שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פיג'י: טיול בין 333 איים
    בפיג'י עדיין מלווים את השקיעה בטקס יומי שמבטא את העצב העמוק שחווים בני אדם בשעה שהשמש נוטשת אותם. מי שמתרגש פחות מטקסים מסורתיים מוזמן לצלול עם כרישים ולהתארח אצל צאצאי אוכלי אדם. ארבע שעות באוויר מסידני

    "בולה בולה, איפה את?"

    "כאן, מתנדנדת בערסל על חוף לבן, בין שני דקלים ועשרה מקומיים ששרים במלינזית לכבוד השקיעה. הנה מגיע המלצר עם קוקטייל הפאפיה שלי".

    "בולה" (שלום, ברוכה הבאה). 

    פטה-מורגנה? פיג'י, חברים!

     

    התשוקה העזה להגיע למעוזם האחרון של הקניבלים התעוררה אצלי אחרי עיון במגזין VOGUE האוסטרלי, בו התפאר מל גיבסון ברכישתו האחרונה - אי קטנטן בפיג'י שתמורתו שילם 35 מיליון דולר (או יורו, מה זה כבר משנה). כשנשאל למה דווקא פיג'י, הוא ענה: "כי אני יכול להרשות לעצמי". אז זהו, שגם אתם יכולים. 300 דולר וארבע שעות טיסה מסידני, ואתם שם.

     

    פיג'י, מדינה של 333 איים, מפוזרת בחצי הכדור הדרומי, 5,000 ק"מ

     דרומית-מערבית להוואי ו-2,000 ק"מ צפונית-מזרחית לסידני. חופים לבנים מוקפים בריף אלמוגים עצום, הופכים אותה למכה של צוללנים וליעד נכסף לנופשי בטן-גב. הרי געש מכותרים יערות-גשם מושכים חובבי טרקים מכל העולם.

     

    נאנדי: בין פתח תקווה לג'מייקה

     

    עם נחיתתנו בשדה התעופה הצנוע בעיר נאנדי קידמו את פנינו עשרות מקומיים בתלבושת עממית, כלומר בחצאית בלבד. פקיד משטרת הגבולות המנומנם, שטרח להתהדר בחולצה, היה זריז להפליא ותוך חמש דקות מצאנו את עצמנו מוטלים באם כל הסאונות הטורקיות. 

     

    טמפרטורה של 38 מעלות בצל ו- 95 אחוז לחות זה לא משהו חריג בנאנדי, בירת התיירות של פיג'י. חיכינו למונית ממוזגת, וכעבור עשר דקות ועשרים מוניות, כשהבנו שכנראה אין כאן חיה כזאת, נדחסנו בגבורה לטויוטה קינגז'ס מודל 72. ריח חריף של קארי לווה בנהג פטפטן מבנגלדש. 

     

    ויטי לֶווּ הוא האי הגדול בפיג'י. מתגוררים בו חצי מיליון תושבים, כ-60 אחוז מאוכלוסיית המדינה. באי שלוש ערים מרכזיות - הבירה סוּבה, עיר הנמל לאוטוקה והמוקד התיירותי נאנדי. בעוד החופים מספקים את כל מאווייו של התייר המערבי, פנים האי זרוע מאות כפרים פיג'יאנים מסורתיים.

     

    את הבוקר הראשון הקדשנו להתערות בנוף האנושי של נאנדי. ברחובות צרים ופקוקים הקורסים תחת חום השמש צועדים כפריים רגועים שהגיעו לעיר ליום סידורים ובעל כורחם נשאבו לקצב מוסיקת ההאוס הבוקעת מהחנויות למוצרי אלקטרוניקה. רוכלים ניצבים בפתחי החנויות ומנסים למכור לעוברים ושבים כל דבר אפשרי, החל מקישוטים דהויים ועד נעליים מיובאות מסין. אכן, שילוב תמוה בין רחוב חובבי ציון בפתח תקווה לקינגסטון בג'מייקה.

     

    בכניסה ל-Sri Siva, מקדש הינדי צבעוני להחריד, יש להצהיר שלא צרכתם

     באותו יום קפה, אלכוהול או בשר, לכן ברור שיש להגיע בשעות הבוקר. בתום הביקור אפשר לאזן את מינון הקפאין בדם על יד גיחה קצרה ל-Surf Republic, שבעליו מיקמו את ה"לווצה" שלהם כמה מטרים מהמתחם המקודש. אם מתחשק גם משהו מתוק, אז בעלי Chefs, מאפייה קטנה במורד הרחוב, מתמחים בפאי חם של קוקוס ובננות.

     

    המשפט "לא הבאנו כלום כי לא היה מה לקנות" מקבל תוקף מחודש בנאנדי, כי חוץ משמלות סארי, תחליבי גוף וכמה קערות מעץ, אין ממש על מה לגהץ. 

     

    טיפוס בגרם מדרגות צר מול שוק האמנים מוביל למסעדת פועלים נטולת תפריטים המגישה רק טאלי, מנת ירקות-שורש בחלב קוקוס במחיר של 5 דולר פיג'יאני לקערה (כ-15 שקל). בהמשך פוגשים את שוק הפירות והירקות הבלתי מזוהים, ובו חבורות נשים שופעות עם תסרוקת אחידה, סטייל ארת'ה פרנקלין, מתגודדות על מחצלות בשמלותיהן הפרחוניות, כשלפניהן פרוסים בגאווה ירקות-שורש ובננות בגדלים מבהילים. המצרך המבוקש ביותר בשוק הוא שורש קבה - תחליף פיג'יאני לאלכוהול, קפה ותה כאחד.

     

    הצ'יף אמר: שתו מהר וסיימו בשלוש מחיאות כפיים

     

    Viseisei, הכפר האותנטי הקרוב ביותר לנאנדי, מרוחק חצי שעה צפונה (20 דולר פי'גיאני במונית). הכפר בנוי בתי קש ובוץ ועם הגעתכם ייצא הצ'יף דה וילאז' (דֶז'ה-ווּ בלתי נמנע לקלאב-מד) כדי לברככם. הוא יוביל אתכם לעבר הכיכר המרכזית, בה ייערך לכבודכם הטקס המסורתי של שתיית הקַבה. 

     

    טקס השתייה נחשב למעמד רוחני של ממש, לכן נסו להקפיד על הכללים: מתיישבים עם הפנים לכיוון הצ'יף ושומרים על שקט מופתי בזמן שהוא מוהל את האבקה בקערת העץ. כאשר החליטה מוכנה, היא נמזגת לאגוזי קוקוס חצויים ומוגשת לאורחים. קבלו את הקבה, תמחאו כף פעם אחת (לטובתכם), תלגמו מהר ככל האפשר, שחררו קריאת "בולה" וסיימו בשלוש

     מחיאות כפיים.

     

    מדובר במשקה דוחה עם טעם של מים עכורים ומרים, אבל אחרי כמה לגימות, אם תעמדו בזה, תתחילו לחוש בעקצוצים קלים בלשון שיתפתחו לתחושה של הרדמה כללית באזור הפה. ואכן, בשלב זה המילים היחידות שתצליחו לגלגל על הלשון יהיו "בולה בולה".

     

    לנשנוש: סרטנים, צלופחים או נחשי-ים

     

    אם תוקפת אתכם תחושת רעב היסטרית, לא להילחץ. אומנם אין מאנצ'יס באזור, אבל בכפר כבר החלו בהכנת ארוחת ה"לובו" המסורתית. זה יהיה הזמן להניח את ראשכם הסחרחר על המחצלת, למעוך ברחשים ולהמתין לריחות.

     

    לובו היא טכניקת הבישול הייחודית לאי ומעורבים בה כל אנשי הכפר. הגברים מרפדים בור רחב באבנים, מדליקים אש ומחכים שהאבנים יגיעו לטמפרטורה הרצויה. התפריט נקבע על פי מה שהועלה באותו בוקר בחכה, בין אם זה דגים, סרטנים, צלופחים או נחשי-ים.  

     

    נשות הכפר, היושבות סביב פלטת עץ ענקית, חותכות את הדגים לרצועות ארוכות ומשרות אותן למשך 20 דקות במרינדה של חלב קוקוס ואגוז מוסקט. אחר כך הן עוטפות את הדגים בעלי בננה ומניחות אותם על הלבנים הלוהטות לבישול של שעה.

     

    למזילי הריר שזקוקים לתפאורה ממוזגת בשעת האכילה, מלון Sheraton Denarau בנאנדי מכין גירסה מפוארת בימי שישי, במחיר של 50 דולר פיג''יאני (150 שקל) לסועד.

     

    בשעה חמש וחצי בדיוק: נפרדים מהשמש

     

    לא בכדי, במהלך הדורות, סיכנו אלפי כלות יהודיות כשרות את שובל שמלותיהן בכיתות רגליים היסטרי בחופי תל אביב ויפו המג'ויפים על מנת להנציח בעין העדשה את רגע השקיעה. ילידי פיג'י השכילו לשדרג את רגע הפרידה מהחמה לרמת פולחן. בשעה חמש וחצי בדיוק, בכל מלון או כפר, מתרכזים זכרי האי אל מול השמש השוקעת. לקול רעמי תופים גובר, מדלג לו החסון מבני החבורה לכיוון תריסר עמודים, כשלפיד בידו.

     

    מיד עם תום טקס הדלקת המשואות פוצחים שאר בני החבורה בסדרת שאנסונים מלינזיים, שמבטאים את העצב העמוק שחווים בני אדם בשעה שהשמש נוטשת אותם.

     

    ניהיא: מערת הקניבלים

     

    עמק סיגטוקה, כ-100 ק"מ דרומית-מזרחית לנאנדי, משמש כקערת הסלט

     של האי, הודות לפוריות אדמתו. בעמק, אותו חוצה נהר הסיגטוקה, פרוסים כפרים נידחים המנהלים עדיין אורח חיים שבטי. ג'יאה החיננית ממשרד התיירות הפיג'יאני השביעה אותי לזנוח את הביקיני ליום אחד ולהצטרף לסיור לאזור.  

     

    את הסיור המבוקש ביותר באי מובילה חברת Adventures in Paradise. הסתקרנתי למה, אבל ברגע שהוצגתי בפני המדריכים, שלושה גברים שחומים ודקיקים עם פרחים שזורים בשיער ולקה אדומה מרוחה על ציפורניהם, העונים לשמות נאדיה, כריסטינה ובריטני - הבנתי שהחוויה הפחות אטרקטיבית בסיור תהיה העמק וכל הכרוך בו.

     

    וכך, עם הסברים דרמטיים שלוו בתנועות ידיים תיאטרליות, ולקול צלילי מוסיקת "אבבא" הבוקעת מהטייפ הישן של המיניבוס, התנענו, תריסר יפנים מפוחדים ואנוכי, לכיוון ניהיא - מערת הקניבלים האחרונה.

     

    במערה, המעוטרת נטיפים מדהימים, ניתן להבחין בתנורים בו בישלו בשר אדם. הקניבלים לא ממש רצו לטרוף בני אדם, אבל על פי המסורת שלהם חויבו הלוחמים לאכול את בשר אויביהם כחלק בלתי נפרד מריטואל הניצחון.

     

    מספרים כאן על מיסיונר וולשי עקשן בשם תומס בייקר, שעל אף כל האזהרות החליט להגיע לכפרים השוכנים באזור, במטרה לנצר אותם. באותה תקופה ראשי השבטים נטו לגדל את שערם פרא ולצבוע אותו בגוונים משונים, ובייקר, שכנראה התפעל מהסטייל, ניסה לגעת בשערו של הצ'יף. כך הוא מיקם את עצמו כמנה העיקרית בתפריט ארוחת הערב. אנשי השבט מדגישים שאבותיהם אכלו את בשרו בהתלהבות מהולה בכזה זעם, שהם ניסו אף ללעוס את אחת מנעליו. נעלו השנייה של המסכן מוצגת היום לראווה במוזיאון הלאומי שבעיר סובה.

     

    את הסיור מסיימים בשיט ביליבילי, דהיינו ברפסודת במבוק שהובילה בעבר כלי נשק במורד הנהר. במקרה שלנו, כריסטינה, מעוטרת בחוטיני פרחוני, גררה בתנועות חינניות את כל הקבוצה לעבר המיניבוס. 99 דולר פיג'יאני עולה סיור משולב כזה.

     

    האיים הממנוקים: להתחיל מחדש

     

    קבוצת הממנוקים בנויה מ-20 איים קטנים השוכנים צפונית-מערבית לנאנדי. הריפים המרהיבים שלחופיהם מושכים מדי שנה עשרות אלפי צוללנים. באתרים כמו הסופרמרקט והקרקס ניתן לערוך היכרות אינטימית עם כריש הדמקה, ובחנות הדגים צוללים לעבר שרידי המפציצה B-26 שטבעה במקום במלחמת העולם השנייה.

     

    מי שבילוי עם כרישים 30 מטר מתחת לפני הים לא עושה לו את זה, יכול לשוט סביב האיים. צוות "קפטן קוק" מציע עבור 79 דולר פיג'יאני שיט יומי לאי טיבואה, בו משנרקלים ושטים בסירות זכוכית, בזמן שמפיקים לכם חגיגת אוכל ובילוי על החוף. בתמורה ל-100 דולר פיג'יאני יילקחו חובבי הוליווד וטום הנקס לאי מנוריקי, בו צולם הסרט "להתחיל מחדש".

     

    איפה לנים 

     

    גשר זעיר, חמש דקות מנאנדי, מחבר את האי הראשי ויטי לֶווּ לאי דנראו. רשת שרתון השכילה לנצל את המיקום ובנתה שם שלושה מלונות צמודים, מהיפים בעולם. לילה לזוג בחדר: סביב 300 דולר מקומי.

     

    כשעה נסיעה דרומית לנאנדי נמתחת רצועת התיירות הפופולרית באי - יעד מועדף למשפחות. רוב המלונות פועלים בצורת קלאבים בשיטת הכל כלול והחדרים מאכסנים עד חמישה איש. לילה ב- Outrigger Resort  למשל, עולה 450 דולר.

     

    אם מגיעים ללא מטען מיותר, אז חדר לזוג ב-Bedarra Inn עולה רק 125 ללילה, ונהנים גם מאווירה הרבה יותר רגועה ומהמסעדה הטובה באזור.

     

    איך מגיעים

     

    הכי קל וזול להגיע לפיג'י בטיסה מסידני עם בחברת Pacific Blue או Air Pacific. בעלי דרכון ישראלי לא זקוקים לאשרת כניסה מיוחדת. מעבר בביקורת הגבולות יזכה אתכם אוטומטית באישור שהייה ל-4 חודשים.

     

    שיעורי בית

     

    • שער חליפין: נכון להיום, דולר פיג'יאני שווה 3 שקלים. מטבע זר ממירים בכל בנק או מלון.

    • זהירות: עם הכניסה לכפר פיג'יאני יש להימנע מנשיקות, כיוון שילידי המקום מתייחסים לכל מגע באזור הפנים כפגיעה חמורה. נשיקה תגרור החמצת פנים מצידם.
    • תהיו מוכנים: תמונה אותנטית עם חבורת נשים מקומית תזכה אתכם במישוש קל של ישבנכם.
    • בדרכים: שיחת חולין עם נהג מונית הודי תעלה לכם בסקירה היסטורית וולנטרית של שעה שבמהלכה ראשו יופנה לעברכם ולאו דווקא לעבר הכביש.
    • חובה: להזמין את הקארי גדי נוסח קשמיר במסעדת Maharaj בנאנדי (10 דולר); להשתכר מקוקטיילים טרופיים ב-Ed's Bar על Queens Road; להשתתף במירוץ סרטנים המתקיים בימי חמישי בערב על החוף במלון שרתון דנראו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "פיג'י: טיול בין 333 איים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בתי הכפריים בנויים קש ובוץ . קצת מזכיר קלאב-מד
    צילום: ענת שכטר טוינה
    קצת מסורת. טקס שתיית הקַבה
    צילום: ענת שכטר טוינה
    מומלצים