שלדון אדלסון: האיש עם 16 מיליארד הדולרים
עם שווי מניות של כ-16 מיליארד דולר, שלדון גדליה אדלסון יכול בהחלט להרגיש טוב עם עצמו. מי שהביא את ונציה ללאס-וגאס, עושה את זה עכשיו במקאו השייכת לסין, והופך את מי שנחשבה לעיר המסוכנת ביותר במזרח הרחוק למרכז עולמי לעסקים, בילויים והימורים. בראיון מיוחד הוא מבטיח להשקיע בישראל מיליארד דולר, ובלבד שנסכים כבר לפתוח אצלנו קזינו
סמכותי, אך חף מכל לחלוחית של כריזמה אישית, נעזר תכופות בכיסא גלגלים ונשען על כתפי עוזריו, שלדון אדלסון מקבל אותי לראיון אישי. המולטי-מיליארדר היהודי-אמריקאי בן ה-71, שתחום התמחותו מלונות-קזינו, הזמין אותי למקום הקסום הזה, שאותו הוא הופך בהדרגה למרכז פעילותו העסקית. עד לאחרונה החזיקה מקאו בתואר המפוקפק: "העיר המסוכנת ביותר במזרח הרחוק". אבל לפני שנבין למה בחר אדלסון להשקיע דווקא שם 2 מיליארד דולר, שיעור קצר בגיאוגרפיה.
מרחק שעת הפלגה במעבורת מהונג-קונג, לחופי הדלתא של נהר הפנינים על גבול סין, שוכנת מקאו, חצי אי ועוד שלושה איים (אחד מלאכותי), שהיתה עד לפני שנים ספורות השער שדרכו זרמו לסין וממנה זנות, סמים, פשע מאורגן, הון שחור, כלי נשק וזיופים. פחות מחצי מיליון תושבים יש במקאו, מהם אלף צאצאים של הסוחרים הפורטוגלים, ששגשגו כאן במאות ה-17 וה-18, ועוד עשרת-אלפים סינים שהשפה הפורטוגלית שגורה בפיהם. ב-1999 עברה מקאו לריבונות של סין העממית וזכתה למעמד הדומה לזה של הונג-קונג: אזור מינהלי מיוחד, הנהנה מחירויות כלכליות ותרבותיות מוגבלות.
אין למקאו ראש ממשלה, יש לה רק מנכ"ל המתמנה בבייג'ין. עד לפני זמן קצר גם לא היתה לה כלכלה של ממש. על 80 אחוז מהמשק של מקאו שלטה "החברה לפיתוח מקאו" - תאגיד רב-זרועי בבעלותו של מיליארדר סיני מפוקפק בשם סטנלי הו. ביד ברזל ניהל הו את 18 בתי הקזינו שלו, שהאירו ביום כבלילה את סמטאותיה של מקאו ותרמו לא מעט לשמה הרע. שם רע כעיר המסוכנת ביותר במזרח. עכשיו אין לכך כל זכר. משטרת הביטחון הקומוניסטית הסינית ניקתה לגמרי את מקאו מהפשע, והקפיטליזם האמריקאי, בדמותו של שלדון אדלסון, שחרר אותה מהמונופולים החונקים של מר הו.
בדרכי אל אדלסון, אני חולף בשדרות רחבות ידיים, נושאות שמות של אישי מדינה, מפקדי צבאות וכמרים ישועיים פורטוגליים. ריח של אירופה עומד באוויר; דרום אירופה קתולית בגרסה סינית ובתוספת קומוניסטית קלה. במדריך לתיירים מהדורת 2000 נכתב שמקאו היא "גן עדן לקניות של בגדי מעצבים. כאן תופרים אותם בהמונים בעבור רשתות האופנה של המערב". המדריך כבר התיישן: תעשיית השמאטעס נטשה את מקאו, נדדה למעמקי היבשת הסינית. מקאו מתעשרת בקצב פנומנלי. המשק שלה צומח ב-25 עד 30 אחוז לשנה, הקצב המהיר בעולם. החנויות מלאות ויקרות, הגשרים גבוהים ופקוקים, תנופת הבנייה מהממת. 16.7 מיליון סינים ניצלו אשתקד את ההקלות המיוחדות שנתנה ממשלתם לנוסעים למקאו; השנה צפויים 20 מיליון מבקרים. מימי הקולוניה נשארו רק "עוגיות מקאו" העגלגלות מביצים ושומשום, בטעם מזרח-מערב. התוצר לנפש כבר עבר את זה של ישראל ובקרוב יגיע לזה של הונג-קונג.
"אני עשיתי להם את זה", מתגאה אדלסון, שהוכתר השנה לאחד מעשרת האנשים העשירים באמריקה, והונו הנקי - הנקי, אני מדגיש - נאמד ב-15.5 מיליארד דולר. "אני, שלדון גדליה אדלסון, הבן של משפחת יהודים ממזרח אירופה, הופך עכשיו את מקאו לבירת הבילויים של אסיה. לו יכלו הוריי לראות אותי בהצלחתי, הם היו גאים בי מאוד".
קזינו עכשיו
אדלסון, הבעלים של מלון הקזינו הענק "ונציאן" בלאס-וגאס, זכה במכרז בינלאומי שפרסמה לפני שלוש שנים ממשלת סין הקומוניסטית על בנייה והפעלה של בתי קזינו חדשים במקאו. המיליארדר הרשים את ועדת המכרזים עם רעיונו: להעתיק למקאו את התפיסה של "רצועת שעשועים" האופיינית ללאס-וגאס - שרשרת של בתי מלון, בתי קזינו, מרכזי ירידים, אולמות בידור וקניונים.
כשנה לאחר קבלת הזיכיון הזרים אדלסון למקאו 300 מיליון דולר, ייבש קטע מהים הקרוב למעגן המעבורות ובנה עליו את הקזינו האמריקאי-היהודי הראשון
באסיה, "סנדס מקאו". העסק הזה כה רווחי, שכבר החזיר את כל ההשקעה. במקביל התחיל אדלסון בעבודות הקמה של ה"ונציאן של אסיה", מלון סוויטות בנוסח המלון מוגאס, שבו יש כמובן גם בית קזינו. מועד הפתיחה: בעוד שנה וחצי.
כדי לגייס את הכסף בלא תלות בבנקאים, הנפיק אדלסון את חברת ההשקעות הפרטית שלו בבורסה של ניו-יורק בדצמבר 2004. ערב היציאה לבורסה העריכו האנאליסטים האופטימיים את שוויה בחמישה מיליארד דולר וקבעו שער יעד למניה: כ-20 דולר. אדלסון קרא את סקירותיהם וגיחך. הוא הנפיק לציבור 12 אחוז מהמניות שבבעלותו וקיבל מחיר של כ-30 דולר למניה. כבר בסיבוב המסחר הראשון בבורסה זינק השער בעוד 67 אחוז לכ-50 דולר למניה. כיום שווה המניות של אדלסון הוא כ-15.5 מיליארד דולר.
שווי מנופח? ייתכן. אבל בל נשכח את עוצמת הפרויקטים שהמניות הללו מממנות ואת רווחיותם העתידית. למיליארד ורבע אזרחי סין העממית לא יהיה אתר חוקי אחר למשחקי ההימורים זולת מקאו. ממשלת בייג'ין מקלה עליהם את הביקורים שם ומעודדת השקעה בתשתיות. היא תגזור קופון שמן, שלדון אדלסון יגזור קופון שמן, רבבות רבות של עובדים ימצאו תעסוקה בשכר טוב ועשרות-מיליוני סינים יתפתו לבלות, לקנות, להציג, לסחור וכמובן להמר במקאו.
ההיקף המסחרר של רצועת הבילויים המתוכננת במקאו - השקעה כוללת של 12 מיליארד דולר - נחשף במסיבת עיתונאים שקיים אדלסון בסוף חודש מרס. נחשפו בה גם שותפיו של אדלסון: רשתות מובילות של בתי מלון מכל העולם, חברות קבלניות מאסיה ובתי השקעה מוול-סטריט. אדלסון עצמו ישב במרכז הבמה, מתמוגג מאושר כשדגם מיניאטורי של ה"רצועה" התרומם לאיטו בקדמת האולם, לצלילי מוזיקה איטלקית ענוגה. אשתו הישראלית מירי, רופאה במקצועה, עמדה לצידו ושניהם נופפו קלות לאורחים, ואני ביניהם. מיד אחר כך נפגשנו.
מר אדלסון, מה אתה חש כשאתה מביט לאחור על חייך?
"אני לא מרבה להביט אחורה. לסיפור חיי יש חשיבות רק משום שהוא מדגים איך יכול האדם להיחלץ מהעוני והמצוקה ולהפוך ליזם מוביל. כן, התקדמתי מאוד בחיי. איך? לקחתי על עצמי סיכונים גדולים יותר מאלה שלקחו אחרים - והצלחתי".
מה מניע אדם שיש לו כבר הכל?
"לא הכסף מניע אותי, בניגוד למה שחושבים עליי. אני עובד בשביל ההישגים. נכון שההישגים נמדדים בכסף, הכסף הוא הרי כלי המדידה המשותף לכל פעילות כלכלית. אבל לי חשובה ההצלחה. אני עדיין מתקשה לראות את עצמי כאחד מאנשי העסקים המשפיעים בעולם. לא תופס את זה".
אתה תורם הרבה לישראל. יש סיכוי שגם תשקיע כאן?
"בהחלט כן, במלונות עם קזינו. אם וכאשר ממשלת ישראל תחליט להתיר הקמה של בתי קזינו, אני מתחייב להשקיע בישראל מיליארד דולר מכספי. אני מתחייב לכך ואצלי התחייבות היא דבר קדוש. הייתי בן 21 כשפרעתי את חובי הראשון, תשלום בעבור הזכות למכור עיתוני בוקר בפינת רחוב. מאז הכל יודעים שאדלסון מבטיח, אדלסון מקיים".
היכן היית מקים את הקזינו הישראלי הראשון?
"אילת היא, לדעתי, מקום מצוין להשקעה גדולה ברצועת בתי מלון עם בתי קזינו. הרצועה הזו לא תשרת רק ישראלים, אלא גם את האירופאים. אני משוכנע שהם יבואו לאילת בהמוניהם. אילת קרובה לאירופה וממוקמת בנוף יפהפה של מדבר, הרים וים סוף. זו סביבה גיאוגרפית נפלאה. כשהממשלה בירושלים תשנה את החקיקה, נתמודד במכרז וננסה להקים באילת מוקד משיכה לתיירות העולם. הוכחנו בלאס-וגאס וגם במקאו, סין, שאנו מסוגלים לעשות זאת. 36 מיליון איש באים ללאס-וגאס מדי שנה, 20 מיליון יגיעו למקאו השנה, למה לא לאילת? אני מתחייב להשקיע בפרויקט באילת מיליארד דולר".
לממשלות בישראל מסורת ארוכה של בחינת נושא הקזינו והימנעות מקבלת הכרעה בעניין. בראש המתנגדים עומדים הפוליטיקאים החרדים.
"הדת והמסורת היהודיות לא אוסרות על הימורים בקזינו. היהדות מתייחסת בשלילה רק להתמכרות למשחקי קובייה: יהודי המשתתף בתכיפות במשחקי קובייה, פסול לעדות בבתי הדין. אין זה עונש כבד מנשוא. הדת היא בסך הכל תירוץ של פוליטיקאים לאי-קבלת החלטה בנושא הקזינו".
לא רק הדתיים מתנגדים. כל השדולות החברתיות מאוחדות בדעתן נגד התרת קזינו בישראל.
"השדולה החברתית מתנגדת לקזינו בכל מקום, לא רק בישראל. יש לשדולות אלו תפיסה שגויה של מהות משחקי ההימורים החוקיים ושל הגורמים המפעילים אותם. אצלכם המצב אכן חמור במיוחד, משום שתעשיית ההימורים נוסח קזינו בארץ, בשל היותה בלתי חוקית, נשלטת לגמרי על ידי עולם הפשע. פושעים שולטים בה ומוציאים לה שם רע מאוד. האנשים מסתכלים על תעשיית ההימורים הפלילית הזו ואומרים: אם נעשה את הקזינו חוקי, הפשע רק יעמיק את שליטתו בו ויגדיל את רווחיו. אבל זו טעות גמורה".
למה טעות?
"ראה, הפשע נכנס לכל פעילות שהציבור מעוניין בה ואילו הממשלה הופכת אותה לבלתי חוקית. לו שיווק החלב היה מוצא עכשיו מחוץ לחוק, הפשע המארגן היה משתלט עליו ופושעים היו סוחרים בחלב. כשהפעילות הופכת לחוקית, נכנס לתמונה הביזנס הישר וההגון. ובמקרה של קזינו, זהו גם הביזנס הנתון למשטר רגולציה הכי נוקשה בעולם".
אתה חושב שיש סיכוי אמיתי לקזינו בישראל?
"פעלתי למען לגליזציה של קזינו בישראל במשך 15 שנה. נפגשתי עם שרים ומנהיגים, הסברתי את היתרונות, שכנעתי. אבל כל השידולים שלי נפלו על אוזניים אטומות. פוליטיקאים ישראלים אמרו לי: אתה צודק, מר אדלסון, הקזינו טוב לישראל, יש לו יתרונות עצומים לכלכלת ישראל, אבל לנו אין הכוח הפוליטי לחולל את השינוי. להעביר את החקיקה הדרושה".
האם קיים סיכוי ששר האוצר נתניהו יבצע את מה שקודמיו סירבו לעשות?
"אני יודע שמר נתניהו מצדד בקזינו חוקי בישראל. הוא רואה את היתרונות הרבים בכך, והוא צודק, כמובן. יש את כל הסיבות שבעולם להתיר קזינו בישראל. כי תראה בעצמך מה קורה היום? המהמרים הישראלים פונים לאולמות הימורים המנוהלים על ידי העולם התחתון, או שהם עושים קפיצה קצרה בטיסה לרומניה ולקפריסין ומהמרים שם. ממשלת ישראל מפסידה את ההכנסות מהזיכיון ומן המיסים וגם את יכולתה לפקח על הענף הזה".
ומה עם התמכרות להימורים, אנשים מאבדים את כל כספם בקזינו.
"האם אנשים מבוגרים מתמכרים למשחקי המזל החוקיים הקיימים כיום בישראל? יש כאלה שכן ויש כאלה שלא. אני סומך על שיקול דעתם של האזרחים המבוגרים. באשר לקטינים, צריך לאסור עליהם לבקר בקזינו. כך רצוי לפעול בישראל".
תסכים איתי שאי-אפשר להציג את תעשיית ההימורים כטלית שכולה תכלת?
"בארה"ב הוכחנו שאפשר אחרת. לאס-וגאס היא אחת הערים המשגשגות והבטוחות ביותר. החברות המפעילות את בתי הקזינו כולן ציבוריות, והפיקוח עליהן נוקשה ביותר. לחברה שלי יש זיכיון לניהול קזינו, שאותו קיבלנו מרשות ההימורים של מדינת נבאדה, ארה"ב. זהו זיכיון מחמיר ביותר. לפני קבלתו חשפתי בפני החוקרים של הרשות את כל עסקיי, חשבונותיי ורכושי עד הפרט האחרון. במשך שנה הם עברו על כל שיק שכתבתי. זו הבדיקה הפיננסית המקיפה ביותר שעורך איזשהו גוף פיקוח בארה"ב. יתרה מזו: גם כדי להשקיע בבית קזינו במקום אחר בעולם, מחוץ לארה"ב, אני צריך לקבל היתר מיוחד מהרשות. אם לא אקבל אותו, אפסיד את הזיכיון לניהול קזינו בלאס-וגאס. מפקחים מטעם מדינת נבאדה יוצאים לארץ שבה אני מעוניין להשקיע ובודקים בשבע עיניים את התקנות הרגולטוריות השוררות בה. הרגולציה המחמירה מקשה על העסקים, אבל כך זה צריך להיות. אני גאה על כך".
למה שלא נפתח את הקזינו ביריחו לפני שנסתכן בפתיחת קזינו ישראלי?
"לא כדאי. אני לא הייתי מעורב בהקמתו בין היתר משום שהוא לא עמד בקריטריונים של מועצת ההימורים של נבאדה. לפי הערכתי, מחזור העסקים השנתי של הקזינו ביריחו הגיע בשיא ל-450 מיליון דולר. אני מדבר על ההכנסות ברוטו ולא על רווחים. אינני יודע לפי איזו נוסחה חושבו הרווחים. מבחינתה של ישראל, חצי מיליארד דולר היה כסף רב. ולאן הוא הלך? אולי גם לרכישות נשק של הרשות הפלסטינית, שאחר כך הגיע לידי הטרוריסטים. אזרחי ישראל שבאו להמר ביריחו שילמו בעבור הנשק שכוון נגדם. זהו בעיניי טירוף מוחלט".
בלי מיני-בר
על מעט מאוד אנשים אפשר לומר, שהם התחילו מאפס והגיעו למיליארדים. על שלדון גדליה אדלסון אפשר. הוא נולד כבן יחיד למשפחת פליטים יהודית ענייה בפרברי בוסטון. משפחת אמו באה לאמריקה מקייב. משפחת אביו הגיעה מליטא. הם הגיעו ב-1912 ולאחר זמן התיישבו בבוסטון. אביו עבד תחילה כנהג מונית ואחר כך כסוכן מודעות. הוריו, הוא אומר, הסתפקו במועט. גם כשכבר היה להם, מעולם לא התרגלו לעובדה שיש להם הרבה כסף. "כשנפטרו", הוא מספר, "לא הותירו אחריהם יותר מאלף דולר. מובן שדאגתי להעמיד לרשותם פיקדונות בבנק, אבל הם לא השתמשו בהם".
את 15.5 מיליארדי הדולרים שלו הוא עשה ב-71 שנה של עבודה קשה. הוא החל במכירת עיתונים בפינת רחוב בבוסטון, עבר למכירת מודעות לעיתונים והפקת דוכנים לירידים נודדים ברחבי אמריקה, עד שעלה על רעיון גאוני ראשון - תערוכה מיוחדת למחשבים אישיים. השלב הבא בדרכו לעושר, הוא אומר, היה נישואיו (השניים) למרי, רופאה ישראלית נמרצת. משם ביצע מכירה מוצלחת ביותר של תערוכת המחשבים הנחשבת בשיא בועת ההיי-טק, עסקה שהניבה לו קופה של חצי מיליארד דולר, שאותם השקיע בבניית מלון סוויטות ובית קזינו ענקי בלאס-וגאס, הונציאן, שממנו הוא מפיק רווחים אדירים. מכאן הדרך למקאו לא היתה ארוכה כל כך: לוקחים את המשפחה - לשלדון ואשתו שני ילדים - באחד משלושת המטוסים הפרטיים לסין, זוכים במכרז ממשלתי, מנפיקים את כל חבילת הנכסים בבורסה, והופ, מגרדים את ה-16 מיליארד דולר. קלי קלות.
אתה לא עשית קריירה עסקית מטאורית, אלא טיפסת במעלה ההר לאט-לאט. ופתאום, בתריסר השנים האחרונות הפריצה הגדולה לצמרת העסקית של העולם. מה קרה?
"הכרתי את אשתי מירי ונישאנו. היא מלאך. אני שואב ממנה את ההשראה".
כאיש עסקים, אתה רואה את עצמך פתוח להקשיב לאחרים? ליועצים? לחולקים על דעתך?
"למדתי שכדאי לי להקשיב לכולם. שום דבר רע לא יכול לצאת מזה כל עוד אני, ורק אני, אחראי למעשיי ולהחלטותיי. אני לא סובל אנשי עסקים ויזמים שאת הכישלון שלהם מייחסים לעצות שקיבלו מאחרים. מה, אין לכם שכל? אתם, תינוקות שנשבו? אל תאשימו בכישלונותיכם אחרים, רק את עצמכם".
לו נדרשת לתמצת בקצרה את חוכמת החיים העסקית שלך, מה היית מעמיד בראש הסיכום?
"את הצורך להציב אתגר למצב העסקי הקיים. מאז ומתמיד ערערתי על דברים ומנהגים שהיו מקובלים מימים-ימימה. כבר כילד הבנתי שאני בן למעמד נחות: לא היה לי כסף, לא היתה לי השכלה פורמלית והמוצא היהודי שלי חסם בפניי הרבה דלתות בבוסטון. היהודים, במיוחד אלו שהיו חסרי אמצעים והשכלה, לא היו רצויים באזור בוסטון. הבנתי שאני יכול להתקדם בחיים רק בדרכים לא מקובלות, לא שגרתיות, יוצאות דופן".
תן לי דוגמה.
"כשהעליתי לראשונה את הרעיון של מלון ונציאן בלאס-וגאס, בעלי בתי הקזינו הוותיקים שם התגלגלו מצחוק. הם לעגו בפרהסיה לי ולתוכניותיי; את יוזמתי לשלב קזינו בתוך בית מלון מפואר ובכך להביא לעיר המרוחקת הזו לא רק את המהמרים של סופי השבוע, אלא גם את באי הקונגרסים והתערוכות של אמצע השבוע. הם ראו זאת ככפירה במודל העסקי המסורתי של תעשיות הקזינו. על פי המודל הזה אתה מרוויח מהימורים בסוף שבוע ומפסיד ממלונות באמצע השבוע. אפילו מיני-בר לא היה מותקן אז בחדרי המלון כדי שלא יסיט את דעתם של המהמרים. תאר לך, מלון בלי מיני-בר! אני ערערתי על הנחות יסוד אלו והתחלתי לבנות מלון ענקי עם אלפי סוויטות מפוארות, שאליו העתקתי את העיר ונציה, על התעלות שלה והגונדולות".
למה ונציה?
"אשתי ואני קשורים מאוד לונציה, בילינו בה בירח דבש. כאשר שקלנו מה יהיה הנושא של המלון החדש, באה מירי עם הרעיון לבנות את עיר המים האגדית בלאס-וגאס. היום התפוסה בונציאן שוברת את שיאי המלונות ואנו מוסיפים לו מגדל מגורים ובילויים שלישי. בסך הכל יהיו שם 7,000 סוויטות. עד כה השקעתי במלון ובמרכז התערוכות והקונגרסים שלידו 2.2 מיליארד דולר. המומחים המקומיים חזו לי, כמובן, פשיטת רגל. הזהירו אותי מפני כישלון בטוח. בסוף לא יכולתי לשאת יותר את המנטליות העסקית הטיפשית שלהם. התפרצתי ואמרתי: 'איני מקבל את עצותיכם ואיני זקוק לאישורכם. אתם הרי מתחרים שלי, אתם לא מעוניינים שאני אצליח יותר מדי ואכה בדרך את עסקיכם'. וזה מה שקרה: הכיתי אותם".
היה לך גם סכסוך קשה עם האיגוד המקצועי של עובדי המלונות. שברת את שביתתם.
"מה פתאום שברתי? העובדים שלי קיבלו חופש גמור להצביע בעד או נגד הצטרפות לאיגוד מקצועי ואף עובד אחד לא הצביע בעד. למה? כי אני מעסיק שאין שני לו. משלם שכר מעל ומעבר למקובל בענף ומספק לעובדים שירותי רווחה יוצאי דופן, מגני ילדים ועד ספא. שליחי האיגודים המקצועיים הפגינו נגדי, אך בהתנגדות העובדים עצמם הפסיקו להציק".
מהי החלטה העסקית הכי חשובה של חייך?
"אין ספק, החלטה על בניית רצועת בתי הקזינו ובתי המלון כאן, במקאו. זהו החזון העסקי הגדול ביותר שלי ואני נלהב ממנו. החברה שלי כבר משקיעה 1.8 מיליארד דולר בהקמת בית המלון ונציאן של אסיה. יהיו בו 3,000 סוויטות, מרכז תערוכות וקונגרסים הכי גדול באסיה, אולם תצוגות ענקי, קניון ואודיטוריום. הגעתי גם להבנות עם שבע רשתות מלון בינלאומיות מובילות, מ'הילטון' ו'אינטרקונטיננטל' עד 'רגאל' ו'סטאר ווד'. הן עומדות להשקיע ב'רצועה של מקאו' עוד מיליארדי דולרים רבים. אתה הרי ראית בעיניך את דגם הרצועה שאנחנו מתכננים ואת היקף העבודות שכבר נעשות בשטח. זה עוצר נשימה. מעבר לכל דמיון. אף אחד בהיסטוריה של בידור ובילוי לא התיימר לממש פרויקט בקנה מידה כל כך גרנדיוזי. המקום הזה יהיה בעוד שנים ספורות בירת משחקי ההימורים, הבילויים, המלונאות והקונגרסים של העולם כולו ובמיוחד של סין ואסיה. המתכננים שלי מצפים ל-35 מיליון מבקרים בעוד ארבע-חמש שנים".
סיפרת לי פעם שלעולם אינך מהמר. אבל האם ההשקעה של עשרה מיליארד דולר פלוס במקאו אינה הימור? קיים סיכוי הרי, שהפופולריות של משחקי ההימורים באינטרנט תחסל כליל את כדאיותה.
"האינטרנט לא יפגע בלאס-וגאס המקורית ולא בלאס-וגאס במקאו. משחקי הימורים כשמם כן הם: משחקים, בילויים. ובני אדם אוהבים לבלות ולהשתעשע ביחד, בחברתם של בני אדם אחרים ולא לבד מול הצג של המחשב. זה טבענו, אנחנו יצורים חברותיים. האינטרנט עלול להשפיע לרעה על בתי קזינו מקומיים קטנים, לא על מרכזי בידור ובילוי ענקיים כפי שאני מתכנן. לאטרקציות שלי אין תחליף באינטרנט".
בנעלי אביו
אדלסון תורם לקהילה ומשכנע את ביל גייטס להשקיע בישראל. מדי ערב עם שובו מהעבודה, היה אביו של אדלסון מוציא חופן מטבעות מכיסו ומשלשל לקופת קרן קיימת לישראל. "כסף לצדקה הוא היה אומר", נזכר אדלסון, "ואני הייתי שואל אותו: אבא, למה אתה לוקח כסף ממשפחתך הענייה ומחלק אותו לאנשים אחרים? הרי אנחנו חיים במחסור. ואבי היה משיב לי: תמיד יש אנשים עניים מאיתנו".
בקנה מידה גדול בהרבה כמובן, יחסו של אדלסון לישראל ולעם היהודי חם כשל אביו. הוא ואשתו תורמים רבות לקהילה היהודית בחו"ל, ותרמו לא מעט גם בישראל. "אני רואה את עצמי כמנהיג בהרמת תרומות לקהילה שלי", הוא אומר. "וכשאני משתמש במילה 'אני' כוונתי גם לאשתי מירי, שהיא הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי. באחרונה תרמנו עשרות-מיליוני דולרים לבית אבות יהודי בבוסטון ולתיכון יהודי ראשון בלאס-וגאס ואני מקווה שעוד אנשים עשירים ילכו בעקבותיי ויתרמו לאותן המטרות מיליון עד עשרה מיליון דולר. אני זקוק לאנשים שילכו אחריי ובעקבותיי בתרומה לקהילה. גם בישראל תרמנו. זה עתה מימנו את הקמת המוזיאון לאמנות השואה ביד ושם. כבר לפני תריסר שנים הקמנו את מרפאת אדלסון לגמילה מסמים קשים ליד בית החולים איכילוב בתל-אביב, שהצילה אלפי חיים. אנו שוקלים פתיחת מרפאות נוספות, שבראשן עומדת אשתי מירי, מומחית עולמית בתחום".
נכתב עליך שאתה תורם נלהב למוסדות יהודיים חרדיים.
"זה ממש לא נכון. החרדים אמנם מתקשרים אליי בהמוניהם, אבל אני מסרב לתרום לישיבות. אני מכיר לא מעט יהודים חרדים עשירים, המוכנים לתרום אך ורק לישיבות. אז שהם ידאגו ויתרמו. אני רוצה לתמוך בעניינים ובנושאים חילוניים. לאחרונה נפגשתי עם איתמר רבינוביץ' להרים תרומה לאוניברסיטת תל-אביב. נסייע גם לבית התפוצות המצוי בקשיים. יש המון אפשרויות לתרומה חילונית בישראל. ואנחנו נענים לפניות בלב שלם".
לא חשבת פעם לעלות לישראל?
"אני מושרש מדי באמריקה. יש לי חברים, עסקים, משפחה. אני בן 71 וכוחי לא בידי להתמודד עם הביורוקרטיה הישראלית. לא קל לחיות בישראל. אבל ישראל היא ביתי השני. אשתי ואני משתדלים להגיע לישראל לפחות פעם בחודשיים-שלושה. אבי ז"ל היה ציוני כל ימי חייו. הוא חלם לנסוע לישראל - ולא יכול להרשות לעצמו. וכשאני כבר הייתי עשיר מספיק כדי לממן לו את הנסיעה, אבי כבר היה זקן מדי, חולה מדי. בוא אספר לך משהו אינטימי. לאבי ולי מידה זהה בנעליים. לאחר מותו, ניגשתי לדירתו לאסוף את חפציו וראיתי נעליים שהשאיר אחריו והן, כמובן, תאמו את רגליי. נטלתי זוג נעליים מארונו ובנסיעתי הראשונה לישראל הבאתי אותן איתי. אמרתי לעצמי: אקח את נעלי אבי לישראל ואנעל אותן כשאני דורך על אדמת ארץ ישראל. ראיתי בכך אקט סמלי: אבי לא הצליח להגיע לישראל אז לפחות אני, בנו, מהלך עליה נעול בנעליו. בהשאלה, הולך עליה במקומו. לרגעים חשתי כאילו הוא בעצמו נוכח בתוך נעליו".
אתה בעד לעודד את יהודי ארה"ב וצפון אמריקה להגר לישראל?
"לא. יהודי ארה"ב חשובים לישראל משום שהם קהילה גדולה, חזקה ובעלת השפעה, שמציבה את ישראל בראש דאגותיה. אני, למשל, רושם לזכותי את השינוי החד בעמדתה המסורתית של המפלגה הרפובליקנית כלפי ישראל, מאדישות להתלהבות. איך עשיתי זאת? אשתי ואני תרמנו מכספנו וזמננו לארגון ביקורים של 110 סנטורים וחברי קונגרס מארה"ב בישראל. הם באו בקבוצות קטנות ושהו בארץ איתנו יחד כשבוע. ההוויה הישראלית הפכה בעבורם לקרובה ומובנת יותר, וכמובן שיש לכך השפעה רבה כאשר נושאים ישראליים נידונים בגבעת הקפיטול בוושינגטון. מאז, רובם ערים לצורכי ישראל והצבעותיהם משקפות זאת. נביא חברי קונגרס וסנטורים נוספים בעתיד.
"אני אתן לך עוד עדות המחזקת את דבריי. לילה אחת, לפני שנים לא מעטות, טסתי לניו-יורק בטיסה מסחרית רגילה - ואת מי אני פוגש במטוס? את ביל גייטס, יושב לו לבדו. התיישבתי לצידו ופתחנו בשיחה. סיפרתי לו על ישראל, על ההיי-טק בישראל והצעתי לו להשקיע בישראל. הוא הסתכל עליי ואמר: ישראל? זה נשמע לי רעיון מעניין. יש לי לא מעט אנשי מפתח מוכשרים מישראל, הם מתגעגעים הביתה ועלולים לעזוב את מייקרוסופט, אז אולי באמת אקשיב לעצתך ואקים בשבילם חברת בת בישראל. ספר לי עוד קצת על ישראל ועל האפשרויות להשקיע שם. כשנחתנו אמר לי גייטס: 'שמע, שלדון, שכנעת אותי. אני הולך לעשות עסקים בישראל. וכך, אם יהדות אמריקה תעלה ארצה, מי ידבר בשביל ישראל באמריקה?"
מר אדלסון, אתה מאמין בשלום בין ישראלים לפלסטינים?
"רק אם לפלסטינים יהיה מה להפסיד מאי-שלום. אני שוקל בזהירות את עמדתי כלפי תוכנית ההתנתקות; אין לי בעיה עם הנסיגה, יש לי בעיה עם היעדר התמורה מהצד הפלסטיני".
מה הערך החשוב ביותר שתרצה להעביר לילדיך, היום בני שמונה ועשר?
"ערך יהודי מובהק: שיהיו בני אדם".
לפנייה לכתב/ת 
מלון ונציה בלאס וגאס
צילום: אורן אגמון
מומלצים
