המקום הנמוך בעולם
פה לא שולחים שגריר לשום מקום ובטח שלא דרוש מנהיג: "הדוגמניות" של ערוץ 10 היא הדבר הכי מרושע, נמוך ומרענן שיש בטלוויזיה שלכם. סמדר שילוני תעקוב מדי שבוע אחר הוואנביז ותתפלש איתן ועם בטי רוקוואי בבוץ. ולפתיחה: סקירת הדמויות, כולל אינס, מלכת הביצה
אני לא מאמינה. אני לא מאמינה. לא, אני לא מאמינה! סוף סוף קאלט ציוני גאה! ולא בערוץ נישה אלא כאן, בסמטה הצדדית של הסקאלה, במסחרי, כמעט באנטנה! עיני דמעו מאושר כשצפיתי בבנות-הכפר שבחיים לא ראו לימוזינה אומרות שלום
אחרון לחבר (שמן הסתם ייזרק אחרי התוכנית), וחודרות אל המלון המפואר דן תל-אביב (לחדרים שהם רק שלהן!), משיקות מים מינרלים בגביעי שמפניה ומשתאות באורגזמה קבוצתית למראה שעון-יד. חזון אחרית המסך הקטן, רבותי. כש"איימיש בעיר" פגשה את לימור דגני.
הכינו את שקיות ההקאה
ערוץ עשר מנער מעליו את הפולניות המתחסדת ולוקח את הצד הטראשי, הרדיקלי, הנהנתן (שימו לב לקטע הווידאו המצורף "אני פולניה" - אין דוגמא טובה מזו לאי תקינות פוליטית). באין מכרז הוא יכול להרשות לעצמו לעשות את התוכנית הכי פחות מלוקקת וחפה מאידיאליזם מתיש. עובדה: מהרטה התורנית עפה על הפרק הראשון ("יש לה מבט ריק בעיניים"), והשופטים אפילו לא מצמצו. אחרי הרעלת הפטריוטיזם של "השגריר" אין דבר מרענן יותר משייק בועט של וואנביז שרובן עוד זוכרות את החומר מהבגרות בכלכלת בית. אם יעל בן דב חלמה להופיע על השער של "לאשה", הדוגמניות יגידו תודה אם מישהו ישים אותן על השער של "אקסטרא". אז קדימה, תזמינו שליחות לג'אנק הכי סותם עורקים שאתם מכירים, ותנו למויישה אופניק שבכם להתפלש במדמנה הממכרת של הדיוות מיקי בוגנים ובטי רוקוואי.
רוצים תהילה? ובכן, תהילה עולה. וכאן אתן מתחילות לשלם. בזיעה! שיהיה ברור: אכזריות היא שם המשחק. גם כאן השימוש במונח ריאליטי לא מלמד על דמיון או נאמנות למציאות. אנחנו כאן כדי לשסות את המתמודדות האחת בשניה, לא כדי לגעור בשופטים שקוטלים אותן. אם אתם חשים בדחף לצקצק מול הרזון הטראגי של הפרגיות ולפעור את הפה כשאשל עזר הוזה על קילואים עודפים, תרגישו חופשי לצקצק את עצמכם לערוץ אחר. אנחנו פה בשביל דם, דמעות מושחרות ממסקרה ושריטות יבשות שלא ישאירו סימנים, בכל אופן לא כאלה שמייק-אפ נוזלי יתקשה לכסות. אז אנא, בבואכם לצפות בדוגמניות השאירו את משקפי השגריר בבוידעם הקונספטואלי שלכם. פה לא דרוש שום מנהיג, ואם הכנתם מבעוד מועד שקית הקאה, תנו אותה למי שזקוק לה באמת. הן תודנה לכם.
ופרה-אקספוזיציה: הראשונה שהמדור בוחר לנפות מהסט היא דווקא גלית גוטמן. בעוד כל שאר הצוות לא מהסס לפתוח פה ג'ורה ולרדת למקום הכי נמוך בטלוויזיה, אייס-גוטמן, בפלסטיקיות טפלונית, נשארת זכה וקרירה. היא מציצה מטה ממרומי הריונה הפוטוגני ומנחה את "דרושה דוגמנית", דווקא במקום בו גועשים מיצי הצ'ילבה של המתמודדות והשופטים. גוטמן, למרבה הצער, היא לא התשובה לשאלה כמה נמוך אפשר ורצוי לרדת. ואיך בדיוק היא תרד? היא בכלל יכולה להתכופף עם הבטן הזאת?
הדוגמניות – קווים לדמותן:
אינס - יקירת המערכת. שלא תעזו לנפות אותה, כי אם היא הולכת, היא לוקחת את כולן איתה. בין ים הביצ'יות של התוכנית, אינס היא פינצ'רית-רחוב שלא מהססת לנבוח על כל רוטווילר ששוקל לרחרח את אחוריה או מבקש ממנה, רחמנה ליצלן,
להסתובב. אינס היא הלב הפועם של התוכנית, הקרקע החקלאית הכי חמה באזור, וכמו כל פיסת אדמה היא תשתבח ככל שתפנקו אותה בעוד זבל. לרשום בטאבו במיידי.
מפתחת יריבות עם: אנג'ל (בגלל שהיא לא זכרה להעיר אותנו אני צריכה לסבול?!), ויקטוריה (היא מקנאה כי אני יותר יפה) ובעצם עם מי לא.
ציטוט: "אני לא סובלת בנות. אין לי בעיה לריב עם בנות או לדרוך על בנות אם צריך, ואני לא מתכוונת להתחבר לאף אחת".
סיפור: בגיל 18 היא אשכרה יצאה לעבוד, וזה לימד אותה המון על החיים.
תפקיד: להסתכסך וללכלך. שאחרים ישפשפו.
טייפ: ויק.
הגנים: מטרנסילבניה.
אוולין - יש לה ילד. ההוכחה שגם עם רגל אחת בשנות השלושים עדיין אפשר לשאוף להיות דוגמנית, או לפחות עוד לא מאוחר להעמיד למכירה את הקישקע שלך בריאליטי טראש. אליבא דה אשל עזר יש לה בטן שלא נעים לצלם אותה, כי היא בטן של אחרי לידה, וזה מהבחור שלדבריו נורא אוהב לידות.
סיפור: היא פה בשביל הבן שלה.
תפקיד: האשה עם היד על הבלוטה, כי כלבים, ילדים וסיליקון תמיד גונבים את ההצגה.
ציטוט: "אני חולמת להיות בכביש איילון, איפה שיש פקקים".
טייפ: נינט + קרן מיכאלי.
אנג'ל - שרמוטה של תשומת לב. פרובוקטיבית בלירה ("בואי נגיד שאת קמה בבוקר ואני במיטה. איך תגיבי?"). עמוסה בהגנות, חסרת ביטחון ורגישה מתחת לחזות המחוספסת. התפרקה כבר בצילומים הראשונים. מאד רצתה, אבל טרם הצליחה באמת לריב עם מישהי מהבנות (למעט אינס, אבל הנקודה הולכת לאינס).
סיפור: אף פעם לא הסתפרה.
תפקיד: הפריחה שתשחרר מילים גסות.
ציטוט: "יש בנות שנרתעות ממני, אבל הן יכולות למצוץ לי"; וגם: "כל הבנות מקצועיות והתמונות של כולן מדהימות, לצערי"; ולסיום: "באמא 'שלך?" (בתשובה להודעה של גלית גוטמן שהיא ממשיכה הלאה בתוכנית).
טייפ: רונית אלקבץ לעניים.
דמויות משנה:
עדי סטרול: כלבת השעשועים המגניבה של התוכנית שמתקרבת בצעדי ענק אל עבר הכאפה. רקדנית מועדונים. בפעם הבאה שהיא שואבת שומן, שמישהו יוציא ממנה גם את התיכון. לא סותמת את הפה. (יש קשר לאבי?)
טייפ: כשהיא תהיה גדולה היא תהיה ליהי אלון.
מיתר: המיוחדת. מצוידת בשיק קיבוצניקי ובאהדה הגורפת של השופטים. האנטיתזה של עדי סטרול, וגם הספיקה בפרק הראשון ללכלך עליה ("היא שקרנית וצבועה") ועל דניאלה פרי ("רואים בבירור שעין שמאל יותר גדולה מעין ימין"). לנו יש חזון ובו מיתר מתפקעת והרבה הרבה ג'יפה זורמת החוצה, רצוי כשסטרול באזור.
טייפ: עדי נוימן מועשרת לסת.
ליאת א': ברזילאית מאומצת, מאז שהיא הגיעה למלון להיות דוגמנית, זה הדבר היחיד שהיא חושבת עליו. הספיקה להיכנס בנטע (שהגיעה ממשפחה שכולה), בגלל שהיא כל היום רוצה להתקשר הביתה.
טייפ: ג'ניפר לופז לאנשים שחייבים הרבה כסף למס הכנסה.
אלכסנדרה: המתוקה, ואי לכך היחידה שהתבקשה לחייך בצילומים. עוזרת למשפחה שלה בכסף מגיל 14. ישנה בסלון כי האחים שלה גנבו לה את החדרים. חולמת לצאת מבאר שבע.
טייפ: מג ריאן. רק אם מתאמצים.
אולגה: ברמנית מבאר שבע, רוצה לעבור לתל אביב אבל מפחדת מכל הקווים של האוטובוסים ("יש שם כל כך הרבה, בבאר שבע יש רק 30 קווים"). לא מבסוטית מכל הקטע הזה של להשתין בישיבה. לא שמעה על עמית מכטינגר.
טייפ: עמית מכטינגר.
נטע: באה ממשפחה שכולה (מיקי בוגנים: "את זה הבנו כבר")
ציטוט:"אני חושבת שעמדתי בזה בגבורה" (על יום הצילומים הראשון).
טייפ: דומה למישהי שאתם מכירים.
הבלתי מורגשות: ליאת ב' - הבמבי (מירי בוהדנה לקבצני צמתים); ויקטוריה; מיה - שרוצה להיראות טוב כי אז אנשים מעריכים אותך ואתה לא סתם אפס מהרחוב (בר רפאלי ל.. טוב נו. לאף אחד).
ארבע המנופות או: המשפטים שכבר לא נשמע:
- "לפני שש שנים ירדתי 35 קילו" – אלכס (בטי רוקוואי, מחיית השפה העברית:"יש בה משהו חזרזריתי", אשל: "להוריד במשקל דחוף, לעבוד על הבטן בהול ועם האף אני לא יודע מה אפשר לעשות").
- "אמא שלי היא חני פרי" – דניאלה (רוקוואי: "יש בה משהו עגלי בפרצוף", אשל: "בלי הגלשן פשוט אסור לצלם את זה").
- "בגיל 14 עליתי לבד לארץ מאתיופיה" – רחלי (אשל: "המבט שלה ריק, ויש לה סוג של צלוליטיס", בטי:"הגוף מאוד סופגניה").
- "אומרים לי שאני דומה לסיון קליין" - סיון (אז אומרים).
בפרק הבא: המהפך! (או "אין לי מספיק שיער לקוקו!").
לפנייה לכתב/ת 
