ווילס וקורנוול: טיול בחוף הבריטי
כמה כבר אפשר לחרוש את אוקספורד סטריט? במרחק של שעות נסיעה ספורות ממרכז לונדון, ברכב או ברכבת, אפשר לפגוש גיבורים ספרותיים, אוניות קרב עתיקות וחממות טרופיות בגשם האנגלי
פנזאנס,לונדון עיר נהדרת להולכי רגל. המרכז קטן יחסית ועל מכונית אין טעם אפילו לחשוב, כי העיר פקוקה ברוב שעות היום, הרחובות צרים ואין כמעט מקומות חנייה. גם למשפחות שמבקשות לטייל במכונית מחוץ ללונדון המשימה לא פשוטה. היציאה מהעיר קשה ומסובכת, עוברת ברחובות ראשיים עם אינסוף הרמזורים.
לכן, השיטה המומלצת לטיולים בערים ובאתרים סביב הבירה הבריטית היא לנסוע ברכבת לעיר מרכזית במחוז שבו מבקשים לטייל, ושם לשכור מכונית מאחת מסוכנויות השכרת הרכב הצמודות לתחנה. אם מחליטים מראש על היעד, אפשר להזמין באינטרנט רכב שכור במחירים נמוכים במיוחד - למשל 4 ליש"ט ליום באמצע השבוע - בסוכנות "איזיקאר" החסכונית.
אם בחרתם בנסיעה במכונית, אל תשכחו שההגה בצד ימין והנסיעה בצד שמאל של הכביש (יהיה לכם זמן לחשוב על זה בפקקים). היציאה הקשה ביותר מלונדון היא לכיוון מזרח, אבל זאת לא הסיבה היחידה לוותר עליה. היעדים בכיוון לא שווים את המאמץ. ההמלצות שלנו: וויילס, מערבית ללונדון, וחבל קורנוול שמדרום-מערב לבירה.
מוזיאון רואלד דאל
הדרך מלונדון לוויילס, בכביש המהיר, נמשכת כ-3 שעות (כ-230 ק"מ) ויש לאורכה עצירה מעניינת לאיוורור - מוזיאון רואלד דאל החדש בגרייט מיסנדן (בכיוון אוקספורד). המוזיאון נפתח החודש וכבר מושך תשומת לב עולמית. הסופר רואלד דאל כתב את "וילי וונקה ומפעל השוקולד", שכבר עובד
לשני סרטים, שהאחרון שבהם, בכיכובו של ג'וני דפ, עולה בימים אלה למסכים (בראשון כיכב ג'ין ויילדר).
דאל, שהיה טייס בחיל האוויר המלכותי וחובב צילום, צילם טיפוסים מעניינים ברחבי העולם במסגרת שירותו הצבאי. אחר-כך התיישב בסטודיו שלו וחיבר ספרים שבהם שולבו הטיפוסים האלה כדמויות ספרותיות. המוזיאון הוא חווייה לכל המשפחה, כמו הספרים. יש בו מיני הפעלות לילדים וניתן להתרשם אפילו מבעיות הגב של הסופר (קדח חור ענק בתחתית משענת הכסא שלו כדי להקל על כאבי הגב שלו).
בחצר מציגים בני המקום גירסה מודרנית משלהם לסיפור ג'ורג' והדרקון. במרחק כמה רחובות משם ממוקמת גלריית דאל, שבה יכולים הילדים לגלות את ההמצאות של וילי וונקה, לזחול למנהרה ולהיכנס לאפרסק הגדול מספריו של דאל.
אם אורלנדו בפלורידה היא ארץ מתקני השעשועים, אז וויילס היא ארץ המכרות. פעם סיפקו המכרות את הפחם שהטביע את לונדון בענן כבד של עשן. היום מדובר בסיפור עצוב של עיירות שלמות שהתייבשו ונבלו כשהמכרה הסמוך, מקור הפרנסה היחיד, נסגר. המוזיאון הגדול בוויילס שמאפשר גם ביקור לכל המשפחה במעמקי המכרה המפורסם ביג פיט (Big Pit), ממוקם בבלינפון, כ-30 ק"מ צפונית מקרדיף.
המוזיאון מספר את סיפור המכרות שפעם סיפקו לבריטניה את הכתפיים החזקות. הוא מותאם גם לילדים ובעיקר מומלץ לרדת לסיור התת-קרקעי כדי להתרשם מהתנאים הבלתי-אפשריים בהם עבדו הכורים, שחלקם היו ילדים קטנים. המכרה נזקק לילדים ככוח עבודה, כי לגומחות רבות לא יכולים היו הגברתנים להיכנס. המכרה בנוי כעיר שלמה ויש בו אפילו אורוות סוסים. אלה התעוורו בדרך כלל, בגלל השהייה הממושכת בתנאי עלטה.
כל אחד מהמבקרים מצויד בקסדת כורים עם פנס שמאיר את הדרך במעמקים. המדריכים הם בדרך כלל כורים לשעבר, כך שאפשר לשאול אותם כל שאלה שהיא באשר לתנאים הקשים שאפיינו את החיים במכרות. הכניסה למוזיאון אינה עולה כסף והוא פתוח בקיץ כל יום בין 09:30 ל-17:00.
מהמכרה כדאי לפנות לדרום-מערב ולרדת לעיר החוף סוואנזי (Swansea), ולא רק משום שהיא קנתה את תהילתה הודות לבת המקום, השחקנית קת'רין
זטה ג'ונס, שהפכה לכוכבת. אחרים מעדיפים לחשוב על ייחוס אמנותי אחר, לגיטריסט ספנסר דייוויס, שגם הוא נולד בעיר.
סוואנזי, עם הרבה ברבורים שעל שמם היא נקראת, שוכנת במעין חצי אי בדרום וויילס. המשורר הוולשי ובן המקום דילן תומס תיאר אותה פעם כמגעילה ודוחה, אבל מאז השתנו הדברים, אולי בזכות הבליץ הגרמני שמחק את מרכז העיר במלחמת העולם השנייה. החלק היפה למשפחות הוא הטיילת העצומה של סוואנזי, השופעת אזורי שעשועים, מלונות, מסעדות ופאבים.
מסוואנזי אפשר להמשיך לאזור ברקון ביקנוס, כ-30 ק"מ צפונית מזרחית. שם, בכל עיירה במחוז, אפשר ללון בחווה כפרית שמציעה טיולי רכיבה של חצי יום עד יום על סוסים (או פוני) גם למתחילים, בשדות ולאורך פלגי המים. בעיר המרכזית של המחוז, שנקראת מטבע הדברים ברקון (Brecon), טירה ענקית שהפכה למלון. המחירים בה סבירים ביותר יחסית לטירה מהמאה ה-11.
מפורטסמות' לקורנוול
שעה וחצי נסיעה (כ-110 ק"מ) מפרידים בין מרכז לונדון לעיר הנמל ומרכז האימפריה הבריטית לשעבר שבדרום מערב אנגליה - פורטסמות' (Portsmouth). כל מי שרוצה לדעת מדוע למנדלה קוראים נלסון, מה נלסון עושה בכיכר טרפלגר ולמה בעצם בארה"ב מדברים אנגלית ולא ספרדית, מוזמן
לבקר באירוע של השנה בבריטניה: חגיגת הניצחון הענק של אדמירל הורשיו נלסון על הספרדים בקרב טרפלגר המפורסם ב-1805.
נלסון בעיני הבריטים הוא גבר שאפילו המושג גבר-גבר קטן עליו בכמה מספרים, למרות שהוא עצמו היה קטן קומה. את סיפור הקרב שהציל את האימפריה הבריטית והשאיר את העולם בידי בריטניה אפשר לראות בתצוגה מיוחדת שהוקמה בפורטסמות' לציון מלאות 200 שנה לקרב.
בבוקר ה-27 באוקטובר, מדרום לקדיז שבדרום ספרד, ניווט האדמירל המזהיר בתולדות בריטניה את 72 ספינות הקרב שלו מול 33 ספינות ספרדיות וצרפתיות שהיו בדרכן לחוף הבריטי. כוח הצי הבריטי היה נחות, אבל נלסון חתך את הצי הספרדי שנפרש מולו בשני טורים, כשהוא עצמו על הספינה הראשונה, ויקטורי (ניצחון) שמה. כל ספינה בטרפלגר נשאה יותר ארטילריה מזו של כל הצבא הבריטי 10 שנים מאוחר יותר בקרב ווטרלו.
הקרב הסתיים בניצחון אדיר, אבל נלסון חטף כדור שירה צלף צרפתי - ומת. מלחיו של נלסון הכניסו את הגופה לחבית של ברנדי כדי לשמר אותה והחלו במסע הארוך בחזרה לפורטסמות'. בהלווייה השתתף כמעט כל בריטי שהצליח לעמוד על הרגליים. בין המוצגים הרבים מהקרב נמצא גם יומן המסע של צעיר המלחים על האוניה של נלסון, תומס טוויצ'ט בן ה-12.
במספנות של פורטסמות' נפתחה לאחרונה תערוכה בשם "הדרך לטרפלגר", שתישאר פתוחה עד 2007. בנמל ניתן לטפס ולהציץ אל תוך הויקטורי המפורסמת, שהסיפון התחתון השני שלה שימש כדיר לחזירים שסיפקו את הבשר למלחים. החזירים אגב המשיכו לאכול קש גם כשהתותחים שהוצבו משני צידי הדיר שיגרו פגזים. על ארבעה סיפונים הוצבו תותחים שהפכו את הספינה למכונת אש תופת בעת קרב. הסיור על האוניה המשומרת מאפשר להציץ על המקום המדויק בו עמד האדמירל כשכדור הצלף הצרפתי פגע בו.
הדרך מפורטסמות' מתפתלת מערבה לקורנוול, לאורך החוף האנגלי, דרך הריביירה העשירה בערים יפות, בצוקים ובהרבה מרכזי שעשועים לילדים. אחרי
מסע ארוך למדי של כ-4 שעות, לא כולל עצירות, מגיעים ל"פרויקט עדן", שזכה לכינוי הפלא השמיני של העולם ומושך למעלה ממיליון מבקרים בשנה.
מדובר במיתחם הענקי מסוגו בעולם של חממות טרופית הבנוי במעין בלונים ענקיים. הבלון הגדול הוא בגובה 50 מטר ויכול להכיל את כל בניין הפרלמנט והביג-בן. לביקור כאן כדאי להקדיש כמה שעות. החווייה לא רק שמנתקת את המבקר מהעולם החיצון ומכניסה אותו לפתע לעולם טרופי לח ופורח, אלא גם מעניקה משמעות להבנה עד כמה אנחנו תלויים בעולם הצומח.
אם ממשיכים מערבה לכיוון עיר החוף פנזאנס (Penzance), כדאי לבקר בתאומו של סנט מישל, האי הצרפתי בנורמנדי שמתנתק מהחוף בגאות ומתחבר אליה בשפל. ממש מולו, בצד הבריטי, סמוך לעיירה מאראציון, ממוקם סנט מייקל הבריטי, אליו הולכים ברגל וחוזרים בסירה, או להפך. בטירה, שנרכשה יחד עם כל האי לפני כ-300 שנה על ידי משפחת סיינט אובין, חיים עדיין צאצאי המשפחה.
למי שמעוניין בגלישה בים, המפרץ בו שוכן האי נחשב למרכז גלישה עולמי. ביום טוב אפשר לפגוש בו גם כריש תועה.
לפנייה לכתב/ת 
