חיים סקאל
בנו של בעלי אימפריית סקאל, סולי סקאל, סומן באופן טבעי לתפקיד היורש, אלא שאופיו העצמאי הוליך אותו גם לעסקים משלו
"אצלנו במשפחה לא מסמנים יורשים. לשמחתי, כל בני הדור השני מוכשרים. לכן גם אחי תפסו תפקידי מפתח בחברה", אומר חיים סקאל, בנו של בעלי אימפריית סקאל, סולי סקאל. חיים דווקא סומן באופן טבעי לתפקיד היורש, אלא שאופיו העצמאי הוליך אותו גם לעסקים משלו. אופיו הבלתי מתנשא הוא זה שגורם לו להקפיד שלא לבדל עצמו מאחיו, ובכל פעם להזכיר גם את כישוריהם ואת חלקם בעסקי המשפחה.
גם כשהתמקד בפיתוח עסקים משלו, חיים המשיך במקביל לפעול במסגרת עסקי המשפחה. היום הוא מנכ"ל חברת סקאל דיוטי פרי, שמפעילה את החנויות בנתב"ג וכוללת גם את רשת סקאל אלקטריק. מדובר בחברה הגדולה ביותר בקבוצת סקאל, שהיקף פעילותה הוא כחצי מיליארד שקל בשנה.
אחד הדברים הכי טובים שקרו לי היה לעשות עסקים לבד, מה שיצר עבורי את האוניברסיטה הכי טובה של החיים. למדתי להרוויח ולהפסיד, הוא אומר. רמת הציפיות מבני דור היורשים יותר גדולה בהשוואה לדור המייסדים, כי תמיד אתה צריך להוכיח שאתה כאן בזכות ולא בחסד, ולא תמיד זה קל. לכן חשוב מאוד לא רק ללמוד, אלא גם לצאת ולהתנסות. אתה חייב לדעת למה אתה מסוגל ולמה לא. הדור המייסד, כמייסד, למד דברים שהדור השני לא ילמד אלא אם ייסד ויפעל לבד.
ילדות: חיים, בן 35, נולד בתל-אביב ולמד בבית-הספר התיכון ליידי דייוויס. מיד אחרי הצבא, ב-91', הצטרף לעסק המשפחתי כמחסנאי. כשאביו זכה במכרז לחנות הספורט בנתב"ג, הוא מינה אותו למנהלה, בגיל 24. לדבריו, היה עסוק מכדי להשלים לימודים אקדמיים. הוא למד מינהל עסקים במשך שנה במכללה למינהל, ואחר-כך למד כשנה ניהול שוקי הון באוניברסיטת בר אילן, אך את שניהם לא השלים. הוא נישא בגיל צעיר, ויש לו שני ילדים.
מספרים עליו: חיים מצטייר כאדם פופולרי ומוערך בקרב האנשים המכירים אותו.
אומרים מקורבים וחברים, והפעילות ההתנדבותית שלו מוערכת מאוד. חיים הוא היוזם והדוחף של פרויקט פילנתרופי גדול - לב אוהב, אותו יסד בשיתוף אודי רקנאטי ושמוליק זיסמן. הפרויקט מסייע לאלפי ילדים פגועים, נפשית ופיזית, מדי שנה ומפעיל שתי חנויות לנזקקים בפרדס כץ ובעכו, בהן נמכרים פריטי ביגוד במחירים שבין שקל לחמישה שקלים. לפעילות הזאת הוא גייס שורה ארוכה של יורשים כמוהו, בהם עדי פדרמן, בנו של דייוויד פדרמן, ניב שרצקי, בנו של איזי שרצקי, ממנהלי איתוראן, ארז אלוביץ', בנו של שאול אלוביץ', אייל פישמן, בנו של אליעזר פישמן, ואריאל קצב, בנו של נשיא המדינה משה קצב. העובדה שבני הדור שינהיג את העסקים בישראל עוסקים בפעילות למען ילדים ורואים גם את הדברים הכי קשים - זה מנחיל את התחושה שצריך לעשות עסקים לא רק למען עצמנו, אלא גם למען האוכלוסייה הנזקקת, הוא אומר.
הוא חובב ספורט מושבע - וזה כולל גלישה, אופנועי שטח, סקי מים, טניס ועוד. בצבא היה ביחידה מובחרת, מה שמשמש עוד מקור להערכה שחשים כלפיו מכרים ומקורבים. לגבי כישוריו העסקיים יש חילוקי דעות. כמו אחיו ואחותו, הפעילים גם הם בעסקים המשפחתיים, הוא עומד מול אתגר לא פשוט - להתמודד עם אב יצירתי, וורקוהוליק ובעל חזון יוצא דופן. יש כאלה המעריכים את כישוריו העסקיים, ואילו אחרים יאמרו שהוא אינו משתווה לאביו, וגם נעדר אותו רעב להצלחה שהיה ויש לאביו.
עסקים: עד 1996 ניהל חיים את חנות הספורט בנתב"ג, ואז החל בפיתוח עסקים פרטיים. הוא הקים את סקאל ביטוח יחד עם אודי אורן, חבר ילדות, ובימים אלה מרחיבה החברה את פעילותה לשוק ביטוח המשכתנאות. הוא נכנס גם לשותפות, יחד עם אחיו ואחותו, בסניף של רשת קפה נטו בקניון ארנה בהרצליה-פיתוח. ב-2002 הקים חברת אחזקות בשם VHS כדי לבצע באמצעותה את רכישת החברה הבורסאית כימניר תעופה.
במקביל לפיתוח עסקיו הפרטיים המשיך לפעול בקבוצת סקאל ולשבת במשרדיה, מבלי לנהל תפקיד רשמי. באותה תקופה השיג עבור החברה את הזכיונות למותגים רבים, בהם רלף לורן, שנרכש מפולגת, טומי הילפיגר וניין ווסט. כיאה למי שמכור לגלישת גלים, השיג גם את נציגות מותגי הגלישה אוניל וקוויק סילבר. בשנה האחרונה מכר את חלקו בחלק מהחברות שבהן היה שותף, בהן גם בית ההשקעות ברגר הולדינגס, וחזר לקבוצה המשפחתית לתפקיד מנכל סקאל דיוטי פרי. היקף עסקיו הפרטיים מחוץ לחברה צומצם מ-200 מיליון ל-130 מיליון שקל.
על שמו של חיים רשומה שורה של הישגים לקבוצת סקאל. הוא הקפיץ את סקאל ספורט בנתב"ג ממחזור של 350 אלף דולר בשנה למעמד של חנות הספורט המוכרת ביותר בעולם, עם מחזור של 40 מיליון דולר בשנה. מאוחר יותר, עם הפחתת המכסים, היא איבדה ממעמדה, ובמכרז נתבג 2000 היא לא מחדש בזיכיון. הוא גם רכש את חברת פלאנט איי (זכיינית ריבוק ומאטל) מחברת כלל שיווק יחד עם עדי פדרמן. לפני שנה השלימה קבוצת סקאל את רכישת מלוא השליטה בחברה.
אבל היו לו גם כשלונות. לפני כשנתיים הוביל את מאבקה המתוקשר של קבוצת סקאל לרכישת המשביר לצרכן והפסיד מול רמי שביט. גם מותג קלווין קליין, שאותו הביא לקבוצה, נכשל. הצלחת המיזם לצעירים "ויו" בקניון ארנה (הכולל חנות בגדים ואופנה ומועדון כושר), שהקימה חברת VHS שבבעלותו, שנויה גם היא במחלוקת.
לפני כשלושה חודשים רכש סולי סקאל 25% מהבעלות על VHS, שהיא גם זכיינית מותגי הגלישה קוויק סילבר ונאוטיקה והמותגים הבריטיים של קבוצת ארכדיה (כמו טופ שופ וטופ מן). יש אומרים שהרכישה נועדה לכסות את הפסדי ויו. חיים מכחיש בתוקף ואומר: ויו רווחית ומגלגלת מחזור של 18 מיליון שקל בשנה. רק עיסקי המזון של הקומפלקס מפסידים. הכנסתי את אבא כשותף כדי לחזק את בסיס ההון בפרויקט, שהוקם בהשקעות גדולות.
אחים: למרות שלא פעם דובר בשנים האחרונות על הנפקתה, קבוצת סקאל היתה ונותרה חברה משפחתית מאוד בעצם מהותה, הרבה בזכות הביוגרפיה והאישיות של סולי סקאל, מייסדה והמנוע הדוחף מאחוריה. סקאל, שהתייתם בגיל 18 מאמו ובגיל 22 מאביו, גידל את שלושת אחיו הצעירים ממנו - מרדכי ואריה, התאומים, ומאיר, צעיר הבנים, היום שותפו לעסקים. כולם עובדים בחברה.
היום קובי, שהוא בעל תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת ירושלים, הוא סמנכ"ל השיווק של קבוצת סקאל, ובמקביל מפעיל עסקים משלו, בהם חנות אופנה בנתב"ג ושותפות בחמישה מסניפי ניין וסט יחד עם חברו מילדות ערן חמד. בת אל מנהלת את חברת סקאל און ליין (בנוסף לשותפות בקפה נטו).
