עמק יזרעאל: חלוצי האדמה והחלל

דבורה הנביאה שפטה את העם למרגלות התבור, הקרב האחרון של שאול נגד הפלשתים התחולל בגלבוע, רבי יהודה הנשיא חתם את המשנה בציפורי ונקבר בבית שערים. שנים רבות אחרי, הפלחים הערביים קראו לאזור הזה "ארץ אוכלת יושביה", אבל החלוצים היהודים קבעו ש"העמק הוא חלום".

עמק יזרעאל היה משאת נפשם של המתיישבים הראשונים שעלו לארץ בתחילת המאה ה-20 ועד היום הם משמשים סמל לחזון שהוגשם. יהושע חנקין גאל את האדמות מידי האפנדים הטורקים ורבים ממנהיגי הישוב גדלו והתחנכו במושבים ובקיבוצים שפרחו בעמק במשך השנים.

מרחביה: מהשומר עד גולדה

חלוצת ההתיישבות העברית בעמק היתה מרחביה, שבה נוצר לראשונה הגרעין השיתופי על בסיס הקואופרציה. חצר המשק שנבנתה ב-1911 שוחזרה לא מכבר, שופצה ושומרה. במבנה ששימש כאסם המרכזי נפתח מרכז מבקרים שמשחזר בתמונות ובמצגת מולטימדיה את הרעיון שהגה פרופסור פרנץ אופנהיימר כנוסחה לחברה שיתופית. קבוצת החברים הראשונה היתה

החצר במרחביה. תצוגה היסטורית (צילום: רונית סבירסקי)

של חברי ארגון "השומר", שלראשונה שילבו עבודת שמירה עם עבודה חקלאית. הצטרפה אליהם קבוצת עולים מגליציה, בראשות האגרונום שלמה דיק, וזמן קצר לאחר מכן נוספה קבוצת עולים חדשים מגלזגו שבסקוטלנד.

ההתחלה היתה מבטיחה. המתיישבים פיתחו את תחום החקלאות, התקינו מכונת דיש משוכללת, שתלו וקצרו את תנובת האדמה. אלא שבתוך זמן קצר נפערו הסדקים הראשונים באידיליה. שלמה דיק אמנם הכיר היטב את החקלאות באירופה, אך התקשה ליישם אותה בתנאי הארץ. פגעי הטבע, המגפות, מתקפת הארבה, מחלת הקדחת, הכולירע, הטיפוס והרעב הפכו את המשימה לכמעט בלתי אפשרית. 

המצב החמיר בשל הקשיים שהערימו השלטונות הטורקיים והבעיות החברתיות שהתעוררו, כשהמשבר הגדול נרשם עם נטישתם של אנשי השומר, שהקימו את תל-עדשים. ואז הגיעה תקופת שגשוג זמנית מכיוון בלתי צפוי: קבוצת טייסים מהטייסת הבווארית הוצבה בארץ כחלק משיתוף הפעולה של הגרמנים עם הצבא הטורקי, נגד הבריטים. הם שוכנו באוהלים ליד חצר הקואופרציה ויצאו למשימות ריגול מודיעיניות וצילומי אוויר במטוסי רופלר.

יחסי ידידות החלו להירקם בין הגרמנים לאנשי מרחביה. הם בילו יחד במסיבות ריקודים, אירגנו תחרויות ספורט וחלק מהזרים אף הלכו שבי אחר יופיין של החלוצות השזופות. עד היום עוד יש סבתות בנהלל ובמרחביה שנאנחות בערגה לזכר ימי בוואריה העליזים. 

הידידות היתה כל כך אמיצה, עד שהטייסים מצאו את עצמם מגנים על אנשי הקבוצה כשזו הותקפה על ידי ערביי כפר סולם השכן. הם הפציצו את הכפר מהאוויר והצילו את מרחביה. 18 חודשים נמשכה האידיליה, עד שהצבא הבריטי כבש את הארץ ב-1917 ולקח את הטייסים בשבי.  

המשבר הזה היה קשה מנשוא. זמן קצר לאחר מכן עזבו גם המשפחות והילדים את ההתיישבות

ונותרו רק כמה רווקים, שאליהם הצטרפו בשנות ה-20 לוחמים משוחררים מכוחות אלנבי. אחת מבנות הקבוצה היתה גולדה מאיר.

חברי מרחביה לא התלהבו מקבוצת האמריקנים המפונקים והתלבטו אם לקבל אותם. הדחויים שלפו את הקלף המנצח שלהם - גרמופון ידני וכמה תקליטים משובחים שהקנו להם מיד כרטיס כניסה לחבורה. גולדה מאיר קיבלה את תפקיד הלולנית והאחראית על חדר האוכל.  

ב-1929 עלה גרעין של "השומר הצעיר" בראשות מאיר יערי וייסד במקום את קיבוץ מרחביה. בנייני החצר המקוריים משמשים היום כחלק מהתצוגה: בבניין אחד מצוי הארכיון ההיסטורי, צמודים אליו בית יערי והחדר של גולדה, ואחריהם תחנת האלחוט של "ההגנה" שממנה כיוונו את אוניות המעפילים אל החוף. הבניין שהיה אסם התבואה משמש כמרכז המבקרים, כשלידו מבנה המשק שכלל את הרפת, הדיר והמחלבה, ובקצה השני בתי המלאכה, הנגרייה, הנפחייה, חדר האוכל ומחסן המזון.

• פרטים על שעות ביקור: טל' 04-6598882.
  

משפחת זייד: אנשי בראשית

באותן שנים שמרחביה מתחילה להתבסס מגיע אל העמק איש "השומר" האגדי אלכסנדר זייד, שאולץ לעזוב את כפר גלעדי. הוא הגיע עם אשתו ציפורה וארבעת ילדיו (גיורא, כוכבת והתאומים יפתח ויוחנן) לגבעות שייח-אברק הנטושות. הם התגוררו במערה, עד שבנו את הבית בראש הגבעה. אזור הגבעה הפך עם השנים לחוות משפחת זייד, ונכדתו טלי זייד-רווה עורכת היום סיורים בעקבות סבה.

הסיור מתחיל בחזית הבית שנבנה ב-1931, שהיה אז בית בודד יחיד על הגבעה הצופה אל עמק יזרעאל מכיוון מערב. זייד הקים כאן משק חקלאי, חשף את האתר הארכיאולוגי של בית שערים ופתח את ביתו למבקרים מכל הארץ. אנשי הבוהמה מתל-אביב

מגדל השמירה בתל שימרון. תצפית עצובה (צילום: רונית סבירסקי)

נהגו לפקוד את ביתו ואחד מהאורחים הקבועים היה המשורר אלכסנדר פן, שכתב עליו את השירים "אדמה אדמתי" ו"פעם ועוד".

בחזית הבית עובר רחוב מרוצף-אבן מימי זוהרה של העיר בית שערים ואבנים מגולפות פזורות בגן מסביב. בשנות ה-30 כתב הסופר אליעזר שמאלי את הספר "אנשי בראשית", בהשראת סיפורו של זייד. שמאלי מתאר משפחה החיה בבדידות ונאלצת להסתדר בכוחות עצמה בנוסח רובינזון קרוזו על אי בודד.  

כמה מאות מטרים מהבית נמצא הפסל המפורסם של אלכסנדר זייד, כשהוא רכוב על סוסתו ומשקיף על אדמות עמק יזרעאל והכרמל. דוד פולוס פיסל אותו ב-1940, כשנתיים לאחר הירצחו של זייד, והציב אותו בנקודת תצפית נוף יפהפיה על העמק.

טלי זייד מספרת בסיור על סבתה ציפורה ועל פעולותיה הרבות בחינוך הנוער למורשת השומר. היא מתארת את סיפור פגישתם ואהבתם של אלכסנדר וציפורה, את סיפור ימי השומר שנוסד בסג'רה ב-1909, הקמת קיבוץ כפר גלעדי והעזיבה הטראומתית של הגליל. 

מפסל זייד ממשיכים אל בית הקברות של השומרים שנמצא בסמוך. לידו גן ואבני זיכרון לציון מקום הירצחו של זייד. הסיור מלווה בהקלטות נדירות של בני המשפחה, שמספרים על אביהם וילדותם, כולל הקלטה של ציפורה זייד בעת ביקור במסחה. מסיימים ליד קברו של אלכסנדר זייד על רקע השיר "אדמה אדמתי".

• תיאום הסיורים מראש, טל' 050-6848105 ,04-9835947.
  

יפעת ומזרע: היסטוריה מקומית

בקיבוץ יפעת הקימו מוזיאון לראשית ההתיישבות ופרסו אותו בחצרות וביתנים שמעניקים תחושה של חזרה בגלגל הזמן. ההתקדמות היא דרך שערים שמתארים את ההיסטוריה. מתחילים בשנות העלייה עם דיליז'נס ומזוודות עור וממשיכים דרך פינת קק"ל וגאולת הארץ, העבודה החלוצית וסלילת הכבישים. 

באוהל משוחזר רואים פרימוס ועששיות, כלי חקלאות עתיקים, באר מים וטבון. בחזית הצריף שמשחזר את חדר האוכל תלוי פעמון חלוד ולידו שלט עם שעות הארוחה. בתוך הצריף עומד הרדיו שבו שמעו את הכרזת המדינה, אקדח שבנה בעצמו אחד מילידי הקיבוץ וכלי אוכל של פעם.

• פתוח: 14:00-11:00, כניסה 10 ש"ח. טל' 6548974 04.
  

גם בקיבוץ מזרע הוקם מוזיאון שמסכם תקופה של התיישבות ומאבק על הקיום. אלא ש"מזרע הקטנה", כפי שמכונה המוזיאון, היא שיגעון

מזרע הקטנה. המחרשות הראשונות (צילום: רונית סבירסקי)

פרטי של אדם אחד. פנחס שיבולי אסף במשך 25 שנים חפצים שמצא אצל החברים בקיבוץ והשלים פריטים שחסרו. הוא מבסס את הסיור במוזיאון על הסיפורים שמאחורי החפצים. לכל חפץ יש איש ולכל איש יש היסטוריה.

המבקרים במקום מגלים שטח גדול עם מוצגים, צריפים ומבנים של פעם, עמוסים בסיפורים: מגדל המים הראשון שנבנה ב-1925; חדר האוכל; המכבסה; מחסן הבגדים והמתפרה; טרקטורים עתיקים שחרשו את השדות; המחרשות הראשונות; מגורים באוהל, בליפט ואחר כך בצריפים; חדרי הלינה המשותפים של הילדים.

בפרק המלחמה על הביטחון רואים כלי נשק, ביצורים, גדרות ביטחון וגם סליק בחדר אמבטיה, ששימש כספא של הימים ההם. אלה שסבלו ממחלות ראומטיות באו לקבל שם טיפולי בוץ, כשבתוך דוד המים החמים הוסתר מתקן הפתיחה של הסליק. כשהזיזו את האמבטיה נפער הבור שירד אל מרתף עמוק ומוגן - שם הוסתר הנשק.

• סיורים בתיאום מראש, טל' 7850229 054.  
  

בכניסה למזרע תוכלו לערוך הפסקה למילוי מצברים. "מעדני מזרע" מציעים לסועדים בשרים על הגריל עם בר סלטים מגוון, מאכלים מבושלים, מרקים ואפילו סלמון למי שמעדיף דגים.  

נהלל: אנחנו שנינו מאותו הכפר

סיור נוסף בעמק שמצעיד את המבקרים מימי טרום המדינה עד ימינו אלה נערך על ידי עופר אבירן מנהלל. הסיור מתחיל בבית הקברות

קברו של אילן רמון. כבוד אחרון (צילום: יריב כץ)

של נהלל, בו טמונות 120 שנות קיום בארץ ישראל, מהחלוץ הראשון עד האסטרונאוט הראשון.

עופר מטפס עם המטיילים אל תל שימרון העתיקה, לתצפית ממגדל השמירה לכיוון בית הקברות, היישובים הפזורים בעמק והכפרים הערבים. את הסיור בבית הקברות הוא מלווה בקטעים מתוך הספר "רומן רוסי" של מאיר שלו וקטעי שירה של נתן אלתרמן, חנה סנש ורחל. הוא עובר בין המצבות של מייסדי היישוב ומספר את סיפורם, מגיע אל קברו של משה דיין שביקש להיקבר מול נוף העמק, ומשם לקבר הטרי יחסית של האסטרונאוט אילן רמון.

עופר ממשיך עם המסיירים אל החלקה הצבאית, בה טמונים 38 בני נהלל שנפלו בקרבות, ביניהם זוריק דיין, אחיו של משה דיין, שנהרג בקרבות על רמת יוחנן. כאן שומעים את סיפורם של שני הלוחמים האמיצים שעליהם כתבה נעמי שמר את "אנחנו שנינו מאותו הכפר". 

הסיור ממשיך בתוך מושב נהלל ומגיע לצריף שבנו עופר ואשתו אצילית. הם אספו פריטים ישנים שמספרים את תולדות המשפחה וגם האסם שבו פעל סליק סודי בתקופת המנדט הבריטי הפך לחלק מהתצוגה. אצילית מכינה לקבוצות ארוחות חלביות.

• בתיאום מראש, טל' 6515840 04.