איך משיגים שיחי ספגטי

לפני כשבוע, בטמפל בר, פגשתי את גלעד גוטפלד, קולגה ממגזין 'טיים אאוט', שסיפר לי מה מקורו של הגפילטע פיש, ומדוע היהודים התחילו לטחון דגים ולמלא בתוצר את עור הדג. איך, בפאב "אירי" התחלנו לדבר על געפילטע זאת שאלה מעניינת כשלעצמה, במיוחד בהתחשב בעובדה שהיה מדובר בתחילתו של הערב, ולא בסופו. גלעד שאל אותי אם אני יודע מה מקור של המנהג המוזר, וכשהתחלתי לחשוב על זה, הסתבר לי שלא. לא חשבתי על זה אף פעם. ישנם דברים – כמו דגים ממולאים – שאתה מקבל כאקסיומות. הם שם, הם תמיד היו שם, והם תמיד יהיו שם. למה לחקור במופלא ממך?

ההסבר של גוטפלד הוא ששליפת עצמות מבשר הדג נחשבת לעבודה, וככזאת, היא אסורה בשבת. לכן היו מפרידים את הבשר מהעצמות ביום שישי, טוחנים את הדג ויוצרים ממנו קציצות או מילוי לחלק הדג שאינו מכיל עצמות, או שיש בו מעט עצמות ששליפתן קלה. הסבר סביר ומתקבל על הדעת לעוד אחד ממנהגיו של העם הנבחר, למרות שלא אתפלא אם יצוץ איזה מישהו עם הסבר הלכתי אחר.

הדיון בשאלת הגעפילטע פיש אותו ערב הזכיר לי את עניין המתיחות הקולינריות. לפני שנתיים בערך, חולל בניו יורק סנסציה דג קרפיון גדול שהיה מיועד לטחינה ולמילוי. אני חושב שבזמנו אף דיווחתי על העניין כאן. בכל אופן, לטענת שני אנשי הדגים – חסיד ניו יורקי בשם זלמן רוזן ועוזרו (הגוי הגמור), לואיס ניבלו – פתח הדג את פיו, והתחיל לצעוק אזהרות בעברית. "צריך שמירה!" שאג הקרפיון הפאטאליסטי, "הסוף בא!"

מאז, עברו שנתיים בערך והעולם – כמו בכל המקרים הקודמים בהם הושמעו אזהרות שבאו מפי דגים – שרד. החסיד על 11 ילדיו היה כוכב לרגע בקרב קהילתו וקהילות אחרות, ואילו שותפו פשוט נאלץ לנתק את הטלפון (ואולי גם לרדת למחתרת) מרוב הפניות אליו. אני יכול רק לדמיין את ההבעה על פניהם של שני השותפים למשמע הקריאות, ורק שואל את עצמי האם קציצות דג מדבר שוות יותר מקציצות דג "רגיל". במילים אחרות, האם נמכרו פרוסות הגעפילטע לאיזה טיש, או שבכלל הם החזירו את הדג לברכה, ובינתיים פיחלצו אותו לכבוד הדורות הבאים.

הגעפילטע היה מעורב גם בארועים משעשעים אחרים. לפני כמה שנים שודרה בארה"ב תוכנית טלויזיה שתארה כיצד דגי הגעפילטע הולכים ונעלמים מנהרות ניו יורק. "פעם היו פה הרבה", תארו למצלמה הדייגים הנוגים את התדלדלות הדגה, "היום, אתה כבר כמעט ולא רואה אותם". התוכנית הזאת התבססה מן הסתם על צ'יזבאט יהודי שסיפר לגויים מאיפה והיכן בא הדג. "דגים אותו יהודים שומרי מצוות, באותו זמן של השנה שבו אגמי ניו יורק – וליתר דיוק אגם מסוים באפסטייט ניו יורק – קפואים. הם מחפשים מקום שבו שכבת הקרח דקה מספיק, שוברים אותה, ומטילים דרכה את החכה". לפתיון, אגב, הם משתמשים במצובולס, שהם קניידלך, ומן הסתם מותר רק לדייגים שומרי שבת לדוג דגי געפליטע כשרים.

הבדיחה הזאת, שאפשר למצוא אותה בכל מיני גרסאות באינטרנט, שיעשעה מאוד את יהודי העיר, במיוחד כיוון שהם יודעים את האמת, שאומרת שגעפילטע פיש לא בא מנהרות או אגמי ניו יורק, אלא מהצנצנות של מנישביץ. אותו מנישביץ שלפי המתיחה משתמשים בקניידלך שלו לדיג הגעפילטע.

אבל אנחנו לא היחידים שמותחים את הגויים. אחת מהמתיחות הידועות ביותר שקשורות באוכל נעשתה בשנת 57' על ידי אנשי הבי.בי.סי. זה קרה לא רק כשעוד היה להם כנראה מעט הומור בקודקודם, זה עוד יש להם, אלא כשלהיות "מדיני-נכון" קצת פחות הטריד אותם.

למתיחת הראשון באפריל של אותה שנה הם השתמשו לא פחות מאשר בתוכנית פנורמה, תוכנית התחקירים היוקרתית שלהם, שנודעה – אז לפחות – בדיוק, באוביקטיביות ובמיומנויות התחקיר שלה. האנגלים הלכו ועשו כתבה שלמה על גידול הספגטי בשוויץ.

הכתבה תארה את חייה של משפחה שוויצרית בתקופת קטיף הספגטי – בסביבות חודש מארס – ואיך לאחר הקטיף היא מייבשת בשמש את אטריות הספגטי הארוכות והאחידות, תוצר של דורות של גידול והשבחה של הפרי. הבי.בי.סי. הלך עם העניין עד הסוף. לא רק שהם צילמו כתבה שלמה והשתמשו בפנורמה לצורך השידור והמתיחה, אלא שלצורך קריינות הכתבה הם לקחו את ריצ'רד דימבלבי, אותו עיתונאי וכתב שדיווח כמה שנים קודם לכן מהכתרתה של המלכה אליזבת' ולאחר מכן מהלוויתו של וינסטון צ'רצ'יל. בסיום הכתבה אף הדגיש דימבלבי שבשוויץ אין מדובר בתעשייה אדירת מימדים כמו באיטליה, אלא שאנשים מגדלים את הספגטי שלהם יותר לצריכה עצמית. "משהו", הוא הוסיף, "שכל אחד יכול לעשות בעצמו, עם צמח או שניים בחצר ביתו".

מאות השיחות –צריך לזכור שמדובר ב- 1957 – שהתקבלו אותו יום במערכת עסקו ברובן בשאלה של "היכן ניתן להשיג שתילי ספגטי", וקטע מאותה תוכנית אפשר לראות כאן.

אגב, מתיחת אוכל שהצליחה לא מעט, התרחשה ממש השנה. עיתונאי אוכל ברחבי העולם קיבלו ידיעה על כך שפולי קפה מקונגו מכילים כמויות גבוהות – שממשיכות ועולות – של קפאין. "ה- CDC באטלנטה כבר מכין את עצמו למגפה של התקפי לב", כתב המתחן המסתורי. השינוי הגנטי, כך נאמר, מקורו אמור היה להיות בחלחול של אורניום למי ההשקיה של מטעי הארביקה בקונגו. לא פחות.

החומרים:

1/4 בצל קצוץ היטב היטב

1/4 מקל סלרי קצוץ היטב, או חצי כפית מלח סלרי (להוריד מעט במלח)

2 כפות מיונז

ביצה שלמה

קורט או שניים של מלח

מעט פלפל שחור גרוס

1 כפית חרדל דיז'ון

1/4 כפית בזיליקום יבש קצוץ (לא חובה)

1/3 כוס פרורי לחם

500 גרם בשר סרטנים לבן (יש "דמוי" – סורימי. אפשר גם). אם אתם מנקים סרטנים, הכניסו רק מעט מהבשר החום – ביחס של אחד לחמש, בערך. מסרטנים "כחולים" קטנים קחו את כל הבשר.

מעט שמן לטיגון

1. מערבבים היטב את כל המרכיבים מלבד פרורי הלחם ובשר הסרטנים, בעדינות – לא לעשות מחית. מוסיפים את בשר הסרטנים ואת פרורי הלחם ומערבבים.
2. מכינים קציצות עגולות, כל אחת בקוטר של חמישה – שישה סנטימטרים, ולא עבות. זורים פרורי לחם על שני הצדדים של כל קציצה. מקררים כשעה.
3. מחממים את השמן במחבת, אבל מקפידים שלא יעשן. מניחים בעדינות שתים שלוש קציצות במחבת – לא יותר.
4. מטגנים כשלוש דקות על כל צד, מוציאים לנייר סופג ומטגנים עוד סיבוב עד שנגמרות הקציצות.
5. לפני ההגשה מחממים את הקציצות בשארית השמן (אפשר את כולן יחד) במשך כמה דקות על אש מאוד קטנה, או בטוסטר אובן, ומגישים חם.
   

עוף בגריל בדבש

החומרים:

1 כף דבש

1 כף מיץ ליים (לימון אם אין ליים)

1/3 כפית פפריקה מתוקה

מעט מלח

4 ירכי עוף

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור לחום של 200 מעלות. בסיר קטן, מערבבים את כל המרכיבים מלבד העוף ומחממים על אש קטנה עד שהדבש נמס. מניחים את חלקי העוף בתבנית מתאימה ויוצקים מעליהם את הרוטב החמים.
2. מכנסים את התבנית לתנור וצולים כ- 30-35 דקות, עד שהעוף ושחום. מוציאים מהתנור ומכסים-סוגרים בנייר אלומיניום ל- 15 דקות, נטותנים לעוף לנוח לפני ההגשה.
   

1/2 1 כוסות מרק ירקות

2 חבילות תרד

1 פחית חלב קוקוס

כמה עגבניות שרי, חתוכות לחצאים

קורט אבקת צ'ילי או פירי פירי

2-3 פרוסות ג'ינג'ר טרי, מעוכות קצת, לשחרור טעמים

מלח ופלפל לבן גרוס

אופן ההכנה:

1. מבשלים את בעוף במרק הירקות עד שהוא מבושל וכמעט מוכן.
2. במקביל, או לקראת סוף הבישול, חולטים את התרד במים רותחים בסיר, מסננים, מחזירים לסיר ומוסיפים את חלב הקוקוס ואת הג'ינג'ר. מוסיפים את עגבניות השרי והפירי פירי (או אפילו כמה טיפות שמן צ'ילי).
3. מוסיפים את העוף – ללא הנוזלים – לתרד וחלב הקוקוס ומחממים על אש נמוכה, בלי להרתיח, עד שהרוטב מצטמצם מעט.
4. מתקנים תיבול במלח ופלפל לבן, מגישים חם, על אורז לב. אפשר לפזר מעט כוסברה קצוצה.