שרמוטה של תשומת לב

פסגת ההתרחשויות שלי בשישי האחרון היה מרתון פרקים של "השיר שלנו", קערת פופקורן, חטיף גרנולה, שתי חפיסות LM לייט, שבע כוסות קפה ודיכאון קיומי. המינוס גדל מיום ליום לממדים מפלצתיים, עבודה באופק אין וכבר שבועיים שלא כתבו עליי בעיתונים. הטוויסט הגיע כשהתקשר ה"נובר" (גיי מחמד צעיר ומתלהב, שכותב רכילות באתר אינטרנט ומפרגן לי אייטמים בקביעות) והציע לי להצטרף למסיבת יום ההולדת הכה פרטית של הלקוח הכי מתמיד של רונית רפאל. "יש לו אחלה בית, יש לו חבר שף, מה שאומר שיהיה שפע קלמארי ואלכוהול בחינם, ואם החברה שלו תגיע נשמע אינסייד אינפורמיישן מ'כוכב נולד 3'". חמש דקות מתום השיחה הייתי ארוזה בפוש אפ שלי, אחרי שלושה טוסטונים עם זעתר (למנוע התבהמות יתר במסיבה), ערוכה ומזומנת לפלוש למסיבה פרטית של בן אדם שבחיים לא פגשתי קודם. סבלתי אימים. אני תמיד מרגישה עלובת נפש במסיבות סלבז שאני לא מכירה, לא שזה מונע ממני להשפריץ לכל עבר חיוכי יופלה ולזייף הנאה חברתית. ככה זה אצלנו בשלולית: יד רוחצת יד. אם אני לא אלך למסיבות יום ההולדת שלהם, הם לא יבואו למסיבה שלי, ואז פספסתי אייטם בטוח בעיתונות.

אבא שלי (גבר נרגן בן 54) טוען שאני "שרמוטה של תשומת לב" (הוא למד את הביטוי הזה מאנג'ל ב"הדוגמניות") ושקריירה לא בונים ממדורי רכילות. ה"עושקת" שלי, מצד שני, מוכיחה לי כל יום מחדש איך מאיה בוסקילה נבנתה בשנה אחת עם שני להיטים (ואני לא מתכוונת ל"הלב" ו"סיפור מכור") ו-365 אייטמים במדורי הרכילות. למרות שרכילות נחשבת בעיני רבים לעניין זול, אין לי בעיה עם זה, כמובן כל עוד מפרגנים לי. הפעם היחידה שעצרתי את העושק שלי מיצירתיות מתפרצת היתה כשרצה להצמיד לי את תום אבני בתור בן זוג פיקטיבי לחיים. האמת הפנימית שלי (נו טוב, בעיקר החשדות שהיו עולים בשטח!) והעובדה שאגם וסקעת פיברקו זוגיות חודש לפניי, הורידה אותו ואותי מעץ התהילה המפוברקת שרצינו לטפס עליו. אחרי הכל, למה להמציא זוגיות ולפגוע לי בחיי המין כשאפשר להדליף אייטמים בסגנון: "עובדת על תוכנית לילית" (תמיד נשמע טוב, לא מחייב ומי פאקינג זוכר את זה אחרי שבוע?), או לספר על מסע שופינג מוטרף שעשיתי ב-5,000 שקל ב"רנואר" (כשכל מה שבתכלס הייתי צריכה לעשות זה להתקשר ליחצנית שלהם ולקבל בגדים חינם תמורת תמונה בעיתון).

הבעיה עם ה"נוברים" (חוץ מזה ש-99.9 אחוז מהם גייז מרירים) היא שאין להם שום קוד אתי בהתנהגות עיתונאית, ואסא כשר מצלצל להם כמו שם של סטייקייה בפריפריה ולא כמו מכתיב כללי התנהגות אנושיים. את יכולה במשך שנה לפתח יחסים עם "נובר", למכור לו שלל סיפורים על החברים הכי טובים שלך ולהזמין אותו לקפה חינם ב"ארומה" אחת לשבוע, אבל ביום שהוא ישמע עלייך סיפור מרושע אחד, הוא ישכח לך את ההיסטוריה המשותפת שלכם. זה קרה לי בפעם ההיא שהתקבלתי להנחות תוכנית חדשה, ובגלל התכסחות עם הבימאי "התפוטרתי" מהעסק אחרי יומיים. ה"נובר" הכי טוב שלי, אותו מניאק שהשקעתי בו עשרות כוסות קפה ו- SMSים עתירי רכילות על כל ה"פמיליה", התקשר אליי ובלי "שלום", "מה נשמע" ו"אל תשאלי מה שמעתי על שירי מימון", ישר הנחית את המכה: "אז פיטרו אותך, אה? תני תגובה". אחרי גמגום קצר סיפקתי תשובה דיפלומטית יותר מהתשובות של איתן שוורץ ב"השגריר", ושיגרתי לו בטלפון חיוך מזויף של "הכל כרגיל". שלושים שניות אחרי כבר שיגרתי מייל אנונימי ל"וואלה" ובו הדלפתי ש: "לאור מחלוקת על התכנים הנמוכים של רצועת השידור העתידית, החליטה השחקנית ומגישת הטלוויזיה המ-ד-ה-י-מ-ה לפרוש לאלתר מהנחיית הרצועה". לא עברו ארבע שעות (עברו שלוש וחצי. בדקתי בהיסטריה כל רבע שעה) ובשער הבית של "וואלה" עלתה הכותרת הכה שנונה "רצוצה מהרצועה", ומתחתיה פירוט ההשתלשלות עם כל הפרטים על איך ומדוע אני עזבתי מתוך בחירה את התוכנית הכה כושלת. ניצחון בנוק אאוט בסיבוב הראשון!

בשלב ב' בתוכנית ההגנה שלחתי מייל דחוף לחברי הפמיליה, ובו לינק לידיעה עם הוראה להגיב. אחרי שכולם הגיבו והחמיאו, עברתי לשלב ג' והצפתי את הכתבה בתגובות עוינות נגדי בסגנון "מכוערת", "מתלהבת ונראית כמו מקל מטאטא". בשביל האמינות. בשלב ד' התקשרתי ל"נובר" הבוגד וזייפתי קול מתעניין בעתיד האייטם. "עזבי, ירדתי מזה. וואלה הקדימו אותי", הוא השמיע קולות של ביאוס מתקדם. אז בשביל לנחם אותו הדלפתי לו על עצמי אייטם מהמם, כי אין כמו לעזור לחבר טוב במצוקה. ככה זה אצלנו בברנז'ה. יד רוחצת יד. עם חומצה.

נ.ב.

אני חייבת להיכנס סופסוף בתור אייטם למדור "ארבע עיניים" ב"ידיעות". במחשבה שנייה, אם רותי גונזלס וגלית פרבר מככבות שם קבוע, אולי עדיף לי לוותר.

רוצים להדליף לי אייטם? רוצים לשגר לי הזמנה למסיבה?