מה לפינוי ולדמוקרטיה?
מה לא דמוקרטי? לפנות את היישובים ללא משאל עם, או להיות חלק ממשטר כיבוש?
הקולות הקוראים למשאל עם על תוכנית ההתנתקות, מדברים בחלקם בשם הדמוקרטיה, ובשם הטענה כי יש מגבלות על כוחה של הממשלה במשטר דמוקרטי. הדיון נסב לרוב סביב שאלת הסמכות של הממשלה והכנסת להכריע כפי שהכריעו, תוך התייחסות הן לשאלת זכותם של אנשים לא להיות מפונים מבתיהם בכל מקרה או לחלופין ללא משאל עם, והן לשאלת הלגיטימיות של פעולה שלדעת רבים עומד בניגוד למדיניות שלאורה נבחר ראש הממשלה שרון.
מיקוד הדיון בשאלות אלה מחמיץ את האבסורד שבטענה לפיה נעדרת החלטת הפינוי לגיטימיות דמוקרטית, ועל כן יש לערוך משאל עם. כזכור, בעזה חיים כמה אלפי אזרחים ישראלים, ולצידם מיליוני פלסטינים. הפלסטינים החיים בעזה ובשטחים בכלל חיים תחת משטר שאינו דמוקרטי כלל, קרי שלטון הכיבוש הישראלי. שלטון זה בנוי על ניתוק הקשר החיוני לדמוקרטיה בין ממשלה שולטת ובין הסכמת הנשלטים לשליטה באמצעות בחירות. אורכו ואופיו של הכיבוש, לרבות טשטוש הגבול בין ישראל והשטחים על-ידי מפעל ההתנחלויות, גם מאיימים על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.
לא ברור אם כן באיזו דמוקרטיה נאחזים המבקרים את הלגיטימיות של פינוי ההתנחלויות, לרבות אלה הדורשים משאל עם. ה"דמוקרטיה" שהייתה ללבנים בדרום-אפריקה כונתה בשם האירוני "דמוקרטיה של גזע אדונים". כזו היא ה"דמוקרטיה" של המתנחלים בשטחים. הם חיים בשטחים כבעלי זכויות הצבעה לשלטון הישראלי, ונושאים שלל זכויות פוליטיות, אזרחיות וחברתיות. לעומתם, תושבי השטחים הפלסטינים חיים כנתינים חסרי זכות בחירה בשלטון הישראלי, ותוך שמכלול הזכויות שלהם נשלל. הטענה כי צעד שעשוי אולי להביא לתחילת סיומו של מצב אנטי-דמוקרטי זה הוא עצמו אינו דמוקרטי, מהווה שימוש ציני בשיח על דמוקרטיה וזכויות.
הדיון הציבורי בדרישה למשאל עם מתנהל בצורה הממחישה עד כמה הופנמה בישראל שלילת הזכויות של הפלסטינים. בקנדה הצביעו תושבי קוויבק במשאל עם על השאלה האם להיות עצמאים או להמשיך ולהיות חלק מקנדה; תושבי מזרח טימור הצביעו במשאל עם על השאלה האם להיות חלק מאינדונזיה או להתנתק ממנה; תושבי צפון-אירלנד אישרו את ההסכם שהגדיר את עתידם וקבע את היחסים המורכבים בינם לבין בריטניה ואירלנד (במקרה זה גם תושבי אירלנד הצביעו במשאל עם מקביל, בגלל הצורך לתקן את חוקת אירלנד כדי להתאימה להסכם, אך לא תושבי בריטניה ששולטת בצפון-אירלנד).
הרעיון של משאל עם מקובל אם כן בכמה מדינות כחלק מזכותו של עם להגדרה עצמית ולקביעת עתידו. רק אצלנו מועלה הרעיון המוזר שהעם שיכול להכריע האם הפלסטינים יזכו לעצמאות או ימשיכו לחיות תחת כיבוש ישראלי הוא העם הישראלי השולט בהם, ולא העם הפלסטיני. וזאת, בשם הדמוקרטיה.
עקירת אנשים מבתיהם היא בוודאי אקט קשה, בעיקר עבור מי שנולד בבתים אלה. אך לתאר את ההחלטה על הפינוי, כאשר הישיבה בבתים אלה היא חלק ממשטר כיבוש שמעקר את הדמוקרטיה מיסודה, כהחלטה בעייתית מבחינה דמוקרטית, מהווה עיוות וניצול שם הדמוקרטיה כדי לנסות ולהנציח את המשטר הלא דמוקרטי בשטחים.
ד"ר אייל גרוס, מרצה למשפט חוקתי ובינלאומי באוניברסיטת תל-אביב
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
