יונדאי טוסון טורבו-דיזל - יותר טוב?

לא ברור אם יבואני יונדאי עושים שימוש בקמיעות, משתטחים על קברי צדיקים או מזליפים על גופם מי קודש. מה שבטוח, לעיתים נראה כי מישהו, במקום כלשהו עם השפעה רבה, מאד מעוניין בהצלחתם. מה שכמובן לא נעלם מעיני המתחרים הרבים בשוק הרכב הישראלי.

קחו לדוגמה את הטוסון. אם לא די בכך שיונדאי מסוגלת למכור רכב פנאי-כביש-שטח עם אבזור ומפרט ובמחיר שאף אחד לא יכול להתחרות בה, יש לה גם טוסון בגרסת דיזל-אוטומט - ולאיש מלבדם אין לכך אלטרנטיבה. שזה פחות או יותר כאילו אמרתם שיונדאי-ישראל משכו בזרוע מכונת ההימורים, והכסף פשוט אינו חדל מלזרום.

תא הנוסעים אינו שונה מבחינה זו, ואף הוא זהה כמעט לגמרי לזה של גרסת הבנזין. אותה סביבה נעימה עם שילוב נאה של פלסטיק בהיר וגוונים מתכתיים. התחושה הנוקשה מעט של חלקי פלסטיק שונים אינה נעימה במיוחד, אך הנדסת האנוש טובה, למעט חריגים קלים כמו תפעול מחשב הדרך המוזר או כיוון גובה המושב.

רמת האבזור אחידה, וכוללת בצד הבטיחותי ארבע כריות אוויר, שני וילונות ובקרת אחיזה. לצדם בקרת אקלים ומחשב דרך, אך לא מערכת שמע. האזור השמור לנוסעים מאחור נעים למדי, תא המטען שימושי ונוח וגם כאן, הדלת האחורית מפוצלת ומאפשרת פתיחת חלון בלבד.

אלא שאת הפרט המעניין בטוסון הזה לא רואים, אלא אם פותחים את מסכה המנוע. מדובר ביחידת טורבו-דיזל בנפח 2.0 ליטר, שפגשנו בדגמים שונים של יונדאי וקאיה בעבר. המומנט המרבי (25 קג"מ ב-2,000 סל"ד) גבוה במעט מגרסת הבנזין (24.6), ועם 112 כ"ס של הספק מרבי, מדובר בנחיתות הספק של 61 סוסים משמעותיים. ללא ספק הבדל מהותי כאשר מתחשבים במשקל מעט גבוה יותר (1,655 ק"ג). נתונים אלה מביאים עמם זינוק (זחילה) ל-100 קמ"ש ב-16.1 שניות (10.5 בבנזין) ומהירות מרבית לא ממש רלוונטית של 162 קמ"ש.

תחילת תנועה בטוסון דיזל אינה מאפשרת לשכוח איזה נוזל חביב עליו. הוא מטרטר קלות כאשר הוא קר, שקט מעט יותר לאחר שהתחמם וסביר בתנועה עירונית. הצליל הנוכח והמטריד לא פעם, נעלם כמעט לגמרי רק בשיוט על הכביש המהיר. כך גם זינוק ראשוני לתנועה נינוחה, שמבהיר כי המנוע הזה אינו מודרני במיוחד. התגובה הראשונית מהוססת ואיטית, לפחות עד שהמנוע והמגדש נכנסים לתחום המחייה לו תוכננו. זאת אומרת, מעל 2,000 סל"ד.

רוצים תנועה זריזה משום מה? שם המשחק יהיה "שמירה על מומנטום". האצות ביניים עם נניח שלושה נוסעים וציוד, פשוט אינן טובות מספיק. קחו זאת בחשבון, בעיקר אם אתם מרבים לנהוג בכביש (בשטח זו כמובן אינה בעיה) עם חברה ומטען.

התיבה האוטומטית זהה לזו שבבנזין, אך אופייה המעט-עצל ויחסי ההעברה הארוכים מתאימים יותר ללוגם סולר בעל הרבה מומנט בסל"ד נמוך יחסית. לצערנו, גם כאן נוטלת התיבה פיקוד גם כשהיא במצב ידני, ולמרות שהקו האדום ממוקם ב-4,500, היא תחליט בדרך כלל להעביר הילוך ב-4,000.

האם תחנת הדלק והחסכנות המפורסמת של דיזלים תאפשר לטוסון לרשום נקודות חיוביות בסעיף המנוע? ככה ככה. תחת עומס לגם הטוסון כ-7.4 ק"מ לליטר, בנסיעה רגועה יותר ירד הממוצע לאזור ה-8.5 ק"מ לליטר. זה כמובן טוב בהרבה מהבנזין שצרך אצלנו כ-6 ק"מ לליטר, אך מאד לא מרשים בהתחשב בסוג המנוע.

התנהגות?

הרבה הבדלים מגרסת הבנזין בה נהגנו, לא גילינו. זה טוב, זה בטוח, ובעיקר - וזו נקודה חשובה מאד עבור יונדאי - אינו נופל ממתחרים יפנים בגודל דומה. התגבור המשתנה של ההגה מעט פחות משכנע מזה בבנזין, ואלו חדשות לא ממש טובות. לעומת זאת, תחושת "הנעה קדמית" יש גם כאן, הניהוג צפוי ובטוח וריסון התנודות טוב יחסית לקטגוריה הזו, שאמורה להציע גם יכולת שטח מסוימת.

אפרופו, כפי שכבר גילינו בעבר, הטוסון מתאים עצמו בעיקר לנהיגת שבילים נינוחה ובטוחה באופן מרשים. לא רק שהנדנודים האופייניים לכלים "רכים" נחסכים במידה רבה, גם נוקשות המתלים היחסית בעיר והנוחות הבינונית מחוץ לה, נשכחות כאן תודות לרמה גבוהה יחסית של בליעלת מהמורות סדרתית. הבלמים? היינו ממליצים ליונדאי לבדוק את מצב הדיסקים ברכב המבחן. לא אהבנו את הרעידות, ולא את חוסר היכולת היחסי.

אותו תג-מחיר תחרותי שהפך את הטוסון לקנייה כה-כדאית, מלווה את גרסת הדיזל. היא אמנם יקרה ב-5,000 שקליםממנוע הבנזין, אך עם 178,000 שקלים היא זולה מלוגמי בנזין מקבילים. נכון שהתחרות אינה ישירה, אבל התמורה בהחלט טובה, בכל דרך בה תביטו בעסקה.

מה זה אומר? שעד בואו האפשרי של הקאיה ספורטאג' הזהה למעשה, המתחרה הקרוב ביותר לטוסון דיזל הוא... טוסון בנזין. וביניהם? הדיזל חסכוני יותר (ההפרש תלוי באופי הנסיעה), אך בפירוש עושה שימוש במנוע מיושן יחסית, ומעט חלש לטעמנו, בעיקר בשילוב עם תיבה אוטומטית. הבנזין לעומתו לא רק זול יחסית, הוא גם חזק, שקט, זריז ונינוח יותר. מבחינתנו, אם אינכם נוהגים מרחקים סופר-ארוכים, הבחירה בטוסון חייבת להיות אחת - והיא לא דיזל.