שלמה נחמה: תעזבו את הבנקאים
יו”ר בנק הפועלים, לא מתבייש בשכר העצום שקיבל בשנה האחרונה וגם לא ברווחים שהבנק שלו רשם. במקום לעשות עליו עליהום, הוא מציע למדינת ישראל לטפל בבעיות האמיתיות שלה: הלכידות החברתית המתפוררת, אי השוויון הכלכלי וההידרדרות בחינוך. סבר פלוצקר ניסה לברר איתו איך מתיישבים ערכים מפא"יניקים עם ניהול בנק ששייך למיליארדרים זרים
לא הרבה נשאר מתנועת הפועלים ששלטה פעם במשק הישראלי. פה ושם נותרו כתמים של הצבע האדום, כמה מותגים שהשתרשו בציבור ולכן לא הוחלפו. בנק הפועלים הוא המפורסם מכולם, למרות שהוא מזמן כבר לא שייך למעמד הפועלים, ובאחד במאי לא נתלים בפתחי סניפיו דגלים אדומים. בנק הפועלים הוא התאגיד העסקי הפרטי הגדול והחשוב בארץ, הנמצא בבעלות מיליארדרים מקומיים וזרים.
האם שקלתם לשנות את שם הבנק, אולי למשהו עם צליל אמריקני מודרני, אני שואל את שלמה נחמה, יו"ר הדירקטוריון של הבנק, צבר ממשפחה של אנשי מפא"י. "המותג בנק הפועלים מקובל על הישראלים, הם אוהבים אותו ומזדהים איתו, כך ששינוי השם לא עומד על הפרק", הוא עונה. יש לשם 'בנק הפועלים' היסטוריה מפוארת".
לא חבל על הערכים של ימי מפא"י ההם?
"על אובדן הערכים חבל מאוד. הלכידות החברתית היתה אז ערך לאומי עליון. עכשיו התרופפו והופרו האיזונים הפנימיים שאפיינו את החברה הישראלית, ה'ביחד' הישראלי מתפורר".
זו תוצאה של הפערים המעמקים. השכבות החלשות מרגישות שהקיטוב מחריף לרעתן והן נדחקות לצדי החברה. מה הפתרון?
"אני לא מכיר פתרון פלא לאי-השוויון הכלכלי המתרחב. אבל אם ינקטו עכשיו במדיניות הנכונה, הפתרונות האמיתיים יגיעו עוד שלוש-ארבע שנים".
ומה המדיניות הנכונה?
"מדינות ציבורית שתתקוף את העוני בשתי חזיתות - החינוך והתשתיות. בשום פנים ואופן אין לחזור לשיטת הקיצבאות ותשלומי ההעברה המסיביים. השקעות בחינוך יקרבו את הפריפריה למרכז מבחינת איכות ההשכלה לילדים, והשקעות בתשתיות יגשרו פיסית על המרחק בין דרום המדינה וצפונה לבין מרכזה. בשני התחומים נעשה עד כה מעט מדי, לאט מדי. שני חתני פרס נובל הישראליים הזהירו באחרונה מפני הנסיגה החמורה בחינוך בכל רמותיו.
המדיניות הכלכלית של השנים האחרונות מצטיינת במידה לא מבוטלת של אלימות סמויה. כאילו שהדרך היחידה לשנות דברים בארץ היא להקצין, להלחיץ, לנסות לכפות דברים בכוח ולייצר משברים.
"בעבר היה נהוג שבעיות כלכליות מרכזיות בישראל נפתרות ליד 'שולחן עגול', שסביבו מתיישבים נציגי הממשלה, נציגי המעסיקים ונציגי העובדים, ומגיעים יחד להסכמות המאפשרות הפעלת מדיניות ארוכת טווח. ההסכמות הן הרותמות את כל הגורמים במשק למהלך משותף, ומחזקות את הלכידות הלאומית והחברתית שעל התפוררותה אני כה מצטער".
אתה מציע לשנות את דפוס המדיניות, מכוחני להידברותי?
"זו העת לכונן 'שולחן עגול' של הידברות בין מגזרי המשק, באמצעותו תיקבע גם המדיניות הכלכלית-חברתית, שחייבת לשלב את האצת הצמיחה עם דאגה לחלשים. אני מאמין גדול בדברים שאפשר להשיג על ידי הידברות. אדם לאדם לא זאב".
קוראי "ממון" יקראו את דבריך ערב יום העצמאות. זו עונת החזונות: מה החזון שלך לישראל 2010?
"ישראל 2010 שלי היא מדינה החיה בהסדרי שלום עם שכנותיה ובעיקר עם הפלשתינאים, שמנהיגותה הובילה אותה בביטחה דרך המשברים הבלתי-נמנעים שעברה עד אז. ישראל 2010 היא מדינה שכלכלתה משגשגת, שהפערים החברתיים בה מצטמצמים בזכות הירידה באבטלה והעלייה במספר האנשים העובדים. מדינה שאין בה ילדים החיים ברעב ובעוני חמור. ישראל 2010 פתוחה לעולם ומהווה מוקד משיכה ליהודים".
מתי נהיה אחת מעשר המדינות העשירות בעולם במונחים של הכנסה לאומית לנפש? בעוד עשור?
"אני מסופק אם נצליח להגיע לכך כה מהר. היעד שאפתני מדי. כלכלת ישראל מסוגלת לצמוח בקצב שנתי של 6%-5%, אז הבה נמצה קודם כל את הסיכוי הזה. זה תלוי בראש וראשונה בהתקדמות המדינית ובסביבה ביטחונית רגועה. מימוש מפת הדרכים להסדר ישראלי-פלשתיני הוא תנאי בל-יעבור לשגשוג כלכלי אמיתי ומתמשך. במקביל דרושה מדיניות ממשלתית השמה את הצמיחה בראש יעדיה".
ברשותך, נפנה לסוגיה אישית שהסעירה את דעת הקהל כשפורסמו התוצאות הכספיות של בנק הפועלים. אני מתכוון לשכרך, לגמול הכספי שקיבלת מהבנק. על השכר הזה נמתחה ביקורת משמאל ומימין. קראו לך להתבייש; אתה מתבייש?
"לא, אני לא מתבייש בשכר שאני מקבל. לא הענקתי אותו לעצמי. זו היתה החלטה של דירקטוריון הבנק, הגוף היחידי שיכול, זכאי וצריך לקבוע את שכרם של המנהלים במגזר הפרטי. הדירקטוריון מייצג את בעלי המניות. הם שקלו את התמורה של מנהלי בנק הפועלים על הצלחתו ורווחיותו, והחליטו כפי שהחליטו".
יכולת להסתפק בפחות.
"נכון, אני יכול להסתפק בפחות שכר ולחיות לא פחות טוב. לא נולדתי עם כפית זהב בפה. מה שהשגתי,השגתי בעבודה קשה. בשנה שחלפה הרוויח בנק הפועלים כ-2 מיליארד שקל נטו. כשבעלי המניות מרוויחים כה הרבה, טבעי שיתחלקו בחלק מהרווחים עם המנהלים ועם העובדים. העוגה הרי גדלה. הכול, כמובן, במידה הנכונה".
מהי המידה הנכונה?
"המשכורות, הבונוסים והתגמולים של ששת המנהלים הבכירים בבנק הפועלים - כולל אותי - היו בשנה שעברה רק 0.5% מהרווח הנקי של הבנק. זו, לדעתי, המידה הראויה לתגמל ולתמרץ מנהלים בשנה של הישגים כספיים כה בולטים. אם חלילה הבנק ירוויח פחות, התגמול יצטמצם בהתאם וכך צריך להיות. בכל אחת משלוש חברות הביטוח המובילות, אגב, מגיע שכר המנהלים הבכירים ל-3% מהרווח הנקי. בעיני זה לא נכון להגיע למצב שבו אחוז גדול מהרווחים של התאגיד מועברים כתגמול למנהלים.
"אני מתכוון להציע לדירקטוריון הבנק בימים הקרובים להחליט על שינוי בחישוב הבונוס למנהלים, שהוא המרכיב העיקרי בשכרי. לפי ההצעה, הבונוס ישולם רק אם הרווחיות של הבנק, כלומר התשואה על ההון, תעלה על 10% בשלב ראשון ועל 12% בשלב שני. כיום משולם הבונוס כשהתשואה גבוהה מ-7.5%".
אפילו נתניהו, שר האוצר שחרט על דגלו את הכלכלה החופשית והפרטית, דיבר בגנות שכרך.
"יש לפוליטיקאים שלנו נטיה לתפוס טרמפ על גב הבנקאים ולנגח אותם, כדי להיות פופולרים בתקשורת. אני מצר על כך. אני מצר על האמירות של נתניהו - יהיה הניסוח המדויק שלהן אשר יהיה - בנושא השכר שלי ושל הבנקאים. נתניהו מציג את עצמו כתומך נלהב של הכלכלה החופשית והפתוחה, אבל דבריו על גובה שכרי סותרים גישה זו. אני רואה בהתבטאויות כאלו, המחלישות משמעותית את ערכי ההישגיות והמצוינות בחברה, דבר לא נכון ברמה הלאומית. כחברה וכמדינה אנחנו צריכים להיזהר מדה-לגיטימציה של שכר גבוה למנהלים. במשק חופשי אל לה לממשלה להתערב בשיקולי הבעלים הפרטיים, כי התערבות כזו סופה - כידוע לנו מההיסטוריה - רע ומר לכולם".
מה אומרים על שכרך תושבים קשי יום בעיירות הפיתוח? בנגב, בגליל?
"אתה יכול לשאול אותם. ביום העצמאות אני מקבל את אות יקיר העיר מקריית-שמונה שבצפון ואהיה אורח כבוד בשדרות שבדרום. עבורי זה תואר כבוד שאין שני לו, ואני שמח לקבלו, בשמי ובשם הבנק.
הביקורת על גובה השכר של הבנקאים משקפת גם טענה לפיה השכר הזה אפשרי מפני שאין תחרות בבנקאות. שתי קבוצות בנקאיות גדולות, אומרת הטענה, מחלקות ביניהן את השוק ויוצרות קרטל של שניים, מה שמסביר תופעות כמו השכר שלך.
"זו טענה מופרכת מכל וכל. נתפסים אצלנו לסיסמאות בלי לבחון עובדות. אין מונופול או קרטל בענף הבנקאות בישראל. שוררת בו תחרות עזה ותוקפנית על כל עסקה ועל כל לקוח. הבנקים מתחרים בעוצמה רבה בינם לבין עצמם ומול גופים פיננסיים לא-בנקאים.
"תסתכל על בנקים זרים, למה הם לא נכנסים במלוא העוצמה העסקית לישראל? מפני שהם בדקו את השוק הישראלי, ערכו מחקרים ומצאו שהתחרות בבנקאות אצלנו כה חריפה שהם לא יוכלו לעשות פה את הרווחים הגדולים שהם רגילים לעשות בארצות אחרות. לפני מספר חודשים סיפר לי אדם שמילא אז תפקיד בכיר ביותר בבנק מסחרי ענק בארצות-הברית, ושמכיר היטב את המשק הישראלי ש'אנחנו לא נכנסים לפעול בגדול בישראל כי אנחנו יודעים שלא נצליח להתחרות בבנקים הישראלים במחירי השרות, בגובה העמלות ובכוח האדם המקצועי. אתם פשוט זולים ויעילים'.
"אילו היו לבנק הפועלים רווחים מונופוליסטים בישראל, הוא לא היה עושה את מה שעשה בשנים האחרונות: מרחיב את פעילותו בחוץ לארץ ומקפיץ הודות לכך את הרווחיות שלו. רק לפני חמש שנים היה הנתח של הפעילות הבינלאומית במאזן של הבנק 2%; אשתקד הוא הגיע ל-15%, ועד סוף העשור אנחנו רוצים להגיע לכך שכשליש מהפעילות תהיה מחוץ לישראל. אני מאמין בגלובליזציה, ושם הרווחים גבוהים יותר".
לאחרונה מכר בנק הפועלים את הבנק הקטן שהקים שבהצלחה רבה בניו-יו”רק, סיגניצ'ר, וקנה בנק קטן בז'נבה שלקוחותיו מרוכזים במזרח הרחוק. האם משמעות הדבר הטיית הדגש בפעילותכם הבינלאומית מארה"ב לאסיה? לסין, הונג-קונג, סינגפור והודו?
"אסיה היא המוקד של הצמיחה הכלכלית העולמית. בנק הפועלים לא יכול להרשות לעצמו לא להיות שם, לא לפעול בשווקים של סין והודו, שגדלים בקצב של 9%-8% בשנה. מה שקורה באסיה מהותי למשק הישראלי ולעתידו, אבל אין לבנק הפועלים כוונה לנטוש את שוק ההון האמריקני. להיפך - נעמיק את נוכחותנו הבנקאית שם".
תקימו עוד בנק נוסח סיגניצ'ר?
"כל האופציות פתוחות. בעוד שנים מעטות תמצא את בנק הפועלים באסיה, במזרח-אירופה, בארה"ב וכמובן בישראל. צפויות הפתעות".
2004 הטיבה עם הבנקאות בכלל ועם הבנק שלך בפרט. מה עם 2005?
"הבנק - על כל עובדיו וכל מנהליו - ביצע תוכנית מפנה והבראה שמעלה את הרווחיות לשיאים. הרבעון הראשון של 2005 עשוי להיות הכי טוב ורווחי שנרשם מאז ומעולם - לא רק בבנק הפועלים, אלא בבנקאות בישראל. ב-2005 כולה אני צופה לבנק רווחים גבוהים מאלה של 2004, ותשואה על ההון שתעלה על מה שקבענו כיעד, 14%".
התוצאות הכספיות הללו, האם לא הושגו על חשבונם של הלקוחות הקטנים?
"לא עשינו רווחים על גבם של הלקוחות הקטנים בישראל, מהשכבות החלשות או ממעמד הביניים. זו טענה שקרית ופופוליסטית, המתגלגלת בתקשורת ובפי פוליטיקאים בלי בדיקה. הרווחים המוגדלים של הבנק מקורם בהצלחות בחוץ לארץ, בהתאוששות של המגזר העסקי, בהתעוררות הבורסה ובפעילות הכספית של לקוחות אמידים המשתמשים בשירותיה של הבנקאות הפרטית. העשירון העליון של הלקוחות, בעלי החשבונות הכבדים, הם המביאים את התרומה העיקרית לרווחיות הבנק".
הדיון הציבורי על העמלות חשף את הרגולציה בישראל במלוא מערומיה: מסוכסכת בתוך עצמה, לא עקבית, לא בהכרח מייצגת את טובת הצרכן. האם אתה מסכים עם תיאור זה, או שהוא מוגזם?
"כל מדינה מפקחת על הבנקים המסחריים ומסדירה את פעילותם. הרגולציה הכרחית, וישראל אינה יוצאת דופן. מה שכן יוצא דופן בארץ זו עוצמת הרגולציה וסיבוכה. בהשוואה לארצות-הברית ומערב אירופה הרגולציה אצלנו מחמירה ומבלבלת יותר. אני מאמין בתחושת השליחות המניעה את הפקידים, אבל ריבוי הגופים והאישים העוסקים ברגולציה של הבנקים הופך אותה לבלתי-יעילה, מלאת סתירות, מסורבלת ומקשה על ניהול עסקים.
"יש בה גם סימנים מסוכנים של כוחנות ביורוקרטית. הדרג הפוליטי - הממשלה והכנסת - מגלה חולשה והפקידים חודרים באין מפריע לתחומי סמכותם של הפוליטיקאים. הצירוף של חולשה שלטונית וכוחנות פקידותית יוצר מציאות רגולטורית בלתי-מאוזנת ואפילו מסוכנת לכלכלה חופשית. משקיעים עלולים להגיד לעצמם 'לא נוח לנו לפעול בישראל, נלך למקום אחר'".
במדינות רבות אוחדו כל גופי הפיקוח על הבנקים ועל שוק ההון תחת קורת גג אחד והיו לרשות ציבורית עצמאית. האם מהלך כזה נראה לך נכון גם בישראל?
"הפתרון של הקמת רשות מפקחת אחת על כל שוק ההון נחל הצלחות מרשימות בחוץ לארץ, ואני יודע שגם הבנקאים וגם לקוחות הבנקים שם מרוצים ממנו מאוד".
אתה מאוכזב מנתניהו כלוחם ברגולציה?
"נתניהו עשה מספר מהלכים כלכליים חשובים ומהותיים כשר האוצר, בעיקר בכל הקשור לתקציב ולגירעון הממשלתי, וקיבל לכך גיבוי מלא מראש הממשלה, אריאל שרון. נתניהו לא טיפל כראוי בעודף הרגולציה בישראל ובעומס היתר של הפיקוח וההסדרה. לא ראיתי אותו מקדם דה-רגולציה בישראל".
המעשה השלטוני הגדול ביותר הצפוי בענף הבנקאות השנה הוא הרפורמה שתאלץ את הבנקים להיפרד מהבעלות על קופות הגמל וקרנות הנאמנות. הצעות חוק הרפורמה כבר אושרו בממשלה והונחו בפני הכנסת, והן אפילו מחמירות יותר מההמלצות של ועדת בכר, עליה הן מסתמכות. אז מה, כל המאבק של הבנקים במסקנות הוועדה היה לשווא?
"מתחילת העיסוק הציבורי ברפורמה בבנקאות ובשוק ההון אמרתי שאני בעדה. מבנה שוק ההון בארץ לא טוב. השוק הזה רדוד מדי, אין לו עומק והוא לא תומך כראוי בצמיחת הכלכלה הריאלית. מתבקשים בו שינויים".
אבל?
"אבל מה שמתקרא עכשיו 'רפורמה בשוק ההון' הוא אוסף של רעיונות תיאורטיים ודמיוניים שאין להם תקדים בעולם, שעומדים לנסות להפעילם על הגוף החי של מערכת הבנקאות בארץ. ניסוי כזה יוביל לתוצאות הפוכות מהרצוי. ישבה פה ועדה של חמישה רגולטורים - חמישה פקידים - וייחסה לעצמה את כל החוכמה הבנקאית בעולם. אחר-כך באו הפקידים שניסחו את הצעות החוק והרחיקו לכת עוד יותר. הצעות החקיקה שהובאו לכנסת גרועות מאוד. הן ייפגעו קודם כל באזרח הקטן, ולא יאפשרו לבנקים לשווק ולמכור מוצרים פיננסיים שכל בנק נורמלי צריך למכור. התחרות בתוך שוק ההון של ישראל לא תתחזק ולא תתגבר - היא תחלש, והלקוח הקטן יינזק.
"אני חרד מכך לא רק כיו"ר של בנק אלא גם כאזרח ישראלי. מערכת בנקאות איתנה ויציבה היא ערובה למניעת משברים, ולא במקרה הביעו מומחים וכלכלנים של קרן המטבע הבינלאומית הסתייגות מהמלצות ועדת בכר ומהצעות החוק לרפורמה בבנקאות. הם מבינים את החשיבות של בנקים בריאים במדינה קטנה וחשופה לזעזועים כמו ישראל".
אתה מאוכזב מתיפקודו של שר האוצר גם בנושא זה?
"אני מאוכזב מהתרבות השלטונית בכללותה. הצעות החוק הקשורות ברפורמה בשוק ההון אושרו בממשלה כמעט ללא דיון. הייתי מצפה משר האוצר ומחברי הממשלה לא להיסחף אחר סיסמאות פופוליסטיות אלא לפעול מתוך אחראיות כלכלית לאומית".
האם אתה מצדיק את עובדי הבנקים, המאיימים לשבות נגד הרפורמה?
"אני מבין את נקודת המוצא של העובדים בבנקים. הם יודעים שעל שולחנה של הכנסת מונחת הצעת חוק ממשלתית להגבלת פעילותם של הבנקים בשוק ההון, ואם היא תאושר ותיושם ככתבה וכלשונה רבים מהעובדים יאבדו את מקום עבודתם. לבנקים לא תהיה ברירה אלא להתאים את מספר העובדים להיקף המוקטן של הפעילות שיתיר להם החוק החדש. אם וכאשר נשאר בלי קופות גמל, בלי קרנות נאמנות, בלי אפשרות מעשית לשווק ביטוחים - נזדקק לכוח עבודה מצומצם. העובדים מודאגים מכך וזה טבעי".
על איזה היקף של פיטורים אתה מדבר?
"על היקף משמעותי. נצטרך לצמצם פריסה, לסגור סניפים. במערכת הבנקאות המסחרית עלולים להיות מפוטרים רבים. לא עשרות ואפילו לא מאות - הרבה יותר מזה בכל המערכת הבנקאית".
אתה נשמע כתומך בשביתת עובדי הבנקים.
"אני מתנגד לכוונתם של עובדי הבנקים לשבות בגלל הרפורמה. שביתה היא מכשיר בלתי-קביל להבעת עמדתם ומצוקותיהם".
אבל האוצר מתנהג כמי שמבין רק את שפת הכוח. כך היה ברפורמה בנמלים: האיום בשביתה שכנע את האוצר לקבל את רוב דרישות העובדים.
"בסופו של דבר הרפורמה בנמלים יצאה לדרך תוך הסכמה מלאה בין הממשלה לבין העובדים. זהו המודל הנכון גם ליישום הרפורמה בבנקאות. בית הדין לעבודה כבר ביקש מהאוצר להתחיל להידבר עם עובדי הבנקים. האוצר מתחמק, אבל הוא מעורב בסיפור הזה עד הראש, אם ירצה או לא".
מהנתונים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה תמונה של האטה בצמיחה. נגמרה החגיגה?
"אין טעם למדוד את ביצועי המשק מדי חודש ולהסיק מכך על השנה כולה. טבעי שאחרי שפל ממושך תבוא התפרצות של גאות - וטבעי שאחרי הגאות נרגיש שוב התמתנות, כמו עכשיו. אנחנו בבנק הפועלים דבקים בתחזית צמיחה של 4.5%-3.5% השנה. מובן שקצב גידול כזה לא מממצה את מלוא הפוטנציאל של המשק. רחוק מזה".
יש מקום להקדים את ההפחתה במס החברות, כדי לסייע לצמיחה?
"שיעור מס החברות בישראל לא צריך להיות גבוה מהמקובל, אבל גם שיעור מס רווחי הון לא צריך להיות נמוך מהמקובל. לצד הפחתה במס החברות צריך להעלות את שיעור המס על רווחי ההון ועל הבורסה. שהמרוויחים והעשירים ישלמו".
לפחות בתחום אחד נראה שהגענו לסוג של עצמאות כלכלית: מטבע חוץ יש לנו בשפע.
"הייתי נזהר מביטחון עצמי עודף בתחום מטבע החוץ, אף שישראל משופעת כיום בדולרים. אני מזכיר לך שכיום לפני חמש שנים, בשיא הנאסד"ק, גם היינו עם הראש בעננים וחשבנו שכל בעיות העצמאות הכלכלית של ישראל באו על פתרונן. השקעות חוץ זרמו ארצה בגל ענק ושום עננה לא נראתה באופק. והנה, כעבור שנתיים, בראשית קיץ 2002, התקרבה ישראל כפסע אל משבר פיננסי. המפנה היה מהיר וחריף. מיליארדי דולרים יצאו בבהלה מהארץ, הפיחות רץ ודולר אחד נמכר בחמישה שקלים.
"המצב בשווקי המטבע וההון בעולם טומן עכשיו בחובו לא מעט סכנות, ובהחלט ייתכנו משברים נקודתיים העלולים לפגוע גם בישראל. אני לא רוצה לדבר על אפשרויות גרועות יותר, כמו התחדשות הטרור אצלנו ובעולם וההשלכות של זה. מה שהציל את היציבות בישראל ב-2002 היה מערכת בנקאות חזקה דיה כדי לספוג זעזועים. עליה נשענים גלגלי המשק, כיום כמו אז, אבל הזיכרון הציבורי אצלנו קצר".
אתה משבית את שמחת יום העצמאות?
"חלילה לי. זה יום חג גדול. אני בוכה ביום הזיכרון וצוחק ביום העצמאות. אני יליד הארץ ואני רואה את עצמי כממשיך של דור בוני המדינה. מטרת הציונות לא השתנתה: לבנות פה מדינה שרוב העם היהודי ירצה לחיות בה, וקודם כל שילדינו ירצו לחיות בה".
נחמה: "שרי אריסון מאושרת בישראל"
לפני שנה, בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות", בישר לראשונה שלמה נחמה על שובה הקרב של שרי אריסון לישראל. אריסון, בעלת המניות העיקרית בבנק הפועלים, עזבה את ישראל לביתה חדש במיאמי שבארה"ב. התגובה התקשורתית לידיעה כי היא נמצאת בדרך חזרה, אומר נחמה, היתה אז ספקנית ומוטעת. אריסון אכן חזרה תוך חודשים ספורים לארץ, ומנהלת את חייה ועסקיה מכאן.
האם אריסון מרוצה משובה לישראל?
"שרי אריסון שמחה ומאושרת שחזרה ארצה. היא מעורבת, חיה ונושמת את ישראל. היא עושה המון דברים טובים".
היא מתערבת בניהול בנק הפועלים?
"מערכת העבודה שלי ושל הנהלת בנק הפועלים עם שרי אריסון אקטיבית וחיובית מאוד".
לאור העלייה החדה בשערי המניות של הבנק, האם משפחת אריסון לא חושבת למכור את שליטתה בבנק הפועלים?
"משפחת אריסון רכשה את גרעין השליטה בבנק הפועלים לפני שבע שנים והמתינה בסבלנות עד שהשקעתה התחילה להניב את הפירות להם ציפתה. הם לא לחצו, הם לא האיצו. מובן שהם הגיבו בשלילה רבה על מהלכים שלטוניים חד-צדדיים, כמו החקיקה השגויה בנושא הרשויות המקומיות, אבל הם לא איימו.
"לשרי אריסון יש מחויבות להשקעה בבנק הפועלים ואין לה שום כוונה לצאת מהבנק. אני יכול לאחל לכל חברה עסקית בעלי מניות עם מחויבות, גיבוי ותמיכה כמו שיש לבנק הפועלים. זה לא אומר, שההרכב המדויק של גרעין השליטה בבנק הוא משהו קדוש".
תיתכן הכנסת שותפים חדשים לגרעין השליטה בבנק?
"עשוי להיווצר מצב שבו כל בעלי השליטה העכשוויים בבנק הפועלים יסכימו, כדי לקדם את עסקי הבנק, להקטין את אחזקותיהם ולפנות מקום לשותף נוסף, למשל לאישיות או לתאגיד מהמזרח הרחוק. אז כמובן ישתנה הרכב גרעין השליטה ומניות יעברו מיד ליד. רענון זה דבר חיובי".
נחמה: "מקווה שהחקירה תסתיים בהקדם"
לפני חודשים אחדים נפתחה בסניף הירקון של בנק הפועלים בתל-אביב חקירה בחשד לעבירה על חוק איסור הלבנת הון. החוקרים פשטו על הסניף, צולמו לתקשורת כשהם מוצאים ממנו ארגזים של ניירת ומכריזים הכרזות חמורות. עובדי הסניף נחקרו תחת אזהרה, בכירים בבנק הפועלים מסרו עדויות, ועל בכירים אחרים נאמר שעוד יזומנו למשטרה. מאז דלפו פרטים שונים על החקירה, המגמדים את היקפיה. מפכ"ל המשטרה עצמו רמז באחרונה שאינו מאושר מהחשיפה היתרה שניתנה לפרשה.
מה קורה עם החקירה?
"החקירה נמצאת בידי המשטרה. לא ידוע לי באיזה שלב ולא מה המסקנות עד כה. אני מקווה ורוצה להאמין שהיא לא תעלה ממצאים מחשידים נגד האנשים העובדים בבנק הפועלים. אנחנו בנק שומר חוק, המתנהל לפי רק חוקים ונהלים בנקאים תקינים. הייתי כמובן רוצה שכל זה ייגמר בהקדם".
האם נגרם נזק לבנק הפועלים?
"נגרם נזק תדמיתי, שאת מימדיו עדיין קשה להעריך, לא רק לסניף הספציפי של הבנק אלא לכל מערכת הבנקאות בישראל. לאורך שנים הפקידו יהודים אמידים ופחות אמידים בארצות שונות כספים במערכת הבנקאות הישראלית. הם עשו זאת על בסיס ההנחה שלא ייחקרו בשאלה האם שילמו בארצות המגורים שלהם מס הכנסה. ההפקדות האלו, במטבע חוץ, יצרו חגורת הגנה ליציבותו של משק הישראלי. הן שימשו רזרבה לשעת מבחן.
"יתרה מזו - יהודי שהפקיד כספים בישראל התקרב לישראל עצמה, לעתים קנה כאן דירה, נהיה שותף בעסק. אף שהדברים הללו לא מהווים עבירה על החוק לאיסור הלבנת הון, היהודים בעלי החשבונות עשויים למצוא את עצמם חשופים לחקירות במשטרת ישראל בארצותיהם אם ישראל תבקש זאת. כך תיווצר אצל יהודי התפוצות תחושה שנכסיהם לא רצויים בישראל - ולכן גם הם לא רצויים".
יהודים עשירים מברית המועצות לשעבר כבר מרגישים כך. הודבקה להם תווית המאפיה והאוליגרכיה.
"אנשי עסקים יהודים מברית-המועצות לשעבר הרוויחו את כספם בדרך שאינה מהווה עבירה לפי חוקי ישראל, גם אם עברו על חוקים כלכליים קומוניסטים ופוסט-קומוניסטים, שלא היינו רוצים כמותם במדינה חופשית. אף על פי כן, נוצרה להם סטיגמה קולקטיבית עבריינית בדעת הקהל בישראל ואצל הרשויות. עד כדי כך שגם אנחנו, הבנקאים, נזהרים מעל ומעבר לדרוש.
"בנק הפועלים דחה הפקדת-ענק של איש עסקים יהודי-רוסי, שביקש להעביר מאות מיליוני דולרים מחשבונו בבנק שוויצרי מכובד לבנק הפועלים. ההעברה הבנקאית היתה נקיה לכל דבר ועניין - ובכל זאת, היססנו ודחינו אותה. מה אתה חושב שקרה? האיש הפקיד את כספו בבנק ידוע בניו יורק, שם הוא לקוח רצוי. פורסים בפניו את השטיח האדום, ואנחנו הפסדנו אותו כי חששנו".
האם נתבקשת לבוא למשטרה לתת עדות? להיחקר?
"לא הוזמנתי למשטרה, אבל אם יזמינו אותי לבוא ולתת עדות, אעשה זאת במצפון נקי. הבנק ועובדיו - כולל אני, אם אתבקש - משתפים פעולה עם המשטרה מהרגע הראשון לתחילת החקירה. רק שתיגמר".
לפנייה לכתב/ת 
החקירה. "אנו שומרי חוק"
צילום: תומריקו
"אני מצר על התבטאויותיו של נתניהו"
צילום: רויטרס
שרי מאושרת שחזרה ארצה"
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
