שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הו ברצלונה: טיול בקצב הפלמנקו
    אז מי מהאירופאית יפה יותר - פאריז או ברצלונה? ומה עם רומא ובפראג? 20 היפהיפיות הישראליות יצאו למסע גיבוש שארגנה להן חברת "דיזנהויז" בעיר הכי מקסימה בספרד
    חצי שעה אחרי שנחתנו בשדה התעופה של ברצלונה ויצאנו בשיירה ארוכה לעבר מסופי המטענים, התבררה הפדיחה הגדולה: המזוודות לא הגיעו. 19 מזוודות מתוך 26 פשוט נשארו בארץ.

     

    ולא שמישהו שכח להטעין אותן. הן גם לא אבדו בדרך. לחברת התעופה "איבריה", כך התברר בדיעבד, היה עודף מטען על הטיסה שלנו. מה עשו? הורידו את המזוודות והשאירו אותן בנתב"ג. לא אמרו מילה, לא הודיעו, לא התנצלו. פשוט שלחו נוסעים לספרד הקרה, כדי שיגלו שם, בשעת לילה מאוחרת, שאין עליהם ולו מברשת שיניים או בדל מעיל.

     

    24 שעות תמימות המתנו למזוודות שלנו. התנצלות עדיין לא קיבלנו. מצד שני, לכל אחת מהבנות הובטח כי תקבל החזר של 55 יורו על היום נטול הבגדים, וכך טסנו כולנו למחרת בבוקר לקניון במרכז ברצלונה, שם פתחנו בצהלה את היום הראשון של הטיול.

     

    איזה טיול? או, שאלה טובה. מי שלא היה איתנו בעשרים השנים האחרונות מתבקש להישאר כאן לרגע. האחרים יכולים לדלג על ההסבר. מדובר בטיול הגדול שמארגנת חברת הנסיעות "דיזנהויז" לפני תחרות מלכת היופי לעשרים המועמדות הסופיות, מתנת שבועון "לאשה". זהו טיול שכבר הפך למסורת, עם שבוע של פינוקים וכיף.

     

    שלג ירד בדרום ספרד

     

    ברצלונה קיבלה את פנינו לבנה לגמרי. לראשונה זה ארבעים שנה ירד שם

     שלג - כבד, אמיתי, סמיך - במיוחד לכבודנו. פעמיים סבבנו את הר היהודים, משם ניתן לראות את העיר כולה, עד ששכך השלג ויכולנו להשקיף על העיר הענקית, היפהפייה, העולה מן הים אל ההרים.

     

    מוזר לחשוב שהעיר הזו, המודעת כל-כך ליופי ולעיצוב, חייתה במשך מאות שנים עם הגב אל הים. למעשה, עד שהוחלט לערוך את האולימפיאדה בברצלונה בשנת 1992 היו תושבי המקום אדישים לקסמו. רק משהבינו כי עירם תוצף בעשרות אלפי ספורטאים ותיירים, הם קמו, ניקו ושיפצו להפליא את רצועת החוף, שהייתה עד אז ערב-רב של מחסנים מוזנחים והאנגרים נטושים, והקימו את הכפר האולימפי. על-פי חזונם, נועד הכפר לשרת את השחקנים האוליפיים ואחר-כך להפוך לאזור מגורים לתושבים שיפונו משכונות העוני, אלא שהמציאות עלתה על כל דמיון. בתוך שנים אחדות הפך אזור החוף לשכונת מגורים יוקרתית שלצדה מסעדות, אתרי בילוי ובתי מלון לרוב, והם משרתים היום את התיירים שמגיעים מכל העולם ואת תושבי העיר האמידים (והעניים? נו, הם נשארו עניים).

     

    ברצלונה על קצה המזלג

     

    ברצלונה, בירת חבל קטלוניה, היא עירם של פיקאסו, מירו, גאודי. עיר של אמנות ואדריכלות, היסטוריה ומוזיאונים, אוכל טוב, יין, סיאסטה בשעות הצהריים. עיר של רחובות רחבים וסמטאות צרות, חצרות פנימיות מוריקות ומרפסות שמהן משתלשלים צמחי גרניום שופעים. זו עיר של כיכרות ענקיות, קתדרלות עתיקות, חנויות קטנות ויקרות ובתי כל-בו גדולים. עיר של כל הסגנונות הארכיטקטוניים, מהרומי והגותי ועד הארט-נובו, והכל משתלב זה בזה בחן ובטבעיות. יש האומרים, שהיא אפילו יפה מפאריז.

     

    אי-אפשר "להספיק" את ברצלונה בכמה ימים. אבל הנה, על קצה המזלג, שמץ ממה שראו עשרים היפות שלנו בטיול הגדול שלפני התחרות:

     

    הראמבלה: הטיילת המרכזית של ברצלונה והיא זרועה לכל אורכה בקיוסקים

     לעיתונים, בחנויות פרחים וכלובי ציפורים ובכל מיני אמני רחוב ומיצגנים. אורכה כשני קילומטרים והיא נמתחת בין כיכר קטלוניה לבין הים. משני צדיה נמצאות החנויות האלגנטיות של העיר והרבה בתי קפה.

     

    הבוקרייה: שוק האוכל הנפלא של ברצלונה, הקיים כבר כ-600 שנה. במאה ה-19 עבר השוק שיפוץ והפך למבנה מקורה, המזכיר קצת תחנת רכבת אירופאית ישנה. בפנים נמצא מכל טוב: ירקות, פירות, בשר, גבינות, פירות-ים, לחמים ומיני מאפה, וכולם מסודרים טיפ-טופ, בצבעוניות מושכת עין ובדוכנים נקיים עד מאוד. כדאי לבוא מוקדם כיוון שהשוק נסגר בסביבות ארבע אחר הצהריים ודוכני הדגה נסגרים עוד קודם לכן.

     

    הרובע הגותי: בארי גותיק, לבה של ברצלונה. כאן ברובע ("הרומנטי", קובעות הבנות, ויש להודות שהן צודקות) נמצאת הקתדרלה המרכזית של ברצלונה ועוד אתרים נחשבים (שלא לדבר על מבוך הסמטאות ושפע החנויות היפות), אבל למי שאוהב מקומות קטנים וקסומים הכי כדאי להיכנס ל- Casa de Ardiaca שהיא חצר קטנה, מנותקת מן העולם, שבמרכזה מזרקה ומסביב לה חלונות מגולפים באבן ואריחי קרמיקה מעוטרים בצבעים המסורתיים צהוב-כחול-ירוק. בקיץ יהיה נפלא לשבת שם, להצטנן קצת מהחום ולחלום ("וגם זה מאוד רומנטי", מציינות הבנות, ושוב יש להודות שהן צודקות).

     

    מוזיאון פיקאסו: מוזיאון השוכן בתוך ארמון יפהפה מהמאה ה-14, ששימש בעבר כביתם של אצילי העיר. פיקאסו אמנם נולד במלגה, אך בא ללמוד אמנות בברצלונה בהיותו בן 14 ושהה בה כעשר שנים, שהיו המשפיעות בחייו. הוא זכר לעיר את חסד נעוריו, ובשנת 1968 תרם לה מאות רישומים וציורים, המסודרים במוזיאון בצורה כרונולוגית. כדאי מאוד להתלוות במוזיאון למדריך טוב, כדי שלא להחמיץ את כל הסיפורים והאנקדוטות שמאחורי האמנות.

     

    גאודי והעיר הגדולה: הפנים של ברצלונה. אדריכל מטורף, עקשן, חריג, איש בודד ללא משפחה וחברים, שהקדיש את עצמו בעיקר לעיר אחת והפך אותה לאתר עלייה לרגל גם למי שמעולם לא התעניין בעיצוב. 42 שנים מחייו

     עסק בתכנון ובבניית הכנסייה "לה סאגרדה פאמיליה" ("המשפחה הקדושה"), ועם הזמן אף עבר להתגורר בתוך המבנה הבלתי מושלם, שהלך וסגר עליו בעוד הוא הולך ומתכנס בתוך עצמו. בסופו של דבר לא זכה להשלים את היצירה המונומנטלית שלו, כיוון שנהרג בשנת 1926 בתאונת דרכים (האגדה מספרת כי הלך לאחור כדי להיטיב להתבונן בכנסייה, ואז נדרס על-ידי חשמלית).  כדי להתוודע לבתים של גאודי יש לשוטט ברחבי ברצלונה. כדי להתעמק ביצירתו - כדאי לבקר במבנה הנקרא קאסה מילה (Casa Mila) כאן, בקומה השישית של הבניין, שהוקם בתחילת המאה העשרים כבית מגורים מודרני לעשירי ברצלונה, בעליית הגג (שנבנתה למען המשרתות והכובסות), נמצא מוזיאון קטן, שבו ניתן לראות תצלומים ודגמים של עבודותיו השונות של גאודי. בקומה מעל מתנשאים מגדלי אבן וצריחים שניתן לשוטט ביניהם, ובקומה שמתחת נמצאת דירה משוחזרת, על כל הריהוט והציוד של תחילת המאה העשרים.

     

    פארק גואל: עוד מקום בעיצובו של גאודי שאי-אפשר לפסוח עליו. במקור הוא נועד להיות שכונת מגורים לשישים משפחות, מעין יישוב קהילתי קטן, אלא שגאודי בנה רק שני בתים, ואת שאר זמנו השקיע בבניית הפארק, שבו כיכר עצומה הניצבת על 85 עמודים מצופים בשברי כוסות וצלחות צבעוניות, שדרת עצי אבן ומזרקה בדמות לטאה. "זו ארץ דמיונית", אומרות לי כמה בנות, "כל המבנים של גאודי מזכירים בתי גמדים שמציצים מתוך פטרייה או מערה". האמת, הן שוב צודקות.

     

    ויוה דה לה רוקה

     

    צפונה מברצלונה, בערך שעה נסיעה, נמצא כפר המותגים "לה רוקה". בעצם, לא ממש כפר, יותר רחוב, אבל למה להיות קטנוניים. העיקר שלאורכו זרועות שמונים חנויות ובהן ממיטב האופנה העולמית בהנחות גדולות. בשעות אחר הצהריים של סוף פברואר המקום נראה די נטוש, אבל חיש-קל הוא מתמלא בקריאות חדווה של נציגות ישראל.

     

    שעה אחת בלבד הן קיבלו - והן ממלאות אותה ביעילות. עוברות, בודקות, משוות מחירים, יודעות כמה בדיוק עולה כל מותג בארץ, וחוזרות לאוטובוס ובידיהן שקיות קניות חומות, אליהן יכניסו אחר-כך גם את המתנות שקיבלו: חולצות מתנת אופנת "גולף", הלבשה תחתונה מתנת חברת "אינטימה", בגדי ים וחוף, וערכות נסיעה מתנת חברת "סבוקלם", מוצרי טיפוח לעור. העיקר שיהיה מה להביא הביתה.

     

    קצת יהדות בחירונה

     

    אי-אפשר לבלות שבוע בברצלונה בלי לצאת לטיול של יום אחד לכיוון צפון,

     לאורך החופים המופלאים של קוסטה ברווה. אנחנו עשינו את זה בחורף, שזה, אמנם, לא הזמן המתאים לבלות בבתי הקפה ובמסעדות הפזורות לאורך החוף הארוך, אבל על מקום אחד לא ויתרנו: חירונה.

     

    מדובר בעיר עתיקה, בעלת היסטוריה יהודית עשירה, עם רובע עתיק משוחזר ויפה, עם סמטאות אפלוליות ובית כנסת שאסור להחמיץ ביקור בו, ועם נהר שלגדותיו בנויים בתי שיכון צבעוניים. אם תרצו - זו פיסה קטנה של ונציה או קפיצה לעיר קסומה אחרת, פורטו שבפורטוגל, ושלושתן בעצם פרחו וזהרו באותה תקופה של תגליות גדולות, אי-שם במאה ה-15.

     

    בנות למופת

     

    והגיע הזמן לומר משהו על המועמדות: הן לא רק יפות. הן גם אחראיות, ממושמעות ודייקניות. כולן, כל עשרים הבנות. לאורך הטיול לא נרשם איחור, לא הייתה אף אחת שהיה צריך להתעכב בגללה ולו לרגע, לא היו מריבות או ויכוחים, לא הייתה הרמת קול. וכשמיכל וינר (מנהלת ההפקה של שבועון "לאשה") התבקשה לסכם, היא אמרה להן: "אתן קבוצה נפלאה, כל אחת מכן קיבלה את הציון עשר", והתכוונה לכל מילה. כצופה מהצד אני מסכימה איתה. היה כיף לבלות איתן.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הו ברצלונה: טיול בקצב הפלמנקו"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: משה ששון
    ארץ דמיונית. הבנות בפארק גואל
    צילום: משה ששון
    צילום: משה ששון
    הבנות והעיר הגדולה. אי אפשר להספיק הכל
    צילום: משה ששון
    צילום: משה ששון
    ים יבשה. יום אחד בחופי צפון ספרד
    צילום: משה ששון
    מומלצים