שתף קטע נבחר

התרשלות ללא אחריות

ביהמ"ש העליון קבע פיצויים של 20% בלבד להוריה של ילדה שנולדה פגה עם שיתוק מוחין ופיגור שכלי בשל התרשלות של ביה"ח. לחברות הביטוח זה נראה מוגזם

הריונה של צפורה מלול הוגדר על ידי רופאיה כהיריון בסיכון גבוה. בשבוע העשרים ותשע להריונה, בעקבות ירידת מי שפיר, הובהלה מלול לבית החולים כרמל בחיפה. בבית החולים הופיע דימום נרתיקי מסיבי, אולם רק כשעה לאחר מכן, למרות שהרופאים ידעו על הסיכון הגבוה שבהיריון, בוצע ניתוח קיסרי.

 

התינוקת עדן מלול נולדה פגה, במשקל 1,345 גרם עם שיתוק מוחין ופיגור שכלי.

 

בית המשפט העליון לא התקשה להגיע למסקנה כי בית חולים כרמל התרשל בתפקודו בעקבות האיחור בביצוע הניתוח הקיסרי. אבל למרות התרשלותו המוכחת, הצליח בית החולים להיחלץ כמעט לחלוטין מאחריות לנזקיה של עדן הקטנה.

 

נפגע התרשלות רפואית חייב להוכיח לא רק שצוות בית החולים התרשל כלפיו. עליו להוכיח גם כי קיים קשר סיבתי בין מחדלי הרופאים לבין נזקיו. דרישת הקשר הסיבתי היא לעיתים קשה מנשוא ומאפשרת לבתי חולים מתרשלים להתחמק מאחריות.

 

הכיצד? לכל מחלה מספר גורמי סיכון. האפשרות להוכיח כי דווקא התרשלות הרופאים גרמה למחלה ולא גורם סיכון אחר, היא לעיתים משימה בלתי אפשרית.  זאת ועוד: הוכחת הקשר הסיבתי מחייבת רכישת חוות דעת מומחים. חולה המבקש לרכוש חוות דעת, נתקל לא אחת בחוסר רצון של הרופאים להעיד נגד הקולגות שלהם. אפשר להתגבר על קשר השתיקה, אולם לשם כך דורשים הרופאים אלפי ולעיתים עשרות אלפי שקלים לכל חוות דעת.

 

בתי החולים בארץ מבוטחים. לחברות הביטוח משאבים עצומים. ביכולתן לרכוש מומחים שכירי חרב בממון רב. יכולת כזו לא מצויה בידי הנפגעים.

 

איפה גדולי המומחים?

 

כך קרה גם במקרה של עדן הקטנה. משפחתה לא השכילה לגייס למשפט רופאים המומחים בגורמי סיכון לשיתוק מוחין בילדים. לעומת זאת, בית החולים כרמל בא למשפט מצויד היטב. ד"ר צפורה דולפין, מומחית לרפואת ילדים ולרפואה ניאונטולוגית, קבעה כי פגים הנולדים לפני השבוע השלושים ושניים, חשופים ל- 4% סיכון לחלות בשיתוק מוחין.

 

מומחה נוסף, ד"ר וייץ קבע כי פג שמשקלו פחות מ- 1,500 גרם נושא סיכון פי שלושים לשיתוק מוחין מאשר ילוד במשקל ממוצע.  שני המומחים הודו אומנם כי בספרות הרפואית מועלית "על דרך העיקרון" אפשרות שאי הפסקת דימום נרתיקי מהווה גורם סיכון לשיתוק מוחין, אבל העובר צריך להראות סימנים חולניים מיד בלידה. זה לדעתם של גדולי המומחים". גדולי המומחים, אגב, לא הובאו לעדות.

 

שופטת בית המשפט העליון, מרים נאור, התבססה אם כן רק על מומחי בית החולים והסיקה מהם כי קיימים שני גורמים אפשריים לשיתוק המוחין של עדן. גורם סיכון אחד הוא הפגות. גורם סיכון שני הוא "אי ביצוע ניתוח קיסרי בדחיפות מספקת, שחשף את האם לדימום מוגבר".

 

אולם, המשיכה השופטת נאור, בעוד שבית החולים הצליחה להוכיח כי הפגות היא גורם "מוכר וממשי", לא הצליחה משפחת מלול להוכיח אלא "סיבתיות עמומה" בין אי הפסקת הדימום לבין נזקיה של עדן.

 

במצב דברים זה, היה על בית המשפט, לעניות דעתנו, להטיל על בית החולים אחריות מלאה לנזקיה של עדן. במקרים בהם הוכח כי בית החולים התרשל, כי נגרמה נכות וכי התרשלות בית החולים עשויה להיות גורם לנזק ולו רק "על דרך העיקרון", מן הראוי להטיל על בית החולים את הנטל לשכנע כי לא התרשלותו היא שגרמה לנזק. איך אפשר להטיל נטל כזה על נפגע מחוסר אמצעים העומד מול ממסד רפואי עם נגישות למידע הרפואי, למחקרים ולמומחים רפואיים. בידי הממסד הרפואי גם המשאבים הכספיים לשכור את מיטב המומחים כדי שישללו את העובדה שהתרשלותו היא שגרמה לנזק.

 

לצערנו לא כך סבר בית המשפט העליון שלנו.

 

השופטת נאור קבעה, כי נטל השכנוע מוטל על עדן מלול וכי היא לא עמדה בנטל זה משום שלא השכילה להביא את המומחים המתאימים. השופטת אפילו לא מצאה לנכון למנות, במסגרת תפקידו של בית המשפט כאפוטרופוס על הקטינים, מומחה מטעם בית המשפט כדי שהוא יוכל לחוות את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

 

"בהעדר ראיות יאמר בית המשפט: "תבן אין ניתן לעבדייך ולבנים אומרים לנו עשו". בענייננו, ה"תבן" שהובא על-ידי משפחת מלול אינו רב", קובעת השופטת נאור. יחד עם זאת, ממשיכה השופטת נאור, לא ניתן להתעלם, מ"הסיבתיות העמומה" בין התרשלות בית החולים לנזקיה של עדן הקטנה.

 

כאשר קיימת סיבתיות עמומה שכזו, מן הראוי בכל זאת לפצות את החולה במשהו, לפי שיקול דעתו של השופט. בסופו של דיון, לפי גישה זו ועל פי שיקול דעתה, הטילה השופטת נאור על בית החולים אחריות ל-20% בלבד מנזקיה של עדן הקטנה.

 

חברות הביטוח ביקשו דיון נוסף

 

בימים אלה מתקיימים ברחבי הארץ כנסים של מיטב המוחות המשפטיים, שהתגייסו לטובת חברות הביטוח, כדי לבטל את רוע הגזירה. שומו שמיים. הכיצד העז בית המשפט העליון לפסוק אפילו את מעט הפיצויים שפסק, לטובת ילדה ששיתוק המוחין שלה נגרם, אולי, על ידי מחדלי בית החולים.

 

חברות הביטוח גם הגישו בקשה לקיים דיון נוסף בסוגיה. אני מקווה כי אכן יקוים דיון נוסף בו בית המשפט העליון יקבע כי כאשר בית החולים מתרשל בטיפול בחולה, די בכך שהתרשלותו מהווה גורם סיכון לנזקו של החולה, כדי שבית החולים ישא בנטל להוכיח שלא התרשלותו היא שגרמה לנזק.

 

הכותב הוא הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים