כך נובט סיפור זוועה
הילדות שעסקו בזנות נשכחו מהר, כאילו הייתה ערד עיר קטנה במדינה לא נודעת, ואין לנעשה בה קשר לדמותנו, ערכינו וסדרי החשיבות שלנו
הכותרות מתאימות לסיפורי בלהה מימי הביניים: שתי ילדות נשלחו על-ידי אמן לעסוק בזנות כדי לכלכל את המשפחה. המקום והזמן: ישראל 2005. הרקע: הגירה, מצוקה כלכלית, אטימות לב של רשויות, שמסתבר כי ידעו אבל במשך שבועות ארוכים לא עשו דבר. מה עבר על הילדות האלה בתקופה שבה נערכה החקירה? האם ניסו לבקש עזרה? מי מהשכנים, החברים לכיתה, המורים, תושבי העיר האחרים ידעו שבגינה הציבורית או בשוק מוכרות ילדות את גופן? כמה פחד, גועל, אימה ותיעוב עצמי הן נאלצו לחוות בנוסף לעוני שבו חיו? כמה פעמים התעוררו בזוועה בלילה, חולמות על הסיוט שהוא חייהן?
במציאות חיינו המורגלת במצוקות מכל הסוגים, עוני לבדו אינו טורד עוד את הדיון הציבורי. מקררים ריקים אינם מככבים בעמודים ראשונים, ושר האוצר אינו ממצמץ כשהוא מבשר לנו שהאופק מנוקד בצמיחה ושגשוג, בעוד אנשים העובדים למחייתם לא תמיד מצליחים לשרוד. סיפורן של הילדות כולל כל-כך הרבה מרכיבים מזוויעים עד שלא ברור איך אפילו הוא נדד אחרי יום וחצי אל העמודים האחוריים. האם הפעם הדבר אינו נובע מקהות חושים אלא מעומס יתר, המכריח את כולנו להביט הצדה ולא לרצות להאמין? הלוואי.
הילדות הללו הן בנותיה של מהגרת. עולות חדשות. הנתון הזה מסייע בוודאי לרבים להדחיק את הצורך להתייחס אל מה שקרה להן כאל משהו שנבט פה, בחברה הישראלית, ולייחס אותו בקלות למנטליות אחרת, שהגיעה ממקום רחוק, כאילו מדובר באיזה נגיף שאנו מצווים כעת למצוא נגדו חיסון, ואם לא נצליח, כדאי אולי שרשויות ההגירה והמכס יוודאו שהוא אינו מועבר בחשאי במטענים מוברחים. גם העובדה שהלקוח שנעצר הוא בן מיעוטים, ולא חלילה יוצא סיירת מובחרת, יש בה בכדי להרחיק את ההתרחשות כולה למחוזות נידחים, כאילו הייתה ערד עיר קטנה במדינה לא נודעת, ואין לנעשה בה קשר לדמותנו, ערכינו וסדרי החשיבות שלנו.
"אמא יהודייה לא הייתה עושה זאת", כבר נכתב בתגובה לידיעה הזו, אלא שאמהות יהודיות עושות כל הזמן דברים דומים, ואבות יהודים גם כן – אחרת לא ניתן להסביר כיצד אחת מעשר נשים בארץ היא קורבן של גילוי עריות בילדותה, ומספר הילדים והילדות המותקפים מינית הולך וגדל כל העת. במסגרת עבודתי העיתונאית ראיינתי לאחרונה מספר נשים שעסקו בזנות ופועלות כיום לשיקום נשים אחרות. התופעה הזו, של ילדות קטנות הנאלצות לשכב עם גברים כדי שיוכלו לקנות לעצמן דברים, ובמקרים רבים סתם אוכל, הייתה מוכרת להן. לטענתן, בשכונות מצוקה רבות אנשים ידעו ולא אמרו דבר. חלקם חשבו שזה נורא, אבל איבדו את האמון שמישהו מהמשטרה או מגורמי הרווחה יעזור, ואחרים חשבו שאי אפשר להתעסק בקטנות כאלה, בגלל המצב.
"המצב" היא מילת הקוד שנועדה להסביר לנו למה לא נעשה דבר כדי להילחם בתופעות כמו התעללות בילדים, ניצול מיני של ילדים, עוני ורעב. בגלל המצב החברה שלנו מתייחסת לכל אלה כאל נתונים שלא ניתן לשנות ומכינה את הערוגה שבתוכה נובטים סיפורי זוועה כאלה. ומה על הילדות? מה יהיה גורלן?
הן הוצאו מחזקת אמן. מצוקתה של זו לא תזכה כנראה לכל תשומת לב, גם משום שספק אם אכפת למישהו, וגם משום שהיא מלוהקת כרגע בתפקיד השטן. גם עתידן של האחיות לא ברור. במסגרת צמיחתו הקיקיונית של המשק, אנחנו עדים כל העת לקיצוצים-עד-חנק בתקציביהם של מוסדות רווחה וארגוני סיוע, כך שאלה מן הסתם לא יוכלו להבטיח להן גן של שושנים.
מומלצים
