים, הונחלה לעם ישראל במשך שבע שנים מורשת אחרת, מורשת ביילין-פרס-שריד. התוצאה: מלחמת אוסלו.
בין שאר השאלות הרטוריות המוצגות לאחרונה, בנוסף על "מה האלטרנטיבה?", נזרקות לחלל התקשורתי שאלות נוספות:
- האם אפשר להחליף ראש ממשלה תוך כדי מלחמה? התשובה היא כן. גם בריטניה החליפה תוך כדי מלחמה את צ'מברליין בצ'רצ'יל ורק אז חל מפנה בניהול המלחמה, עד לניצחון הסופי על היטלר. אין אפשרות לנהל מלחמה בהנהגתו של ראש ממשלה שאיננו קולט שמדובר במלחמה ולא בשלום. הניהול הלקוי של מלחמת אוסלו החיש את נפילתו של ברק.
- האם יש טעם להילחם באויב אם ממילא בסופו של דבר נשב אתו ליד שולחן הדיונים? התשובה היא כן. קודם כל יש לנצח את האויב. נ-ק-ו-ד-ה. צ'רצ'יל לא חשב לשבת מול היטלר, אלא פעל בנחישות ובנחרצות להכרעתו. כך יש לנהוג גם עם ערפאת. לא יהיה שלום ולא יהיה מו"מ לשלום כל עוד ערפאת חי. כל עוד ברק שבוי בידי הקיצונים ואינו מפנים עובדה פשוטה זו, אין לו כל אפשרות להוציא את מדינת ישראל מתהום אוסלו, ועליו לפנות את כסאו. ניסיון לדבוק בכסא בחסדי ערפאת יהפוך את ישראל למדינה המתקיימת בחסות הטרור.
- האם יש טעם להגן על מקום כזה או אחר? התשובה היא כן. מי שאינו יכול להגן על קבר יוסף או על קבר רחל, לא יוכל להגן גם על קבר יצחק (רבין). מי שאינו יכול לשמור על קריית ארבע או על התנחלות פסגות, לא יצליח בעתיד לשמור על קריית שמונה או על התנחלות כוכב יאיר. מי שחושב שהגנת מיתחם מסוים המוקף באוכלוסייה ערבית עוינת היא משימה שגויה בעליל, אומר למעשה שהגנת מדינת ישראל, השוכנת בלב אוקיאנוס ערבי ומוסלמי, שגויה אף היא.
אם ברק מעוניין להציל משהו מכבודו, אין לו ברירה אלא להתנער מערפאת וביילין-פרס-שריד, להכיר במציאות, ולנהל את מלחמת אוסלו כאילו אין בחירות. עליו לקלוט שעם הרוצח ערפאת לא נותנים ונותנים, כי המצב של "יורים ובוכים" - הם יורים ואנחנו בוכים - חייב להיפסק. עליו ליישם את "מורשת רבין": לשבור להם - לערפאת ולמחבליו - את הידיים והרגליים. עליו להתחבר באמת עם הרוב השפוי, לנוכח המלחמה שבתוכה אנו כבר נמצאים. הרוב השפוי חפץ חיים ולפיכך הוא חייב לבחור בניצחון במלחמת אוסלו.
ד"ר רון בריימן, חבר הנהלת חוג הפרופסרים לחוסן מדיני וכלכלי
