המאגר של "יד ושם": רשת של ניצולים
מאגר השמות המקוון, הכולל פרטים של שלושה מיליון יהודים, חיבר בין קרובים שלא ראו זה את זה עשרות שונים וסייע ל"יד ושם" להפוך למרכז הנצחה גלובלי
המאגר המקוון, הגדול ביותר בעולם עורר הדים רבים בארץ ובעולם, וסייע ל"יד ושם", כמו גם לניצולים עצמם, לגלות מידע חדש, לאתר קרובים לאחר עשרות שנות נתק, לאחד משפחות ועוד.
"העניין העצום במאגר עלה על כל הציפיות", מציינים ביד ושם, ומוסיפים כי הביטויים המרגשים של הניצולים זכו לתיעוד גם בעיתונות העולמית, והציבו את זכר השואה "בחזית השיח העולמי".
מעל 20,000 פניות
סינטיה וורוצלבסקי, מנהלת השיווק של מאגר השמות המקוון ב"יד ושם", מספרת כי עד כה התקבלו בדואר אלקטרוני מעל 20,000 פניות, רבות מהן נרגשות ומודות על העלאת המאגר ברשת.
אחת מהתגובות, של אביגדור אפשטיין, מלמדת איזה תפקיד חשוב ממלא המאגר המקוון באיחוד משפחות: "אבי, מרדכי אפשטיין, דיווח ליד ושם לגבי הוריו, אחותו ודודו, וכאשר חיפשתי מי עוד דיווח לגבי בני משפחה שנולדו להוריו של אבי – מצאתי!!!. מצאתי בת דודה של אבי, בשם לאה זילברשטיין, המתגוררת בטורונטו, קנדה", כתב אפשטיין ל"יד ושם".
"הם שוחחו ביניהם והשמחה רבה, משום שכל אחד מהם היה בטוח שהוא הניצול היחיד מהמשפחה, ועתה יש להם משפחה, זאת, בזכות המיון הנכון וההקפדה היפה שלכם על מנועי חיפוש מתאימים".
יד וירטואלית
"הצלחתי למצוא באתר את בני משפחתי הנרצחים, ויותר מכך, מצאתי באתר "דף עד", שמולא על ידי אבא שלי, בשנת 1957! כמובן שהתגלית גרמה לי להתרגשות עצומה, לראות את כתב ידו של אבי, שנפטר לפני 30 שנים, על גבי מסך המחשב שלי...אני מרגישה שמישהו הציב יד למשפחה זו, "יד וירטואלית", אמנם, אבל "יד", לדורי דורות!", כתבה תושבת רמת השרון, ואחרת, תושבת אשקלון, כתבה: "נכנסתי לאתר ומצאתי עדויות שנתנה אמי ז"ל כבר בשנת 1955 - ולמראה כתב ידה התרגשתי מאוד. העדויות עוררו בי צמרמורת וגרמו לי לדמעות".
המאגר - גם ברוסית
על מנת להעלות את המודעות למפעל ההנצחה, ולהשלים את המאגר, החליטו ביד ושם לתרגם את המאגר גם לרוסית, כשעל פי ההערכות, במדינות חבר העמים קיים מספר גבוה של ניצולי שואה וצאצאיהם. הפרויקט, בסיוע קרן נד"ב, יתבצע על ידי צוות מתרגמים ביד ושם, ויושלם במהלך השנה.
על פי "יד ושם", ייעודו של הפרוייקט החדש הוא להפוך את המאגר לנגיש לקהילות היהודיות במדינות בריה"מ לשעבר ולאוכלוסייה הדוברת רוסית בארץ, ולאפשר להם להוסיף שמות של יהודים שנרצחו בשואה באמצעות מילוי דפי עד מקוונים.
"בזכות המאגר - יד ושם נמצא בכל העולם"
המאגר הנוכחי מורכב מכשני מיליון שמות שנלקחו מדפי עד, טפסים שיצרו ביד ושם בשנות החמישים, על מנת לאסוף שמות ופרטים ביוגרפיים של נספים, כפי שנמסרו על ידי ניצולים, קרובים או מכרים. מיליון שמות נוספים נלקחו מרשימות ארכיוניות, שאספו אנשי יד ושם באירופה, בין אם מארכיונים ממוחשבים, או מרשימות גירוש או החרמת רכוש שנשמרו. לדברי וורוצלבסקי, דפי העד נסרקים לאתר, וזמינים לעיון הגולשים.
הנגישות של יהודים ברחבי העולם למאגר הגדול בעולם של קורבנות השואה הביאה רבים לאתר, בהם חובבי גניאולוגיה או צאצאים של ניצולי שואה, שייתכן ואלמלא האינטרנט כלל לא היו מגיעים לכך. הם נעזרים באתר בכדי לחקור את עברם, ולעיתים אפילו לתקנו. מבחינה מסוימת, "יד ושם" כבר לא נמצא רק בירושלים, אלא בכל העולם, אומרת וורוצלבסקי.
"המאגר - מעין חבר'ה של ניצולי השואה"
"מאגר השמות של יד ושם הפך למעין אתר חבר'ה של ניצולי השואה", אמר לנו ג., דור שני לשואה, שאימו נעזרה באתר בכדי לאתר קרובי משפחה. "הורי אמי נספו בשואה, והיא הוסיפה את פרטיהם לאתר, בעזרת דף עדות, שבו מפורטים שמות הנספים, ומידע על ממלא הטופס. בעקבות המידע הזה התקשרו אליה שני קרובי משפחה רחוקים, שכלל לא ידעה כי הצליחו לשרוד את השואה, המתגוררים בסן פרנסיסקו ובאוסטרליה, וגילו אותה, 60 שנה אחרי, בעזרת האתר. זה משהו שבלי האינטרנט לא היה מתאפשר".
וורוצלבסקי מספרת כי הודות לאתר נערכו כבר מספר איחודים מרגשים של משפחות, שרובן היו תחת הרושם כי אותם קרובים, שעימם נפגשו בזכות האתר, נספו לפני 60 שנה. "יש מפגשים בין משפחות, יש למשל את הסיפור על שתי אחיות, חנה וקלרה לבית וייס, שעלו ארצה לאחר המלחמה, ו-61 שנה מאוחר יותר נפגשו, הודות לנכדה של אחת מהן, מירב זמיר, שביקשה לקרוא את דף העד שכתבה סבתה על אמה שלה. יש הרבה סיפורים מרגשים", היא אומרת.
כלי לימודי מקוון
האתר מאפשר לגולשים לשלוח הערות, על מנת למנוע טעויות, ולהעשיר את המידע, כך שניתן באופן מיידי ובלתי אמצעי להגיב על אמיתות העובדות.
אך מלבד סיפורים אישיים והנצחה, האתר מהווה גם כר נרחב למחקר אודות השואה, והוא בעל ערך לימודי, המהווה כלי עזר ראשון במעלה לגניאולוגים, שנעזרים בתיעוד הנרחב שקיים בו על תקופת השואה, כמו גם על הזמן שלפני ואחרי המלחמה. "זה רק קצה המזלג של התיעוד העשיר שיש לנו. אנחנו שואפים להנגיש חלק גדול יותר ויותר של המאגרים והתיעוד שיש לנו", סיפרה וורוצלבסקי.
וורוצלבסקי מסבירה, כי מכל דף עד אישי, ניתן להגיע, באמצעות קישורים, לדפים כלליים, שבעזרתם ניתן לחקור את השואה, לגלות מה התרחש בכל מדינה ואיזור באירופה, גם אם לא רוצים להתעמק בפן האישי. "האתר מאפשר ללמוד כיצד היו החיים באותה התקופה, כמה יהודים חיו באותו מקום לפני ואחרי השואה, מה היו האירועים המרכזיים בכל עיר. יש פרקים של נושאים רלוונטיים בכל דף אישי", אמרה, והוסיפה כי האתר "משלים את התמונה על החיים לפני ובזמן המלחמה".
"בשבוע שעבר הגיעה אלינו משפחה מארה"ב, שבה חובב גניאולוגיה, התחיל לחקור את ההיסטוריה המשפחתית עבור חמו, יוצא סלוניקי, שעבר לפריז בילדותו, כשבתום המלחמה, בהיותו בן 14, גילה כי רוב משפחתו נספתה בשואה. מאז הוא נושא עימו תמונות שנותרו לפליטה, שבעזרתן ובעזרת השמות, איתר בעלה של בתו, תושב ניו ג'רזי, במאגר ארבע משפחות של בני דודים, שנפגשו בפסח האחרון, והגיעו לביקור מרגש ביד ושם".
"הניצולים מבינים שעכשיו זה הזמן, הם צריכים להיפתח ולמסור את השמות, אחרת לא יזכרו אותם".
לא לוותר
דוד פינקלשטיין, חבר קיבוץ צובה, השתחרר ממחנה בוכנוולד ב-1945. ברבות השנים, הוא סבר שאחיו הגדול, שמואל, נספה בשואה, אולם בליבו קיננה תקווה, כי רוסיה היא מדינה גדולה, ויש סיכוי שאחיו נדד, ועודנו חי.
בעזרת האתר הוא גילה כי כבר בשנת 1993 מילא אחיו, שמואל, דף עדות, שבו ציין את פרטיו. לעלון הקיבוץ הוא סיפר, כי הודות לנכדתה של אחות אימו, שביקשה לאתר את קרובי משפחתה באמצעות ארגון אמריקני, וגלשה לשם כך באתר האינטרנט של יד ושם, אותר דף העדות של האח. לסיפור המרגש יש סוף מר-מתוק, זאת מאחר ופינקלשטיין אמנם איתר את משפחת האח, אך גילה כי הוא נפטר כבר ב-1996.
סיפורים מרגשים נוספים נרשמו בשנה האחרונה, בהם של ד"ר ברוך רביד, שהצליח לאתר את בת דודתו, המתגוררת בגרמניה, לאחר 58 שנות נתק, וכן בני שילון ושושנה נובמבר, אח ואחות שהתאחדו בעזרת מאגר דפי העד, בטרם הועלה לרשת, לאחר 67 שנים.
לפנייה לכתב/ת 
