שחררו אותנו מהבנקים

עד לפני מספר שנים, דקת שיחה לחו"ל עלתה לנו כמה שקלים. כיום, בשל הפרטת שוק השיחות הבינלאומיות, אפשר לצלצל לאמריקה בפחות מ-30 אגורות לדקה. וראה זה פלא - גם שוק העבודה הרוויח: מספר המועסקים בענף טלפוניה זינק פי עשרה. המונופולים מקטינים את כוח הקנייה של הצרכן הישראלי, ועולים לו מאות מיליוני שקלים. צריך לשבור אותם, ולא להסתפק רק בנמלים, חברת חשמל, ענף הדלק, התקשורת הפנים-ארצית ומשק החלב. הגיע הזמן לגעת בפרה החולבת הקדושה מכל: הבנקים.  

הרפורמה המתוכננת בשוק ההון, עליה ממליצה ועדת בכר, מדברת על הפרדת קופות הגמל וקרנות הנאמנות מן הבנקים. האחרונים יחויבו למכור את הקופות והקרנות לגופים פרטיים. מבחינתם, התוצאה תהיה אובדן ההכנסה הגדולה של דמי הניהול. בעלי הבנקים, מן הסתם, מתנגדים לרפורמה. מי מאיתנו אוהב להיפרד מכוח וכסף? הפולטיקאים מצידם לא ממהרים להסתכן במלחמה במפלצות האימתניות הללו. אבל מה זה יתן לנו, האזרחים? כשיצטרכו להתחרות על לקוחות, יורידו הבנקים ריביות, יפחיתו עמלות ויתנו אשראי נוח יותר לעסקים מתחילים (עד היום נסגרו יותר מ-50 אלף בתי-עסק בשל מדיניות אשראי סלקטיבית ולא הוגנת של הבנקים, אשר מעניקים 70 אחוז מההלוואות לאחוז אחד בלבד).

היעדר התחרות בשווקים הפיננסיים גורם לנזק כבד ביותר. הבנקים המרכזיים, "פועלים" ו"לאומי" בעיקר, שולטים ביותר מ-90 אחוז מנכסי הבנקים המסחריים. ארבע קבוצות - משפחות אריסון, דנקנר ועופר וכן בנק לאומי - שולטות ב-40 אחוז מכלל הנכסים בישראל, מצב שכמותו לא קיים בשום מקום בעולם המערבי. ריכוז הממון והעוצמה מונעים תחרות אמיתית על כיסו של האזרח, וגוזלים את כספו. מעבר לכך, כל בר-דעת מבין את משמעות הקשר בין הון לשלטון, כאשר החלב והדבש של המדינה מרוכזים אצל מספר משפחות מצומצם.

כיום, במצב של חוסר תחרות וחוסר יעילות, נקבעים מחירים ועלויות מוגזמות ביחס לשאר מדינות העולם. נוצר גם חוסר צדק משווע: כתריסר משפחות מרוויחות מיליארדי שקלים, כשהן בוזזות בלי בושה את כספם של בעלי ההכנסות הנמוכות. בזמן שמשפחות רבות נזרקות לרחוב בגלל אי עמידה בתשלומי המשכנתא, מוותרים הבנקים על החזרי הלוואות מידידיהם, עשירי המדינה, בסך 62 מיליארד שקלים.

בתקופה האחרונה התארגנו, סטודנטים ממקומות שונים בארץ, לפעולות מחאה נגד המונופול של הבנקים. לא הבערנו צמיגים, לא חסמנו כבישים. בסך הכל הגענו למשחק גמר הגביע בכדורגל, לבושים בחולצות עם סיסמאות בעד הרפורמה. המשטרה לא אהבה את זה: היא עיכבה אותנו לחקירה והרחיקה אותנו מהמגרש. זו כנראה הדמוקרטיה שלנו.  

הבנקים, ניסינו לומר, הפכו לחנקן של המדינה. ריכוזיותם והתנהגותם המונופוליסטית מנציחים את פיגור המשק הישראלי אחרי מדינות אירופה. הם מעכבים את פיתוח הנגב, הגליל והשכונות. הצמיחה הכלכלית והשחרור מכבלי בעלי ההון קשורה קשר אמיץ לשבירת השחיתות השלטונית, התפתחות החינוך, קידום מערכת הבריאות ועוד. אינני חסיד של שר האוצר, במדיניותו לא חסרים כשלים. אך הרפורמה המוצעת תשרת את כולנו.  

טל כהן, יו"ר ארגון הסטודנטים "קול קורא"