שתף קטע נבחר

בית טרזין: זכרונות מהחיים בגיטו

בעיתון הילדים שערך איוון פולאק בן ה-13 מופיעה הכתבה "איך להיפרד מחבר שיוצא בטרנספורט", ואי אפשר שלא לחשוב מה עלה בגורל הילדות ששיחקו בבובות שנותרו שלמות ומסורקות. "בית טרזין" לא מתחרה במוזיאונים הגדולים ואין בו תמונות זוועה, ובכל זאת - הביקור במקום פוגע היישר בבטן הרכה

בנובמבר 1941, הגיעו 340 יהודים מפראג לעיר טרזין הצ'כית. טרזין, שהיתה עיר מוקפת שתי חומות עבות, נבנתה שנים רבות קודם לכן כמחנה צבאי. כשכבשו הנאצים את המקום הפכו אותו לגטו בו רוכזו יהודים ממערב אירופה. במהלך שנות המלחמה עברו בגטו (ששמו בגרמנית היה טרייזנשטט) כ-150 אלף יהודים. חציים מצ'כיה ואחרים מגרמניה, אוסטריה, הולנד, הונגריה, מעט מפולין וכמה מאות מדנמרק.

 

על שטח בן קילומטר רבוע שיועד לחמשת אלפים חיילים, נדחסו בין 11 ל-58 אלף איש,אישה וילד, שרוכזו בשישה קסרקטינים גדולים ובחמישים בלוקים שנקראו "בתים פרטיים". בניגוד

לגטאות אחרים, כשהגיע "משלוח" לטרזין הופרדו גברים ונשים, ומשפחות התפרקו. ילדים עד גיל 12 נותרו עם האמהות ומעל גיל זה חולקו על פי מינם.

 

את החיים בגטו ניהלה במידה רבה ההנהגה היהודית, בראשה עמד יעקב אדלשטיין הצ'כי. משפחתו של אדלשטיין קיבלה טרם המלחמה סרטיפיקטים לעלייה לארץ ישראל ואמורה הייתה להשתקע בקיבוץ גבעת חיים, אלא שכשהבין אבי המשפחה כי לא יצליח להוציא את מרבית הקהילה היהודית מצ'כיה, בחר להישאר. הוא הנהיג את הגטו, וכמו רוב תושביו, לא ניצל מציפורני הנאצים.

 

ההנהגה היהודית עסקה במציאת תעסוקה למבוגרים, כדי להבטיח שהם יוגדרו "חיוניים" ולא ישלחו בטרנספורטים; טיפלה בחינוך הנוער והילדים, ועשתה כל מאמץ כדי להעלות את המורל במקום, גם באמצעות חיי התרבות הענפים, שכללו אופרה, בובטרון, קונצרטים, הצגות, עיתונים וציורים. את הפעילות התרבותית-אמנותית "טיפחו" גם הנאצים, לצורך הצגת המקום לנציגי הצלב האדום, כדי שהאחרונים ידווחו לעולם כי "תנאי החיים בגטו סבירים".

 

ב-31 למאי 45' שוחרר הגטו על ידי הרוסים ונמצאו בו כ-25 אלף ניצולים, מתוכם 12 אלף שרדו את מצעדי המוות והגיעו למחנה לאחר הפצצת מחנות

ההשמדה. מאחר שטרזינשטט שוחרר מבלי שנשרף או הופצץ, נמצאו בו פריטים רבים המעידים על החיים במקום. חלק מהם השתמר עד היום.

 

בשנות ה-60 הקימו ניצולי הגטו ומשפחותיהם עמותה להנצחת חללי השנים הנוראות ההן. כשביקשו להקים מרכז הנצחה פנו לקיבוץ גבעת חיים, אליו היה אמור להגיע יעקב אדלשטיין, מנהיג הגטו. הקיבוץ נעתר וב- 1975, שלושים שנה בדיוק לאחר שחרור הגטו, הוקם "בית טרזין" הפתוח לקהל הרחב.

 

לצעוד בין הקסרקטינים

 

ב"בית טרזין" יש מוזיאון ובו תצוגת קבע, חלל לתצוגות מתחלפות וארכיון. המוזיאון קטן ומיושן מעט, וכלל אינו מציג תמונות מזעזעות או קשות לצפייה. מוצגיו, בפשטותם המינורית, פוגעים היישר בבטן הרכה.

 

קשה לחזות במשחק המונופול שיצרו ילדים, בקלפי דומינו, ביומנים בהם ציירו את מיטת שלוש הקומות או בבובות בהן שיחקו, מבלי להיזכר בעובדה כי מרביתם נשלחו, בשלב זה או אחר, לתאי הגזים.

 

עוד ניתן למצוא מאחורי החלונות הגדולים תשמישי קדושה שהשתמרו מבית הכנסת המקומי, תווים על

פיהם ניגנו, ציורי ילדים, קריקטורות וכרטיסים מאולתרים שסימנו את מקומות הישיבה בהצגות.

 

את המוזיאון, שכולו אולם אחד, עיצב אחד הניצולים, שביקש לתת את התחושה כי המבקר נכנס לתוך הגטו ממש. מסיבה זו הוקם המבנה מלבנים אדומות וקירותיו החיצוניים מסמלים את החומות שהקיפו את העיר. גם דלת החדר מסיבית וכבדה, זכר לשער שנסגר מאחורי הנכנסים.

 

ריצפת המוזיאון מעניינת במיוחד. את האריחים הרגילים החליפה ריצפה העשויה כולה פסיפס שמתאר בדייקנות מרובה את מבנה הגטו. המבקר צועד בין הקסרקטינים הגדולים והבלוקים, הולך ברחובות ועומד בכיכר המרכזית.

 

"איך להתגבר על הרעב"

 

באולם התצוגות המתחלפות מוצגת כעת התערוכה "קמרד", שמתחקה אחרי עיתון הילדים שנכתב והופץ בגטו בכל שבוע.

 

את העיתון הגה, ערך ואייר איוון פולאק בן ה-13, שלא שרד את הגטו. בנוסף לגיליון מקורי של העיתון, פזורים על הקירות צילומים

של חלקיו השונים: "דבר העורך", קומיקס צבעוני שעיטר את העמוד האחרון ומדורים מצמררים כמו: "איך להיפרד מחבר שיוצא בטרנספורט", "איך להתגבר על הרעב" ועוד.

 

"כל יום אנחנו מקבלים בקשות שונות לאינפורמציה על תושבי הגטו", אומרת נירה, מנהלת המוזיאון, ומראה לי דוא"ל שזה עתה הגיע.

 

הארכיון הממוחשב, הכולל 150 אלף כרטיסיות מעודכנות המתארות את מסלולו של כל אחד מתושבי הגטו, הוא גאוות המקום. "הארכיון מתרחב כל הזמן", ממשיכה נירה. "אנו מקבלים אינפורמציה רבה הן מן הצ'כים, הן מן הגרמנים והן מן הניצולים עצמם, ושמחים לחלוק אותה עם כל המעונין". גם אנשי יד-ושם מתעדכנים מידי פעם על ידי הארכיון המקומי.

 

בנוסף לאינפורמציה, מכיל הארכיון גם אלפי פריטים מקוריים הנשמרים במקום. מספר הפריטים גדל כל הזמן, מאחר שניצולים ומשפחותיהם מחליטים להעביר למוזיאון פריטים שהיו עד כה ברשותם.

 

בית לניצולים

 

"חשוב להדגיש", אומרת נירה, "כי בית טרזין אינו רק מוזיאון או מקום הנצחה. יותר מכל מדובר בבית אמיתי לניצולים ומשפחותיהם המאפשר מפגשים רבים ופעילות משותפת".

 

כיוון שחשוב למפעילי המקום לשמר את רוח הגטו, שהייתה כולה יצירה והמשכיות, פועלת במקום בכל קיץ סדנת מוסיקה לאמנים צעירים מן הארץ והעולם. במהלך הסדנה מנגנים יצירות שהולחנו ונוגנו בגטו, או כאלה שהוחרמו על ידי הנאצים. במקביל לסדנה שתתקיים השנה בסוף יולי הוקם גם "אנסמבל טרזין", שארבעת נגניו מופיעים באירועים שונים.

 

"זו דרכינו", מסכמת נירה, "לשמר את ההיסטוריה, להנציח את המתים אך גם לזכור את המאבק לחיים והמשכיותם".

 

  • בית טרזין, קיבוץ גבעת חיים איחוד, 04-6369515
  • שעות פעילות: א'-ה' 08:00-16:00. בימי שישי רק בתיאום מראש.
  • ביקורי הקהל הרחב: ללא תשלום. ביקורי קבוצות וימי עיון - בתשלום.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הטלאי הצהוב. גטו לדוגמה
צילום: טלי חרותי סובר
הכניסה למוזיאון. קירות כמו חומה
צילום: טלי חרותי סובר
מומלצים